הקשר בין הפרשנות התרבותית, רמת החרדה והמגדר על חוויית שיתוק השינה. - יאיר לביא

תוכן עניינים

מבוא 3
שיתוק שינה 6
תדירות, מצבים רגשיים ורמת החרדה בשיתוק השינה 7
דרכי טיפול 8
החוויה הסובייקטיבית בשיתוק השינה 9
2.3.1 הפולש 9
2.3.2 האינקובוס 10
2.3.3 הזיות וסטיבולריות-מוטוריות 10

2.4 מגדר ושיתוק שינה 11

2.5 אמונות ושיתוק שינה 12

3. דיון 16

4. ביבליוגרפיה 19

מבוא

בקרב כל התרבויות ולאורך ההיסטוריה האנושית עוד מימי קדם, אנשים רבים, מכל רחבי העולם, דווחו על מקרים שבהם הם התעוררו משינה ללא יכולת לזוז. כאשר בנוסף לכך, בזמן השיתוק שאחז בהם הם חשו אימה וסיפרו על ישות על טבעית, מאיימת, שנכחה בחדר ולעתים אף תקפה אותם בצורה פיזית. במקרים אחרים, מעט יותר נדירים, היו כאלו שתיארו שהם חשו שהם יוצאים מהגוף הפיזי שלהם וריחפו בחדר בעודם מביטים מטה ורואים את עצמם ישנים במיטה (Cheyne, Newby-Clark, et al., 1999). אף על פי שהחוויות הסובייקטיביות אשר מופיעות בזמן שיתוק השינה הן דומות למדי מבחינה אוניברסלית והן מופיעות בצורה כמעט זהה בכל התרבויות, ניתן לראות שכל תרבות יצרה פרשנות משלה על מנת להסביר מה עומד מאחורי אותה התופעה ובאלו דרכים ניתן להתמודד איתה (Olunu et al., 2018).

דוגמא יוצאת דופן לכך היא שיתוק השינה בעולם המערבי אשר עבורו תופעת שיתוק השינה כמעט ואינה מוכרת או מדוברת, אך גם במקרה זה נראה שבעבר הלא רחוק התופעה הייתה מוכרת יותר. עדויות לכך ניתן למצוא ביומנו של רופא הולנדי מהמאה השבע עשרה שבו הרופא מייחס את הסימפטומים של שיתוק השינה לישות בשם nightmare ואף מציע לפציינטית להפסיק לישון על גבה (Kompanje, 2008) דרך התמודדות שהוכחה כיעילה בהפחתת הסיכויים לחוות שיתוקי שינה במחקרים מאוחרים יותר שנערכו על הקשר בין מנח הגוף לשיתוקי שינה (Cheyne, 2002). המערב נחשף מחדש לתופעה הזו רק בשנות השבעים המאוחרות של המאה העשרים בעקבות מחקר אנתרופולוגי שנעשה בקרב תושבי האי ניו פאונדלנד שחשף מחדש את הדיבור על התופעה הזו שקיבלה בהתחלה את השם 'תסמונת המכשפה הזקנה. רק כאשר בהמשך הובן ההקשר של התופעה הזו לבין המצב של השיתוק הפיזי בזמן ההתעוררות, הוכר המכלול של שתי התופעות השונות האלו במושג הידוע כיום כשיתוק שינה (Cheyne, Rueffer, et al., 1999).

כיום, בחברה המערבית, שיתוק שינה מוגדר כהפרעת שינה מסוג פרסומניה וההגדרה המקובלת היא של מצב שבו האדם מתעורר משינה אך שרירי גופו משותקים והוא אינו יכול לזוז כאשר לעתים קרובות נלווה למצב השיתוק הזיות שבמסגרתן האדם חווה תחושת אימה, רואה דמויות מאיימות אשר לעתים גם תוקפות את האדם באופן פיזי – בחוויה הסובייקטיבית שלו (Denis et al., 2018). ההסבר המדעי לשיתוק בזמן הערות הוא שמדובר בהמשך לשיתוק הפיזי המתרחש באופן טבעי במהלך שנת רע"מ שמטרתו של השיתוק הוא להגן על החולם ועל סביבתו על ידי כך שהתזוזות של החולם לא יתרחשו במציאות והחולם יישאר בטוח במיטתו מבלי שהוא זז (Brooks & Peever, 2012) ואילו החוויות הסובייקטיביות המתרחשות במהלך אותו פרק זמן של השיתוק מוגדרות כהזיות של המח (Marek et al. 2013).

למרות שהחוויה עצמה אינה מסוכנת מבחינה פיזית, ישנם מחקרים המצביעים על כך שגם לאחר שהחוויה מסתיימת, לעתים, ההשפעות הנפשיות מתמשכות ויש כאלו אשר מפתחים חרדה כתוצאה משיתוקי השינה (Kushkituah, 2019) בנוסף להשפעות נפשיות אחרות כגון פחד משינה, פגיעה בתפקוד היום יומי וסימני מצוקה נוספים הנגרמים כתוצאה משיתוקי השינה (Cheyne & Pennycook, 2013). עם זאת, כאשר אנו מרחיבים את המבט ובוחנים את תופעת שיתוק השינה בתרבויות אחרות, נראה שתרבויות שונות נוטות לפרש את התופעה בצורות אחרות, כאשר לרוב ההסבר פחות מתכתב עם ההיבטים הנוירולוגיים אלא יותר עם מסורות, אמונות ומיסטיקה. כך למשל, שיתוק השינה נתפס באחד האזורים הכפריים של איטליה כהתקפה של דמות בשם הפאנדפצ'ה הנכנסת אל בתי האנשים בזמן שהם ישנים ותוקפת אותם בצורה פיזית (Jalal et al., 2015) או בטורקיה ששם התופעה מיוחסת לישות בשם הקרבאסן שאף היא תוקפת אנשים במיטתם (Jalal et al., 2021).

השערת מחקר זה היא שהפרשנות שהאדם או התרבות נותנים לתופעת שיתוק השינה תשפיע על רמת החרדה של האדם מהתופעה כאשר ההנחה המרכזית היא שככל שהתרבות רואה את שיתוקי השינה כתופעה לא מזיקה, כך רמת החרדה תרד ואילו בתרבויות שבהם התמה המרכזית היא ששיתוקי שינה יכולים לגרום לפגיעה, כך רמת החרדה מהתופעה תלך ותגבר. שאלה נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת היא האם ניתן יהיה למצוא הבדל בין נשים לגברים בהקשר לחוויית שיתוק השינה ולפרשנויות השונות של התופעה.

המשתנים התלויים יהיו רמת החרדה והמגדר אך גם יהיה ביטוי למשתנים תלויים נוספים כגון תדירות השיתוקים ומשך הזמן של השיתוקים, כמו כן, אסקור גם השפעות נפשיות ורגשיות נוספות הנגרמות כתוצאה משיתוקי השינה, במידה והמחקרים השונים מתייחסים אליהם. המשתנים הבלתי תלויים יהיו הפרשנויות שהאנשים נותנים לשיתוקי השינה, התרבות, המסורות והאזורים הגאוגרפים של האנשים החווים שיתוקי שינה.

חשיבותו של מחקר זה הינו שבמידה ויימצא שהפרשנות של חוויית שיתוק השינה משפיעה על ההשלכות הנפשיות והרגשיות של האדם ניתן יהיה לעשות שימוש תרפויטי בידע זה, לפעול להעלאת המודעות ביחס לתופעה באמצעים פסיכו-חינוכיים ולבחון דרכים שבהם אלו החווים שיתוקי שינה יהיו מודעים לכך שיש שם למה שהם חווים, שהם לא לבד, ושניתן למצוא הסברים נגישים בפלטפורמות השונות ברגע שקיימת כבר המשגה לאותה תופעה.

בחלקה הראשון של העבודה ארחיב על תופעת שיתוק השינה, על התפתחות המחקר בתחום ועל מה שכבר ניתן לדעת על התופעה מתחום מדעי המוח, מתחום הטיפול בתופעה ועל המחקרים השונים העוסקים בהשלכות הנפשיות והרגשיות שהינם תוצאה של חווית שיתוק השינה. בנוסף אבדוק האם קיימים הבדלים בין נשים לגברים מבחינת אספקטים שונים של שיתוקי השינה.

בחלקה השני של העבודה אסקור מקורות אקדמיים מתרבויות מסורתיות המתייחסות לתופעת שיתוק השינה על מנת להראות את מגוון הפרשנויות המאפיינות את אותן התרבויות. וזאת על מנת לנסות ולגבש תמונה מקיפה עד כמה שניתן לגבי מגוון הפרשנויות סביב תופעת שיתוק השינה ועל ההשפעה של תרבויות ומסורות על החוויה הסובייקטיבית עצמה ועל ההשלכות הנפשיות והרגשיות שלה. בנוסף אבדוק האם קיימים הבדלים בין נשים לגברים מבחינת החוויה הסובייקטיבית בזמן שיתוק השינה וההשלכות הנפשיות של חוויות אלו.

בחלק האחרון אערוך אינטגרציה בין כלל הממצאים על מנת לראות האם השערת המחקר הטוענת שהפרשנות של תופעת שיתוק השינה משפיעה על רמת החרדה ועל השלכות נפשיות אחרות אכן מוצאת ביטוי בנתונים שאספתי. ובנוסף אבדוק האם נמצאו הבדלים בין נשים לגברים במחקרים אשר בדקו את הקשר בין מגדר לשיתוק שינה והאם יש הבדלים מגדריים שונים כאשר הפרשנות לגבי שיתוק השינה משתנה. במידה והשערה זו תהיה נכונה, עבודה זו יכולה להיות פתח להסתכלות כוללת יותר על שינה, חלומות והפרעות שינה, אשר תתייחס למודלים שהם מעבר למודל הרפואי המערבי ותבחן האם יש לנו מה ללמוד על נושאים אלו כאשר אנו בוחנים אותם בפריזמות רחבות יותר, המתייחסות גם לתרבויות שאינן חלק מהעולם המערבי ואשר תופסות תופעות כגון שיתוק שינה מתוך מערכות אמונות ומסורות רחבות יותר.

שיתוק השינה

שיתוק שינה מוגדר כחוויה של חוסר יכולת זמנית לזוז או לדבר במעבר בין שינה לערות או לחליפין במעבר שבין ערות לשינה. השיתוק מלווה לעתים קרובות בחוויות חושיות מלאות חיים הכוללות תחושות חזותיות, שמיעתיות אשר יכולות לכלול גם תחושות של מגע, כמו גם תחושות של נוכחות מאיימת (Solomonova, 2018). עם זאת, היכולת להזיז את העיניים ואת השרירים הקשורים לנשימה נשמרת, והאדם מודע לסביבתו החיצונית.

המנגנונים הקשורים לשיתוק שינה קשורים לשניים מהשלבים העיקריים של מחזורי השינה והערות - ערנות, ושינת חלום (REM). במהלך שנת REM, הגוף אינו יכול לזוז עקב אטוניה בשרירים (Berger, 2008), כנראה כדי למנוע מהאדם הישן תנועות לא רצויות ומסוכנות המתרחשות במהלך החלום. נמצא כי GABA_A ו-GABA_B, הקולטנים המווסתים את טונוס השרירים בגוף, משתלבים עם גליצין - חומצת אמינו האחראית לכיבוי הפעילות המוטורית-עצבית בשרירים הרצוניים במהלך שנת REM. בדרך כלל, השילוב בין הקולטנים לגליצין מפעיל את פעילות הנוירונים המוטוריים עוד לפני שהאדם מתעורר מהשינה (Brooks & Peever, 2012). ההשערה היא ששיתוק השינה נובע מהימשכותה של אטוניית השרירים הנגרמת על ידי שנת החלום אל תוך מצב הערות (Mahowald & Schenck, 2005). מעט מאוד מחקרים בדקו את פעילות המח בזמן שיתוק שינה בשל הקושי לתפוס את המצב במעבדת שינה (Denis, 2018). עם זאת, כמה מחקרים השתמשו בפוליסומנוגרפיה (PSG) כדי לזהות הבדלים פוטנציאליים בארכיטקטורת השינה בין אלה המדווחים על חוויות של שיתוק שינה לעומת אלה שלא. ה- PSG משלב שלוש שיטות המשמשות לקביעת שנת REM במעבדה: אלקטרו-מיוגרפיה (EMG), המציגה את אטוניית השרירים (שיתוק השרירים הזמני), אלקטרו-אוקולוגרפיה (EOG), המודד תנועות עיניים, ואלקטרואנצפלוגרם (EEG), המתעד פעילות קליפת המוח. באחד המחקרים, כל האפיזודות של שיתוקי השינה שדווחו, פרט לאחד, התרחשו כאשר המשתתפים עברו משלב הערות היישר לשנת REM. תיעודי PSG במהלך שיתוק שינה הראו כי פעילות REM הייתה מעורבת עם התפרצויות של גלי אלפא אשר קשורים למנוחה בזמן ערות בעוד הגרף של פעילות השרירים נשאר שטוח עד שהמשתתף התעורר לחלוטין לקראת סוף ההקלטה, מה שמעיד על שיתוק השרירים שנמשך עד סוף אפיזודת שיתוק השינה (Takeuchi et al., 1992). מחקר נוסף הראה תוצאות דומות עם רישומי EEG של גלי תטא אשר נוטים להופיע במהלך מצבים מדיטטיביים ובזמן נמנום עם התפרצויות של גלי אלפא (Mainieri et al., 2021). לפיכך, ניתן לתאר ממצאים אלה כמצב מוחי תודעתי הנמצא בין שנת REM לבין מצב הערות.

2.1 תדירות, מצבים רגשיים ורמת החרדה בשיתוק השינה

תדירות שיתוק השינה יכולה לנוע מפעם בחיים (G Buzzi & Cirignotta, 2000) לכמעט כל יום (Terrillon & Marques-Bonham, 2001). ממוצע השכיחות בקרב האוכלוסייה הכללית משתנה בהתאם למחקרים השונים, לתרבות שבה נערך המחקר ולסוג האוכלוסייה. הסבר אפשרי לשוני במספרים יכול להיות, לפחות בחלקו, בגלל ההגדרה של שיתוק השינה בכל אחד מהסקרים השונים (Fukuda, 1993). לדוגמה, סקר אחד שבחן את הקשר בין שיתוק שינה לבין הפרעת דחק פוסט-טראומטית העריך את שיעורי השכיחות של התופעה ב-2.4% (Ohayon & Shapiro, 2000), לעומת זאת, בסקר אחר שכלל גם משתתפים עם זיכרונות של התעללות מינית בילדות נמצאו שיעורי שכיחות גבוהים של 62% בקרב האוכלוסייה הכללית (Abrams et al., 2008). התנאים הסיבתיים להתפרצות שיתוק שינה עדיין אינם ידועים, עם זאת, כמה טריגרים הוצעו ככאלו שעשויים להגדיל את הסיכויים של אפיזודות של שיתוקי שינה שאותם ניתן לסווג לגורמים פיזיולוגיים הקשורים לשינה ולגורמים פסיכופתולוגיים. גורמים פיזיולוגיים הקשורים לשינה, כוללים שינה על הגב (Cheyne, 2002), חוסר שינה (Denis, 2018) ואיכות השינה (Magalí et al., 2020), כולם נמצאו כמגבירים את הסיכויים לחוות שיתוקי שינה. מבין הגורמים הפסיכופתולוגיים ניתן למצוא חרדה (Mume & Ikem, 2009), דיכאון (Szklo-Coxe et al., 2007), פוסט טראומה (Mellman et al., 2008), מותו של אדם קרוב (Blood& cacciatore, 2022), כמו גם מתח (Mayer & Fuhrmann, 2021) אשר נמצאו ככאלו המגדילים את הסיכויים לחוות שיתוקי שינה.

יש לציין, עם זאת, כי עבור הטריגרים הפסיכופתולוגיים המוצעים, קשה לקבוע באופן ודאי סיבה ותוצאה מכיוון ששיתוק השינה בעצמו יכול להיות הגורם למצוקה ולקשיים בתפקוד (Cheyne & Pennycook, 2013). לדוגמה, בתיאור מקרה של נערה בריאה בת שש עשרה, שסבלה מאפיזודות שיתוק שינה חוזרות ונשנות, אותן האפיזודות הובילו לכך שהנערה הייתה במצב מתמשך של חרדה, פחד משינה שהתלוותה אליו ירידה באיכות השינה, נדודי שינה, עייפות, נמנום בשעות היום, יכולת ריכוז וזיכרון לקויים, עם החמרה בביצועים בבית הספר, חוסר מוטיבציה, בידוד ונסיגה הדרגתית מקבוצת השווים שלה (Ramos et al., 2020). מקרה בוחן נוסף הראה כי אצל אדם אחר, אפיזודה בודדת של שיתוק שינה גרמה לאמונות פרנואידיות, לעצבנות ולחרדה (Gangdev, 2004). לפיכך, ייתכן שהמצוקה והמצבים הנפשיים הם לא רק הטריגר לשיתוק השינה אלא גם מצב שנותר כתוצאה מחומרת האפיזודות, מצוקה פסיכולוגית כללית, סגנון קוגניטיבי ואמונות לגבי הגורמים השונים לשיתוק השינה (Cheyne & Pennycook, 2013).

חשוב לציין שלמרות שהמחקרים מצביעים על כך ש-15% מאלו שחווים שיתוקי שינה מדווחים על רמות משמעותיות של מצוקה או הפרעה לאחר האפיזודה (Sharpless & Grom, 2016), עדיין אין התייחסות להשלכות הרגשיות והנפשיות הנגרמות על ידי שיתוק שינה באף אחד מספרי ה-DSM (המדריך לאבחון הפרעות ובעיות נפשיות).

2.2 דרכי טיפול

המהדורה האחרונה של ה- DSM-5 , מתייחסת למספר הפרעות שינה ופרסומניות רבות, אך לא לשיתוק שינה באופן ספציפי (Khurshid, 2015). אחת הסיבות להתעלמותה של הקהילה הרפואית בטיפול ובאבחון של תופעת שיתוק השינה קשורה לכך ששיתוקי שינה נתפסו עד זמן לא רב כסימפטום של נרקולפסיה, הפרעת שינה כרונית המאופיינת בעייפות רבה בשעות היום, בשיתוקי שרירים ובהתקפי הירדמות פתאומיים (Spector & Bourke, 1977). אפיון זה הוביל לכך שהטיפול התמקד בנרקולפסיה עצמה, ולא בשיתוק השינה שנתפס רק כאחד הסימפטום של אותה המחלה. נכון להיום אין המלצות לטיפול תרופתי סטנדרטי עבור שיתוק שינה. שיטות הטיפול המקובלות על פי שירות הבריאות הלאומי (NHS, 2019) כוללות בעיקר אמצעי מניעה של התופעה הקשורים לשמירה על היגיינת שינה ובריאות. אלה כוללים שמירה על 6-8 שעות שינה, שמירה על שגרה של זמני שינה, הימנעות מפעילות גופנית לפני השינה, הימנעות מארוחות גדולות לפני השינה, הימנעות מעישון, הימנעות משתיית אלכוהול וקפה והימנעות משינה על הגב. מחקרים אחרים הציעו טכניקות התנהגותיות קוגניטיביות שהובילו לשיפור מסוים (Sharpless & Doghramji, 2015). מחקר פיילוט בקנה מידה קטן שנערך לאחרונה (Jalal et al., 2020) בחן את ההשפעה של טיפול מדיטציית הרפיה על שיתוק שינה. התוצאות הראו ירידה דרמטית של 50% במספר הימים שבהם התרחשו שיתוקי השינה.

לסיכום, הספרות עד כה התמקדה בעיקר במניעה של שיתוקי שינה, בתדירותם ובקשר עם פסיכופתולוגיה (Denis, 2018). עם זאת, החוויה הסובייקטיבית בזמן שיתוק השינה כמעט ולא זכתה לתשומת לב. בסעיפים הבאים, המהווים את לב עבודה זו אתייחס לחוויה הסובייקטיבית של האדם בזמן השיתוק ואבדוק כיצד החוויה והפרשנות שלה משפיעות על רמת החרדה כמו גם את ההשפעות ההדדיות בין הפרשנות לבין המגדר.

2.3 החוויה הסובייקטיבית בשיתוק השינה

את החוויות הפנומנלוגיות המאפיינות את שיתוק השינה ניתן לייחס למצב 'המעורב' של שנת REM ושל ערות. עם זאת, אפיזודות של שיתוקי שינה נבדלים מחלומות מבחינת הביטויים החווייתיים הייחודיים שלהן. כך למשל 90% מאירועי שיתוק השינה הוכחו ככאלו הקשורים לפחד (Cheyne, Rueffer, et al., 1999) לעומת 30% בלבד מהחלומות הרגילים שבשלב של שנת החלום (Schredl & Doll, 1998). יתר על כן, מחקר שהשווה בין חלומות לבין שיתוקי שינה גילה כי האינטראקציות בין הדמויות במהלך השיתוקים היו אגרסיביות יותר מאשר במקרים של חלומות טיפוסיים, כאשר בנוסף לכך, האדם החולם היה הקורבן של אותן ההתקפות (Parker & Blackmore, 2002). כ-75% מאירועי שיתוקי השינה מלווים במגוון רחב של חוויות ביזאריות ובעיקר מפחידות (Cheyne, Rueffer, et al., 1999) אשר עליהן אפרט בהמשך.

עם זאת, חשוב לציין כי חלק מחוויות אלו הן גם בעלות ערך חיובי. שני סקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו כי בין 16% (Lišková et al., 2016) ל-23% (Kliková et al., 2021) מהאנשים שחוו שיתוקי שינה, אפיינו אותם כ"נעימים" – למרות שהם כללו גם תחושות של פחד. חשוב לציין כי אפיזודות של שיתוקי שינה חיוביים נמצאו קשורות לפחות סימפטומים של טראומה וליותר שביעות רצון כללית גבוהה יותר מהחיים (Kliková et al., 2021). אותן חוויות מפחידות אך לעתים מהנות המתרחשות במהלך שיתוק השינה, מתחלקות בדרך כלל למספר קטגוריות נפרדות המתוארות בפסקאות הבאות:

2.3.1 הפולש

קטגוריה זו מכילה אחד או יותר מהגורמים הבאים: תחושה של נוכחות זרה, תחושה שמשהו מאיים נמצא בחדרו של האדם הישן, פחד, הזיות שמיעתיות כמו קולות זמזום, לחישות, רעש לבן, צעדים והזיות חזותיות כגון דמויות שחורות, ישויות עם ברדס, יצורים דמויי שד, מכשפות ועוד (Cheyne, 2003). הקשר בין פעילות מוחית לחוויות שיתוק שינה ספציפיות אינו ידוע, עם זאת, הוצע כי האמיגדלה עשויה להיות מעורבת בהקשר של הישויות המאיימות. האמיגדלה, יחד עם מבנים לימביים אחרים וקליפת המוח הקדם-מצחית המדיאלית, ידועים כמעורבים בעיבוד פחד (Marek et al., 2013) ההשערה היא שהפעלת יתר של האמיגדלה במהלך שנת REM תורמת לרמות הגבוהות של הפחד שחווים במהלך שיתוק השינה ולביטוי של חוויית הפולש (Cheyne, Rueffer, et al., 1999). תיאוריה אחרת מציעה כי הפרעה תפקודית של קליפת המוח הקודקודית הימנית עשויה ליצור את חוויית הפולש על ידי כך שהתפיסה של ה'עצמי' תופרע ותוקרן אל מחוץ לגוף, מה שיגרום לאדם לראות צללית שחורה דמוית אדם בקרבתו (Jalal & Ramachandran, 2014).

2.3.2 האינקובוס

חוויית האינקובוס כוללת דמות היושבת על האדם הישן ונחווית כלחץ על החזה המלווה בקשיי נשימה ותחושת כאב (Cheyne et al., 1999), אשר לעיתים מלווים אליהם אקטים תוקפניים ו/או מיניים (Molendijk et al., 2017) אחד ההסברים המוצעים לחוויית הלחץ של האינקובוס על החזה ולתחושת המחנק הוא שזה תוצאה מהניסיון של המוח לפרש קשיי נשימה מתמשכים (Cheyne, 2003). באופן לא מפתיע, חוויות הפולש והאינקובוס מתואמות באופן חיובי זו עם זו, כמו גם עם תחושת האימה (Cheyne & Girard, 2009).

2.3.3 הזיות וסטיבולריות-מוטוריות

הזיות וסטיבולריות-מוטוריות הן סדרה של חוויות הכוללות מגוון של חוויות שבהן יש אשליה של תנועה וחוויות חוץ גופיות. אשליית התנועה כוללת - ציפה, נפילה, סיבוב, מעוף, תחושות מעלית והזיות מוטוריות כמו תנועת גפיים אשלייתית, ישיבה, עמידה והליכה. חוויה חוץ גופית מתייחס לתחושה של הפרדה של התודעה מגופו של אדם או צפייה בגופו מבחוץ, בדרך כלל מנקודת מבט מוגבהת (Cheyne & Girard, 2009). אשליית התנועה יכולה להוביל למצב שנקרא התעוררות שווא, מצב המאופיין בתפיסה של התעוררות במקום מוכר והתחלת שגרת יום רגילה רק כדי שאותו אדם יגלה מאוחר יותר שהוא עדיין שוכב במיטתו או לכוד בחלום (Buzzi, 2011). במונחים של מחקרים מדעיים רלוונטיים בתחום מדעי המוח, מחקר EEG שנערך לאחרונה הראה דמיון בין החתימות האלקטרו-פיזיולוגיות של שיתוק השינה לבין התעוררויות שווא (Mainieri et al., 2021). חוויית היציאה מהגוף עשויה להיות קשורה להשבתה של חלק במוח במהלך שנת REM, מה שעלול להוביל לכישלון בתחושת מיקום העצמי ותחושת הנוכחות בגוף (Guterstam et al., 2015). באופן כללי, חוויות אלו נחשבות כבעלות אופי חיובי יותר לעומת שתי החוויות שהוזכרו בסעיפים הקודמים (Cheyne, Rueffer, et al., 1999) (Kliková et al., 2021).

2.4 מגדר ושיתוק שינה

ישנם לא מעט נתונים שנאספו על שיתוקי השינה שבדקו בין השאר גם את ההשפעה של המגדר על התופעה. התוצאות אינן חד משמעיות ונראה שהם משתנות בהתאם לגורמים שונים כגון שיטת המחקר, האוכלוסייה הנחקרת, והפרשנויות השונות של התופעה. לגבי הבדלים בין נשים לגברים מבחינת הסיכוי לחוות שיתוקי השינה, אין תשובות חד משמעיות לגבי זה, רוב המחקרים שבדקו את נושא המגדר מראים שאין הבדלים מגדריים מבחינת אחוזי האוכלוסייה החווים שיתוקי שינה (Ohayon & Pakpour, 2022), עם זאת ישנם גם מחקרים שבהם נשים חוות יותר שיתוקי שינה, כמו למשל מחקר שנערך בקרב סטודנטים פולניים (Wróbel-Knybel et al., 2020), בקרב אוכלוסיית אנשים מערב הסעודית (Aledili et al., 2021) או מחקר שנערך בקרב האוכלוסייה הסינית (Ma et al., 2014). מהצד השני היו גם מחקרים שבהם נמצא שגברים הם אלו שחווים יותר שיתוקי שינה כגון מחקר שנערך בקרב מתבגרים יפנים (Munezawa et al., 2011) ומחקר שנערך בקרב תושבי האי ניופאונדלנד (Ness, 1978). בדיקה של שתי קבוצות פייסבוק הראתה שמבחינת מגדר יש רוב של נשים באותן הקבוצות. בקבוצת הפייסבוק הישראלית 'שיתוק שינה – sleep paralysis Israel' (N=6,530) יש 74% נשים. ובקבוצה הבין לאומית 'Sleep paralysis' (N=23,365) יש 69% נשים. עם זאת המחקרים השונים כן מצאו הבדלים אחרים הקשורים לחוויה הסובייקטיבית של שיתוקי השינה. כך למשל נמצא שתדירות גבוהה של שיתוקי שינה בקרב גברים הגבירה את רמת החרדה שלהם בעוד שבקרב הנשים, התדירות של שיתוקי השינה לא השפיעה על החוויה (Ohayon & Pakpour, 2022), מחקר נוסף מצא שיותר נשים קישרו את שיתוקי השינה שלהם לחוויות רגשיות משמעותיות או ללחץ בחיים או במקום העבודה, כמו כן, יותר נשים חוו את התופעות הנלוות לחלק משיתוקי השינה הכוללות את חוויית הפולש והאינקובוס ויותר נשים פחדו שהן הולכות לאבד את השפיות שלהן כתוצאה מהחוויות במהלך שיתוקי השינה (Mayer & Fuhrmann, 2021), מחקר נוסף הראה שיותר נשים דיווחו על תקיפות ועל חוויות מיניות אשר אירעו להן במהלך שיתוק השינה (Parker & Blackmore, 2002).

לסיכום, ניתן לראות שתופעת שיתוק השינה אשר רק בעשורים האחרונים החלה לקבל יותר תשומת לב כתופעה בפני עצמה, עדיין נותרה לא מובנת ולא מוסברת במובנים רבים. מחקרים שונים מובילים לממצאים שונים ועדיין לא ניתן לומר בוודאות כמה אנשים חווים את התופעה הזו ואת ההשלכות שלה, כמו כן, לא ניתן להצביע בוודאות על הבדלים בין נשים לגברים כאשר מחקרים שונים מובילים לתוצאות שונות.

בחלק הבא אתייחס לשיתוקי השינה בתרבויות השונות במטרה לבחון האם מדובר בגורם מרכזי אשר יכול להשפיע על מאפיינים שונים של שיתוקי השינה ואולי גם להסביר את התוצאות הסותרות שבמחקרים השונים.

2.5 אמונות ושיתוק שינה

בסעיפים הקודמים הראיתי שאין ויכוח על כך ששיתוק השינה הינה חוויה נפוצה למדי. עם זאת, נראה שבמערב ממעטים לדבר על כך בקרב הציבור הרחב ואילו במחקר האקדמאי השיח סביב התופעה הופיע רק בתחילת שנות השמונים אודות לדייויד האפורד אשר עשה את עבודת השדה שלו באנתרופולוגיה באי ניופאונדלנד שבקנדה. במהלך המחקר הוא גילה שהתושבים מדברים על תופעה בשם 'המכשפה הזקנה' אשר במהלכה האדם לא יכול לזוז, הוא חווה פחד נוראי ורואה דמות מאיימת בחדר אשר לעתים אף תוקפת את האדם הישן. האפורד הכיר את החוויה מאחר ודבר דומה קרה לו כשנה לפני כן, וזו הייתה חוויה טראומטית שהוא לא סיפר עליה לאף אחד. תושבי האי קישרו את התופעה לכישוף ועל פי עבודת השדה של האפורד 18% מהתושבים חוו אותה. (Ward & Hufford, 1984). מחקרים נוספים שערך האפורד בתרבויות אחרות בעולם הראו שהתופעה נפוצה בכל העולם כאשר ישנם שינויים קלים המאפיינים כל תרבות ותרבות (Hinton, Hufford, et al., 2005).

אם מעיינים במיתוסים מהתקופה ההלניסטית והלאה אפשר לראות את התופעות המזכירות שיתוק שינה המוזכרות בשמות שונים ורבים לפי הפירוש התרבותי של אותה התקופה."קלקול קיבה" אצל היוונים ההלניסטים, "אשמה" אצל הרומאים והמצרים, "כישוף" אצל האינדיאנים והאפריקאים, "שדים" אצל היהודים והנוצרים בימי הביניים, "ג'ינים" אצל הערבים, "ערפדים" אצל האירופאים ו"מכשפות" בקרב האירים והסקוטים (, Terrillon & Marques-Bonham 2001).

בהרבה מאד תרבויות ישנן מסורות עשירות סביב שיתוקי השינה אשר הן חלק מהפולקלור וממערך האמונות. כך למשל, ביפן, שיתוק השינה נקרא קאנאשיבארי שהמשמעות שלו היא 'להיות קשור כך שלא ניתן יהיה לזוז' או 'להיות קפוא מחמת פחד'. אך המקור למילה הזו מגיע ממילות כישוף מתקופת ימי הביניים אשר היו בשימוש על ידי כוהנים ודתות אזוטריות שביניהן גם כת הבודהיזם של שינגון, כאשר מילת הכישוף הזו שימשה להכניע את היריב. כיום ההסבר המקובל בתרבות העממית ביפן למושג ה'קאנאשיבארי' הוא שהשיתוק נגרם כתוצאה מנוכחות של רוח המתקרבת אל האדם הישן (Yoshimura, 2015).

בקרב תושבי קמבודיה שיתוק השינה הוא חלק מהפולקלור המקומי והוא נקרא 'הרוח שלוחצת עלייך' כאשר הפרשנות המקובלת שלהם לחוויה היא של רוח שמגיעה ולוחצת להם על החזה או על הצוואר. על פי האמונה הקמבודית אותה רוח נשלחה על ידי מכשף על מנת להרוג את קורבנה או לשתול לו דבר מה בגוף או שזה שד שמטרתו להבריח את הנשמה מהגוף או שזו רוח של אדם מת. על פי המסורת הקמבודית, כאשר האדם נמצא במצב של חולשה או של 'מזל נמוך' הגוף פגיע יותר לפגיעה על ידי ישויות מטפיזיות שמגיעות לאדם השוכב, מניחות את ידיהם על החזה או הגרון שלו ומקשות עליו לנשום (Hinton, Pich, et al., 2005).

בסין, כבר במהלך המאה הראשונה לספירה הופיע הביטוי 'דיכוי רפאים' במילון הסיני הראשון המתייחס למצב בו האדם מותקף בשנתו על ידי רוח ואינו מסוגל לזוז. כיום רוב הסינים עדיין מכירים את המושג הזה ומזהים אותו במידת מה עם תופעת שיתוק השינה (Wing et al., 1994). בנוסף ניתן לציין את 'סרי' הטיבטי, ישות התוקפת נזירים בזמן שהם נמצאים במצב מדיטטיבי ואת הקיצ'אני – בנפאל, ישות המגיעה בדמות נערה יפה המגיעה בזמן שינה ומפתה את האדם לבצע איתה יחסי מין (Ryzhakova, 2018).

הסברים על טבעיים לגבי שיתוקי שינה נפוצים גם בקרב אנשים החווים שיתוקי שינה בתרבות המערבית והם כוללים דיווחים על התקפות שטניות וחטיפות על ידי חייזרים. מחקר שבדק את הקשר שבין אמונות בעל טבעי לבין שיתוקי השינה מצא שאנשים אשר מאמינים בעל טבעי חווים יותר פחד וחרדה וגם חווים יותר התקפות על ידי הישויות במהלך שיתוק השינה (Cheyne & Pennycook, 2013). עם זאת אין דרך לדעת על פי מחקר זה האם האמונות הובילו לפחד גדול יותר ולאפיזודות מאיימות יותר או ההיפך – שהחוויות הללו גרמו לאנשים לפתח אמונות בעל טבעי.

בספרות המחקרית ניתן למצוא גם מקרי קיצון שבהם האמונה בנוגע לשיתוקי השינה הובילה למוות. 'תסמונת המוות הלילי הפתאומי הבלתי מוסבר' (SUNDS) תועדה בקרב פליטי המונג מדרום מזרח אסיה, בעיקר מקמבודיה ולאוס אשר הגיעו לארצות הברית. מקרי מוות בלתי מוסברים אלה של גברים צעירים נבעו מאי ספיקת לב, אך ללא ממצאים פתולוגיים מובחנים. מקרי מוות אלה הוצעו כקשורים לשיתוקי שינה (Terrillon & Marques-Bonham, 2001), שכן על פי אמונות בני ההמונג, כאשר בני השבט היו נפגשים בזמן השינה עם הישויות האופייניות לשיתוקי השינה, השמאן של השבט היה עורך טקס שמבריח את הישות. כאשר החברה השבטית התפוררה בעקבות המלחמה, בקרב הפליטים לא היה מי שיבצע את הטקסים הללו. מנקודת מבט מדעית, מקרי המוות עשויים להיות מוסברים כאפקט נוסבו רדיקלי, הגורם לנזק פיזי כתוצאה מאמונה (Mason, 2012).

כמעט ולא נעשו מחקרים השוואתיים בין תרבויות בנושא שיתוקי שינה אך אחד מהם הוא מחקר בין-תרבותי שהשווה בין אוכלוסיות ממצרים ודנמרק. המדגם המצרי התאפיין בשיעורים גבוהים יותר ב-300% של שיתוקי שינה, חוסר תנועה ממושך יותר במהלך האפיזודה, ופחד גדול יותר ממוות כתוצאה מהחוויה (Jalal & Hinton, 2013). בנוסף, אותו מחקר הראה שבקרב הדנים, אמונה שמדובר בכוחות על טבעיים לא הגבירה את הפחד ואילו בקרב המצרים אלו שהאמינו שמדובר בכוחות על טבעיים דיווחו על רמת פחד גבוהה יותר, כמו כן, אלו שהיו יותר דתיים ויותר מבוגרים התחברו לפירושים העל טבעיים בשתי המדינות. במחקר מובאים שני תיאורי מקרה טיפוסיים לשתי התרבויות, באחד סטודנט מדנמרק מספר על חוויית שיתוק השינה שלו שכוללת חוסר יכולת לזוז לדקה, ראיה של דמויות בחדר ולעתים גם מגע, הסטודנט מאמין שהחוויה הזו היא תוצאה של מנגנונים מוחיים, לא נבהל ויודע שזה ייגמר בקרוב ושמדובר בתופעה שאינה מסוכנת ושאינה יכולה לפגוע בו. המקרה השני הוא של איש עסקים מקהיר, מאמין מוסלמי אדוק, הוא חווה כחמישים שיתוקי שינה שנמשכים בין חמש לעשר דקות, במהלכם הוא אינו מסוגל לזוז ומותקף פיזית ומינית על ידי ג'ין (שד מהאמונה המוסלמית) תוך כדי ההתקפות הוא ממלמל פסוקים מהקוראן שעל פי אמונתו מונעים מהשד להרוג אותו.

מחקר נוסף (Jalal et al., 2021) בדק את תופעת שיתוק השינה בקרב סטודנטים מטורקיה, הרוב הגדול של הסטודנטים קישר את התופעה לדמות מהפולקלור הטורקי בשם קאראבאסאן שמיוחסת לתופעה. באחד המקרים, מסופר על סטודנטית בת 23 שחוותה שיתוק שינה עם אותה הדמות, היא פחדה שהדמות באה להעניש אותה על כך שהיא לא אמרה את הפסוקים מהקוראן ופחדה שהיא הולכת למות, ביום שלמחרת היא סיפרה על כך לאימה שאישרה לה שאכן מדובר בעונש ושעליה לקרוא בקוראן. בדוגמא זו ניתן לראות איך המסורות עוברות מדור לדור ומשמרות את הפרשנות התרבותית של שיתוקי השינה. מחקר בערב הסעודית הראה ש-44.1 אחוז מהאנשים האמינו ששיתוק השינה הוא כתוצאה מקללה או עין הרע ושיש להיפטר מזה בעזרת אמצעים דתיים שונים (Aledili et al., 2021).

מחקר שבחן שיתוקי שינה במחוז אמברוזו שבאיטליה, מחוז כפרי שבו התושבים מקשרים את שיתוק השינה לדמות מהפולקלור בשם פאנדאפצ'ה, המתוארת בתור דמות שבאה לאדם המזיק ולעתים מתוארת כמכשפה זקנה, רוח רפאים או חתול שחור גדול. נמצא שיותר משליש מהאנשים קישרו את שיתוקי השינה לאותה הדמות ושמעל ל-42% האמינו שהם יכולים למות בעקבות החוויות האלו (Jalal et al., 2015).

עם זאת, חשוב לציין כי לאמונה יש גם היבט חיובי והיא יכולה גם לעזור להתמודד עם שיתוקי שינה. בחברות שבהן הישויות במהלך שיתוקי השינה הן חלק ממרקם המסורת המקומית ישנן שיטות טקסיות ודתיות שונות למניעת התקפות עתידיות (Jalal et al., 2021) עדויות אנקדוטליות מתוך קבוצת הפייסבוק העוסקת בנושאים אלו ואשר נקראת בשם 'שיתוק שינה ישראל' (https://www.facebook.com/groups/2501466293260780), מצביעות על כך שישראלים רבים משתמשים בפסוק, 'שמע ישראל', הנחשב כמסייע בעת סכנה. רבים מדווחים כי דקלום של פסוק זה מסייע להם להתמודד עם שיתוק השינה ואף לעצור ולמנוע אותו. בשל היעדר מידע מדעי לגבי שיתוקי השינה, רוב האנשים שחווים שיתוק שינה בפעם הראשונה לא מבינים מה הם עוברים, לא יודעים שזו חוויה נפוצה יחסית ושהישויות המפחידות לא יכולות לפגוע בהם. לפיכך, למידה על תופעת שיתוק הישנה, מאפייניה והמנגנונים הנוירולוגיים שלה, עשויה להוביל לדה-דרמטיזציה של החוויה. ראוי לציין עם זאת, כי תדירות גבוהה של שיתוקי שינה עלולה להוביל לנטישת ההסבר המדעי ואימוץ של פרשנות על טבעית של החוויה.

בסקר שנערך לאחרונה, המשתתפים נשאלו על הפרשנות שלהם על החוויה לאחר האפיזודה הראשונה ועל הפרשנות בזמן הסקר, 18% מהמשתתפים שינו את הפרשנות שלהם מ"ישות על-טבעית" להסבר מדעי קונבנציונאלי או ל "לא יודע". עם זאת, 7% מהמשתתפים, שגם הייתה להם את התדירות הגבוהה ביותר של שיתוקי השינה, שינו את תגובותיהם בכיוון ההפוך – מהסבר מדעי קונבנציונאלי לפרשנות על טבעית (Mayer & Fuhrmann, 2022). לפיכך, ההשפעה של תדירות שיתוקי השינה על האמונות דורשת מחקרים נוספים. אחת המסקנות מכך היא שחשוב שרופאים יהיו מודעים להשפעה של אמונות על מצבם הנפשי של המטופלים, מאחר וייתכן שלא כולם יחוו הקלה כאשר ילמדו על ההסברים הנוירולוגיים של שיתוקי השינה (Cheyne & Pennycook, 2013).

הבדלי מגדר גם מושפעים מהפרשנות שחוויות שיתוק השינה מקבלות. כך למשל, במשפטי המכשפות בסיילם הוצאו להורג בתלייה 14 נשים בעקבות חשד לכך שהן עוסקות בכישוף. העדויות כנגד הנשים הללו נשמעות דומות מאד לתיאורים של שיתוק שינה. לדוגמא, אחד מתושבי העיירה העיד שהוא התעורר במיטתו וראה את אחת הנאשמות נמצאת מעליו ומועכת אותו מבלי שהוא היה יכול לזוז או לקרוא לעזרה (Davies, 2003). שיתוקי שינה ביהדות בתקופת התלמוד מיוחסים לשדה בשם לילית אשר הייתה תוקפת גברים אשר היו ישנים לבד ומחטיאה אותם בכך שהיא גורמת להם להוציא זרע לבטלה ((Cox, 2015. דוגמא נוספת היא הפרשנות של שיתוקי השינה באי זנזיבר אשר מתייחסים ליצור בשם פופובואה – יצור דמוי עטלף עם כנפיים ענקיות אשר תוקף בעיקר גברים ומקיים איתם יחסים אנאליים בניגוד לרצונם (Thompson, 2014).

דיון

הסקירה הספרותית שלעיל נועדה לחקור את המשתנים של פרשנות ושל מגדר בהקשר לחוויית שיתוק השינה. מתוך המחקרים השונים שאותם הבאתי בסקירה הספרותית, נראה שבמקום שהתמונה תתבהר, ההיפך הוא הנכון - מתקבלת תמונה יותר מורכבת שמצביעה על כך שהידע בנוגע לתופעת שיתוק השינה נמצא עדיין בתחילת דרכו ושעדיין אין מתודה ברורה המצביעה על ההקשר שבין המרכיבים השונים של תופעת שיתוק השינה, מה שמוביל לנתונים שונים ואף סותרים במחקרים השונים.

משתנה אחד שנראה שכן משפיע בצורה ברורה על חוויית שיתוק השינה הוא הפרשנות שהאדם או התרבות שבו הוא נמצא מפרשות את חוויית השיתוק. כאן, נראה שהתוצאות מצביעות על כך שככל שהפרשנות התרבותית מייחסת יותר השפעות מזיקות לשיתוקי השינה כך עולה בהתאם תחושות הפחד והחרדה. עם זאת, מהמחקרים השונים עולה עוד נתון מעניין – הפרשנות משנה גם את אופי החוויה ואת המרכיבים השונים שלה. כך למשל נמצא שפרשנויות תרבותיות שונות משפיעות גם על משך החוויה, התדירות שלה ואפילו על האפשרות שהיא תגרום לנזק פיזי בתוצא מאפקט הנוסבו, כפי שקרה בקרב פליטי שבט ההמונג מקמבודיה.

התוצאות לגבי המגדר היו יותר מורכבות ומחקרים שונים הובילו לתוצאות שונות ואף לתוצאות סותרות לגבי ההשפעות השונות של המגדר על חוויית שיתוק השינה. כדאי לציין שמחקרים שעסקו באחוז האנשים באוכלוסייה הכללית אשר חוו שיתוק שינה הגיעו אף הם לתוצאות שונות שנעו מ-2% ועד 60% ולא תרמו להבנה רחבה יותר של התופעה. אחד ההסברים האפשריים לשינויים בין המחקרים השונים יכול להיות כתוצאה מכך שחסר משתנה משמעותי באותם המחקרים אשר יכול להצביע על ההבדלים הקריטיים בין המאמרים השונים. אנו טוענים שאותו משתנה יכול להימצא בפרשנות התרבותית אשר קיימת בקרב אוכלוסיית המחקר ושמשתנה זה הוא בעל חשיבות עיקרית והוא זה המשפיע על היחסיות המגדרית ועל אחוז התופעה בקרב האוכלוסייה.

על מנת להתמודד עם טיעון אפשרי שההבדלים בין תרבויות שונות מושפע מגורמים גנטיים, אציין מספר דוגמאות שמפריכות את האפשרות הזו. במקרה של בני שבט ההמונג אשר מתו כתוצאה מסינדרום המוות הלילי הבלתי מוסבר, חשוב לציין שעם השנים, ככל שהם התערו יותר בתרבות המערבית, וכאשר חלקם אף התנצרו או התרחקו מהאמונות השבטיות, כך תופעה זו הלכה והצטמצמה (Mason, 2012). בנוסף, הצגתי בסקירה שני מחקרים אשר נעשו בקרב האוכלוסייה הסינית כאשר אחד נערך בהונג קונג, אשר היא מודרנית ומערבית יותר (Wing et al., 1994) והשני נעשה בסין עצמה (Ma et al., 2014) כאשר בהונג קונג לא נמצא הבדל מגדרי ובסין נמצא שיותר נשים חוו שיתוקי שינה. נתון מעניין שנבחן בסין מצא ששיתוקי השינה היו נפוצים יותר בקרב קהילות כפריות כאשר לדברי המחברים אחת האפשרויות להבדל בין סביבה כפרית לעירונית הוא שבסביבות כפריות הגישות הם יותר מסורתיות ויש יותר אמונה בכך ששיתוקי השינה הם כתוצאה מרוחות רפאים (Ma et al., 2014). נתון זה מתכתב גם עם התוצאות על המחקר שנערך במצרים ובדנמרק אשר בו נמצא שבשתי המדינות, גברים שהיו יותר דתיים ויותר מבוגרים, גם האמינו יותר בפרשנויות העל טבעיות של שיתוקי השינה (Jalal et al., 2014). חיזוק נוסף לטענה זו ניתן למצוא באחד המחקרים הנוספים שנעשו בתחום (Ness, 1978), כאשר המחקר נערך בקרב האוכלוסייה הילידית של איי ניו פאונדלנד אשר שם שיתוק השינה הוא חלק מהמסורת התרבותית, כאשר שיתוק השינה נחווה כדמות נשית של מכשפה זקנה המגיעה אל האדם הישן ותוקפת אותו. המחקר מצא ששבעים אחוז מאלו שחוו את שיתוקי השינה האלו היו גברים ושממוצע הגילאים היה של אלו שחוו זאת היה 50 שנה. כמו בדוגמאות הקודמות ניתן לראות כאן, כיצד הפרשנות התרבותית של התופעה יכולה להשפיע גם על המגדר החווה אותה וגם על ההקשר שבין המסורת לבין המודרנה – נראה שאלו שחווים את התופעה בצורה התדירה ביותר אלו גברים שעדיין שמרו על הייחודיות התרבותית שלהם (הממוצע של גברים אלו נושק לכאלו שהיו ילידי שנת 1926).

הקשר בין תופעות הקשורות למצבי תודעה ולתרבות אינו חדש והמושג 'תסמונות תלויות תרבות' הינו מושג מוכר בקרב אנתרופולוגים. בהקשר זה, החוקר יורם בילו, אשר חקר את תופעת הדיבוק בקרב מושבים של יוצאי מרוקו, הגיע למסקנה דומה שתופעת הדיבוק נעלמה עם הזמן ככל שהאוכלוסייה המרוקאית נפגשה עם התרבות המודרנית יותר בארץ (Bilu, 1980) על סמך ההנחה שהתרבות, האמונות והפרשנויות מהווים משתנה בעל השפעה רבה בכל מה שקשור לחוויית שיתוק השינה, ייתכן והסיבה לכך שבמצרים חווים שיתוקי שינה באופן תדיר יותר ושהוא נתפס כשלילי יותר נעוצים בכך שבתרבות המצרית התופעה מושרשת עמוק במסורת ומתויגת כתופעה שלילית בעוד שבקרב הדנים, אשר לא מייחסים לתופעה מסורות קדומות, מסתכלים על שיתוקי השינה כתופעה בעלת אופי נוירולוגי יותר. מחקרים השוואתיים עתידיים אשר ישימו דגש על הפרשנות התרבותית ומתוך כך יבחנו את המשתנים הנוספים יוכלו לאשש או להפריך את הטענה הזו. עם זאת, רק מתוך מה שעלה בסקירה הספרותית, נראה שהפרשנות של האדם לתופעה היא בעלת חשיבות קריטית ושמדובר בנתון שגורמי הטיפול והבריאות צריכים לקחת אותו לתשומת ליבם.

ברשתות החברתיות ישנם דיונים רבים לגבי מהות התופעה – האם מדובר בהזיות של המח או בחוויות מיסטיות. נכון להיום המדע וחקר המח לא יכולים לאשש או להפריך אף אחת מהטענות האלו, כך שאנשים שונים ימשיכו להחזיק בפרשנויות שונות לגבי המהות של חוויית שיתוק השינה. כפי שנכתב כבר בסעיפים הקודמים, על גורמי הרפואה לשים לב לאמונתו של האדם ולקחת אותה בחשבון. הסיכוי של איש רפואה לשנות את אמונתו של אדם נתונה בספק אך אנשי רפואה שיכירו בכך שיש אמונות ופרשנויות שונות יוכלו לבנות אמון אל מול המטופל ולמצוא דרכים איך להשתמש באותן האמונות על מנת להקל על המצוקה של האדם ולהפוך את ההתמודדות עם שיתוק השינה לתופעה נסבלת יותר ואולי אפילו למהנה.

ביבליוגרפיה

Aledili, F. Albahrani, F. Alalawi, L. Aleliwi, F. Bomouzah, F. Alghasham, G. Alhajri, K. Alabdali, M. (2021). Perceived awareness of sleep paralysis phenomenon (old hag syndrome) and its most common risk factors among people from Al-Ahsa, Saudi Arabia. Saudi Medical Journal, 42 (12). 1302-1313. American Academy of Sleep Medicine. (2005). International classification of sleep disorders. Diagnostic and coding manual, 51-55 American Psychiatric Association. (2013). DSM-5 Diagnostic Classification. In Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders. https://doi.org/10.1176/appi.books.9780890425596.x00diagnosticclassification Bilu, Y. (1980). The Moroccan Demon in Israel: The Case of “Evil Spirit Disease.” Ethos, 8(1). https://doi.org/10.1525/eth.1980.8.1.02a00030 Brooks, P. L., & Peever, J. H. (2012). Identification of the transmitter and receptor mechanisms responsible for REM sleep paralysis. Journal of Neuroscience, 32(29). https://doi.org/10.1523/JNEUROSCI.0482-12.2012 Buzzi, G, & Cirignotta, F. (2000). Isolated sleep paralysis: a web survey. Sleep Research Online : SRO, 3(2). Buzzi, Giorgio. (2011). False awakenings in light of the dream protoconsciousness theory: A study in lucid dreamers. International Journal of Dream Research, 4(2). Cheyne, J. A. (2002). Situational factors affecting sleep paralysis and associated hallucinations: Position and timing effects. Journal of Sleep Research, 11(2). https://doi.org/10.1046/j.1365-2869.2002.00297.x Cheyne, J. A. (2003). Sleep Paralysis and the Structure of Waking-Nightmare Hallucinations. Dreaming, 13(3). https://doi.org/10.1023/A:1025373412722 Cheyne, J. Allan, & Girard, T. A. (2009). luci. Cortex, 45(2). https://doi.org/10.1016/j.cortex.2007.05.002 Cheyne, J. Allan, Newby-Clark, I. R., & Rueffer, S. D. (1999). Relations among hypnagogic and hypnopompic experiences associated with sleep paralysis. Journal of Sleep Research, 8(4). https://doi.org/10.1046/j.1365-2869.1999.00165.x Cheyne, J. Allan, Rueffer, S. D., & Newby-Clark, I. R. (1999). Hypnagogic and Hypnopompic Hallucinations during Sleep Paralysis: Neurological and Cultural Construction of the Night-Mare. Consciousness and Cognition, 8(3). https://doi.org/10.1006/ccog.1999.0404 Cheyne, James Allan, & Pennycook, G. (2013). Sleep paralysis postepisode distress: Modeling potential effects of episode characteristics, general psychological distress, beliefs, and cognitive style. Clinical Psychological Science, 1(2). https://doi.org/10.1177/2167702612466656 Davies, O. (2003). The nightmare experience, sleep paralysis, and witchcraft accusations. Folklore, 114(2). https://doi.org/10.1080/0015587032000104211 Denis, D. (2018). Relationships between sleep paralysis and sleep quality: Current insights. In Nature and Science of Sleep (Vol. 10). https://doi.org/10.2147/NSS.S158600 Fukuda, K. (1993). One explanatory basis for the discrepancy of reported prevalences of sleep paralysis among healthy respondents. Perceptual and Motor Skills, 77(3 Pt 1). https://doi.org/10.2466/pms.1993.77.3.803 Guterstam, A., Björnsdotter, M., Gentile, G., & Ehrsson, H. H. (2015). Posterior cingulate cortex integrates the senses of self-location and body ownership. Current Biology, 25(11). https://doi.org/10.1016/j.cub.2015.03.059 Hinton, D. E., Hufford, D. J., & Kirmayer, L. J. (2005). Culture and Sleep Paralysis. In Transcultural Psychiatry (Vol. 42, Issue 1). https://doi.org/10.1177/1363461505050708 Hinton, D. E., Pich, V., Chhean, D., & Pollack, M. H. (2005). ‘The Ghost Pushes You Down’: SleeP Paralysis-Type Panic Attacks in a Khmer Refugee Population. Transcultural Psychiatry, 42(1). https://doi.org/10.1177/1363461505050710 Jalal, B., & Hinton, D. E. (2013). Rates and Characteristics of Sleep Paralysis in the General Population of Denmark and Egypt. Culture, Medicine and Psychiatry, 37(3). https://doi.org/10.1007/s11013-013-9327-x Jalal, B., Moruzzi, L., Zangrandi, A., Filardi, M., Franceschini, C., Pizza, F., & Plazzi, G. (2020). Meditation-Relaxation (MR Therapy) for Sleep Paralysis: A Pilot Study in Patients With Narcolepsy. Frontiers in Neurology, 11. https://doi.org/10.3389/fneur.2020.00922 Jalal, B., & Ramachandran, V. S. (2014). Sleep paralysis and “the bedroom intruder”: The role of the right superior parietal, phantom pain and body image projection. Medical Hypotheses, 83(6). https://doi.org/10.1016/j.mehy.2014.10.002 Jalal, B., Romanelli, A., & Hinton, D. E. (2015). Cultural Explanations of Sleep Paralysis in Italy: The Pandafeche Attack and Associated Supernatural Beliefs. Culture, Medicine and Psychiatry, 39(4). https://doi.org/10.1007/s11013-015-9442-y Jalal, B., Sevde Eskici, H., Acarturk, C., & Hinton, D. E. (2021). Beliefs about sleep paralysis in Turkey: Karabasan attack. Transcultural Psychiatry, 58(3). https://doi.org/10.1177/1363461520909616 Jalal, B., Simons-Rudolph, J., Jalal, B., & Hinton, D. E. (2014). Explanations of sleep paralysis among Egyptian college students and the general population in Egypt and Denmark. Transcultural Psychiatry, 51(2). https://doi.org/10.1177/1363461513503378 Johanna Magalí, C. O., Jonathan Ulises, G. S., Aveiro-Róbalo, T. R., Luciana Daniela, G. T., & Valladares-Garrido, M. J. (2020). Association between sleep quality and sleep paralysis in medical students from a private university in Paraguay. Pakistan Journal of Medical and Health Sciences, 14(3). Khurshid, K. A. (2015). A review of changes in DSM-5 sleep-wake disorders. In Psychiatric Times (Vol. 32, Issue 9). Kliková, M., Sharpless, B. A., & Bušková, J. (2021). Could sleep paralysis be pleasant? Journal of Sleep Research, 30(3). https://doi.org/10.1111/jsr.13154 Kompanje, E. J. O. (2008). “The devil lay upon her and held her down” Hypnagogic hallucinations and sleep paralysis described by the Dutch physician Isbrand van Diemerbroeck (1609-1674) in 1664. Journal of Sleep Research, 17(4). https://doi.org/10.1111/j.1365-2869.2008.00672.x Kushkituah, Y. (2019). Subjective sleep quality of isolated sleep paralysis: Fear parameters and psychosocial correlates. Dissertation Abstracts International: Section B: The Sciences and Engineering, 80(7-B(E)). Lišková, M., Janečková, D., Klůzová Kráčmarová, L., Mladá, K., & Bušková, J. (2016). The occurrence and predictive factors of sleep paralysis in university students. Neuropsychiatric Disease and Treatment, 12. https://doi.org/10.2147/NDT.S115629 Ma, S., Wu, T., & Pi, G. (2014). Sleep paralysis in Chinese adolescents: A representative survey. Sleep and Biological Rhythms, 12(1). https://doi.org/10.1111/sbr.12045 Mainieri, G., Maranci, J. B., Champetier, P., Leu-Semenescu, S., Gales, A., Dodet, P., & Arnulf, I. (2021). Are sleep paralysis and false awakenings different from REM sleep and from lucid REM sleep? A spectral EEG analysis. Journal of Clinical Sleep Medicine, 17(4). https://doi.org/10.5664/JCSM.9056 Marek, R., Strobel, C., Bredy, T. W., & Sah, P. (2013). The amygdala and medial prefrontal cortex: Partners in the fear circuit. In Journal of Physiology (Vol. 591, Issue 10). https://doi.org/10.1113/jphysiol.2012.248575 Mason, P. H. (2012). Sleep paralysis: night-mares, nocebos, and the mind-body connection, by Shelley R. Adler. Anthropology & Medicine, 19(2). https://doi.org/10.1080/13648470.2012.675042 Mayer, G. . & F. M. (2022). Sleep Paralysis and Extraordinary Experiences. Journal of Anomalous Experience and Cognition, 2(1), 111–143. Mayer, G., & Fuhrmann, M. (2021). A German online survey of people who have experienced sleep paralysis. Journal of Sleep Research. https://doi.org/10.1111/jsr.13509 Mellman, T. A., Aigbogun, N., Graves, R. E., Lawson, W. B., & Alim, T. N. (2008). Sleep paralysis and trauma, psychiatric symptoms and disorders in an adult African American population attending primary medical care. Depression and Anxiety, 25(5). https://doi.org/10.1002/da.20311 Molendijk, M. L., Montagne, H., Bouachmir, O., Alper, Z., Bervoets, J. P., & Blom, J. D. (2017). Prevalence rates of the incubus phenomenon: A systematic review and meta-analysis. In Frontiers in Psychiatry (Vol. 8, Issue NOV). https://doi.org/10.3389/fpsyt.2017.00253 Mume, C. O., & Ikem, I. C. (2009). Sleep paralysis and psychopathology. South African Journal of Psychiatry, 15(4). https://doi.org/10.4102/sajpsychiatry.v15i4.185 Munezawa, T., Kaneita, Y., Osaki, Y., Kanda, H., Ohtsu, T., Suzuki, H., Minowa, M., Suzuki, K., Higuchi, S., Mori, J., & Ohida, T. (2011). Nightmare and sleep paralysis among Japanese adolescents: A nationwide representative survey. Sleep Medicine, 12(1). https://doi.org/10.1016/j.sleep.2010.04.015 Ness, R. C. (1978). The old hag phenomenon as sleep paralysis: A biocultural interpretation. Culture, Medicine and Psychiatry, 2(1). https://doi.org/10.1007/BF00052448 Ohayon, M. M., & Pakpour, A. H. (2022). Prevalence, incidence, evolution and associated factors of sleep paralysis in a longitudinal study of the US general population. Sleep Medicine, 98, 62–67. https://doi.org/10.1016/J.SLEEP.2022.06.003 Ohayon, Maurice M., & Shapiro, C. M. (2000). Sleep disturbances and psychiatric disorders associated with posttraumatic stress disorder in the general population. Comprehensive Psychiatry, 41(6), 469–478. https://doi.org/10.1053/COMP.2000.16568 Olunu, E., Kimo, R., Onigbinde, E., Akpanobong, M.-A., Enang, I., Osanakpo, M., Monday, I., Otohinoyi, D., & John Fakoya, A. (2018). Sleep paralysis, a medical condition with a diverse cultural interpretation. International Journal of Applied and Basic Medical Research, 8(3). https://doi.org/10.4103/ijabmr.ijabmr_19_18 Parker, J. D., & Blackmore, S. J. (2002). Comparing the content of sleep paralysis and dream reports. Dreaming, 12(1). https://doi.org/10.1023/A:1013894522583 Ramos, D. F., Magalhães, J., Santos, P., Vale, J., & Santos, M. I. (2020). Recurrent sleep paralysis – Fear of sleeping. Revista Paulista de Pediatria, 38. https://doi.org/10.1590/1984-0462/2020/38/2018226 Ryzhakova, S. (2018). On deities and demons of the orient: Notes and reflections from the conference in Tartu. Antropologicheskij Forum, 2018(36). https://doi.org/10.31250/1815-8870-2018-14-36-221-232 Schredl, M., & Doll, E. (1998). Emotions in Diary Dreams. Consciousness and Cognition, 7(4). https://doi.org/10.1006/ccog.1998.0356 Spector, M., & Bourke, D. L. (1977). Anesthesia, sleep paralysis and physostigmine. Anesthesiology, 46(4). https://doi.org/10.1097/00000542-197704000-00013 Szklo-Coxe, M., Young, T., Finn, L., & Mignot, E. (2007). Depression: Relationships to sleep paralysis and other sleep disturbances in a community sample. Journal of Sleep Research, 16(3). https://doi.org/10.1111/j.1365-2869.2007.00600.x Terrillon, J. C., & Marques-Bonham, S. (2001). Does recurrent isolated sleep paralysis involve more than cognitive neurosciences? Journal of Scientific Exploration, 15(1). Thompson, K. D. (2014). SWAHILI TALK ABOUT SUPERNATURAL SODOMY: Intertextuality, the obligation to tell, and the transgression of norms in coastal Tanzania. Critical Discourse Studies, 11(1). https://doi.org/10.1080/17405904.2013.836115 Ward, D., & Hufford, D. J. (1984). The Terror That Comes in the Night. Western Folklore, 43(4). https://doi.org/10.2307/1500115 Wing, Y. K., Lee, S. T., & Chen, C. N. (1994). Sleep paralysis in Chinese: Ghost oppression phenomenon in Hong Kong. Sleep, 17(7). https://doi.org/10.1093/sleep/17.7.609 Yoshimura, A. (2015). To believe and not to believe: A Native ethnography of kanashibari in Japan. In Journal of American Folklore (Vol. 128, Issue 508). https://doi.org/10.5406/jamerfolk.128.508.0146 .