בניית מודל תרפויטי להתמודדות עם שיתוק שינה בראייה טראנס פרסונלית
"יש להודות כי מצויים בנפש דברים, אשר אודותם אין אנו יודעים די, או אף אין אנו יודעים דבר, ובכל זאת הם ממשיים לא פחות מכל אותם דברים שבעולם הפיסיקה, אשר גם הם אינם מובנים לנו כל צרכם, ועם זאת הם פועלים על גופנו בעקשנות יתרה. דרך חקירה הטוענת, כי מושאה אין בו ממש ו'אינו אלא...', מעולם לא העשירה אותנו בידע" – יונג, על החלומות. מגיש: יאיר לביא, מנחה: ורד עצמון
תוכן עניינים
התעללות מינית וזיכרונות מודחקים
עקרונות הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית בצמיחה רוחנית
מהי הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית
רצון להעמיק למקום של צמיחה רוחנית
סיכום
הקדמה
הפסיכותרפיה, שמטרתה לרפא, לטפל או להצמיח את המטופל, קיימת כבר מעל למאה שנים. במשך התהליך הטיפולי נוצר בין המטפל והמטופל קשר אינטימי המבוסס על הבנה ואמון. בתחילת המאה העשרים כשכל נושא המיניות היה עדיין טאבו הצליח פרויד להעלות את נושא מיניות האדם ולהפוך אותו לנגיש למטופל באמצעות דיבור על הנושא. כיום מטופלים מגיעים אל המטפל כדי לשתף אותו בדחפים, בחרדות ובחלקים החשוכים ביותר שלהם, מתוך מקום המאמין שהחדר הטיפולי הוא מְכל בטוח שבו אפשר לדבר ללא חשש לשיפוטיות ולביקורת, תוך קבלת הקשבה ואמפתיה. לכן, כיום בתחילתה של המאה העשרים ואחת אם אנו כמטפלים נתקלים באופן גורף בנושא מסוים אשר מעורר בדרך כלל חרדה, אך למרות זאת המטופלים נמנעים מלדבר עליו בחדר הטיפולים, עלינו כפסיכותרפיסטים, לקבל אחריות ולשאול קודם כול את עצמנו – מה החלק שלנו בתופעה זו? אמנם מטרתו העיקרית של מחקר זה היא בניית המודל התרפויטי, אך חשובה מזאת היא ההכרה בתופעת שיתוק השינה אשר כה מעט מדובר בה וכה מעט ידוע עליה בעולם בכלל, ובארץ בפרט. כמטפלים מוטלת עלינו האחריות להיות עם חווייתו של המטופל ולא לתת לאבחנות מוטעות הנובעות מחוסר ידע להוביל למסקנות שגויות. עובדה היא שכיום המטופלים 'חשים' כבר מראש את חוסר יכולתם של מטפלים להבין את חווייתם ונמנעים מלדבר עליה או שהם בוחרים לפנות למיסטיקנים ולאנשי דת שלא תמיד יש ברשותם הידע או הכלים הנכונים לענות על מצוקתו של המטופל. אם עולם התרפיה ישכיל לאמץ אל חיקו את תופעת שיתוק השינה וליצור מהפך בנוגע אליו, מהפך שבו המטופלים שלנו יעזו לחשוף בפנינו את חוויותיהם ללא חשש מתיוגם כ'לא שפויים', אין ספק בלבי ששני הצדדים יצאו נשכרים. עבודה זו מוקדשת לכל אלו שחוו שיתוק שינה על בשרם ולא יכלו אפילו לתת שם לחווייתם או לשתף בתופעה זו עוד אנשים. בתקווה שמחקר זה יוכל לתת תשובות רבות ככול הניתן לכל המחשבות והפחדים המלווים אותם.
1. תקציר
עבודה זו באה לשפוך אור על תופעה רחבה אך לא מדוברת הנקראת שיתוק שינה (Sleep paralysis) שבשנים האחרונות מקבלת יותר ויותר תשומת לב מהעולם האקדמי, אם כי נכון לעת כתיבת שורות אלו, למיטב ידיעתי, העיסוק המרכזי ביותר בתופעה זו מגיע מתחומי הנוירולוגיה, מדעי המוח וחקר השינה ועדיין לא מתחומי הנפש והפסיכותרפיה. בסיכומו של מחקר מקיף שנערך ב-2001 ((Terrillon, Marques-Bonham, p. 118 הביעו החוקרים תקווה שעלייתה של הפסיכותרפיה הטראנס פרסונלית החוקרת את מרחבי המודעות והתודעה יכולה להעניק ידע חדש בנושא זה שרובו עדיין לא מובן למדע. באיסוף החומר לא מצאתי אף מחקר שעסק בשיתוק השינה מהיבטה של הפסיכותרפיה הטראנס פרסונלית, אף על פי שכחמישים אחוזים מהאנשים שחוו שיתוק שינה פירשו את חווייתם כתופעה מיסטית או רוחנית. העבודה מחולקת לכמה שלבים. בחלקה הראשון אנסה להסביר את מהות התופעה, את שלביה, את תדירותה באוכלוסייה, אדגיש את החוקרים המובילים בתחום ואביא סקירה היסטורית ופירושים שונים של התופעה. חלק זה מבוסס בעיקרו על מחקרים אקדמאיים שנערכו בנושא שיתוק השינה. בהמשך העבודה אראה איך תופעת שיתוק השינה יכולה לשמש חלק מתהליך של התפתחות רוחנית. בחלק זה בחרתי להתמקד בעיקר בשתי תורות רוחניות, השאמאניזם והקבלה. אביא סימוכין לכך שאפשר לשכלל את שיתוק השינה ולעשותו כלי לצמיחה רוחנית ושבעזרת כוח רצון והתכוונות אפשר אף לזמן אותו. בנוסף, ארחיב על החשיבות של שיתוק השינה כאמצעי מרחיב תודעה הפותח אותנו למרחבים טראנס פרסונאליים. אחד מהמקורות שמהם ארבה להשתמש יהיו ספריו של קרלוס קסטנדה שראיתי בהם מפה של התפתחות רוחנית סובייקטיבית, אך עם זאת בעלי מודלים תאורטיים ואובייקטיבים רבים שמהם כל אחד המעוניין ללכת בנתיב שהוא מציע יכול ללמוד ולהתעשר. בסופו של חלק זה אביא שני תיאורי מקרה של אנשים שראיינתי שהשתמשו בתופעת שיתוק השינה והפכו אותה לכלי שבו הם משתמשים ביום-יום שלהם. חלקה השלישי של העבודה מוקדש להצעת מודל טיפולי טראנס פרסונאלי שניסיתי לכלול בו את כל קשת האפשרויות שתופעת שיתוק השינה יכולה לגרום להם, את גישתו של המטפל ואת מערכת היחסים בין המטפל למטופל. אל מחקר זה ניגשתי כשברשותי ידע מסוים על התופעה שהתחלתי לחקור בעיקר מתוך התנסות אישית, אף על פי כן הגעתי אל מחקר זה בראש פתוח מתוך כוונה לגלות דברים חדשים אפילו אם יסתרו את ה-'אני מאמין' שלי. גישה זו עזרה לי במהלך העבודה וגיליתי עד כמה כל מה שידעתי היה כטיפה בים נוכח הידע הנגיש והזמין הקיים כיום על תופעת שיתוק השינה. למרות זאת, רב המחקרים שנערכו בנושא מרמזים על כך שרב הנסתר על הגלוי בכל מה שקשור לשיתוק השינה וכי המדע עדיין לא השכיל להסביר אותו בכלים המדעיים העומדים לרשותו כיום. בחלק הסיכום של עבודה זו ארחיב על מסקנות מחקר זה מול יתרונותיו וחסרונותיו של העולם המדעי.
2. מבוא
יוסי, בן 26, מטופל שלי, יושב מולי. זה המפגש השנים-עשר שלנו ואנחנו מתקרבים לסיום המפגשים הטיפוליים שלנו. לראשונה הוא מוכן להעמיק ולתת מקום לאחת הבעיות שבשלה הוא הגיע – הפחד מהמוות. כשאנו מתעמקים בנושא הוא מספר לי על חוויה שחזרה אצלו במשך השבוע האחרון: הוא ישן, לפתע הוא מרגיש ידיים תופסות בצווארו וחונקות אותו, הוא אינו מסוגל לזוז או לפתוח עיניים, לאחר כמה שניות הידיים מרפות ממנו והוא חוזר לנשום ויכול לזוז ולפתוח את עיניו. יוסי מספר לי על חוויות אלו בחשש ומנסה לבדוק בזהירות את יחסי לנושא של רוחות רפאים. נראה בבירור הפחד שלו שלא אבין אותו או שאפרש את החוויה כחלום או כהזיה. יוסי הוא רק אחד מתוך רבים החווים שיתוק שינה, תופעה נפוצה ביותר שקרתה או שתקרה לרבים מאיתנו במשך חיינו. תופעה זו חוצה תרבויות ויש עדויות עליה כבר לפני מאות שנים. על אף תדירות התופעה הזו, היא איננה מדוברת בקרב הציבור ואינה ידועה למרבית האנשים, ולעתים מפורשת כדיכאון, כחרדה, כחלום או כחוויה בעלת מאפיינים פסיכוטיים. כמטפל טראנס פרסונאלי המאמין שבעולם יש יותר ממה שחושינו מסוגלים לתפוס אביא הצעה לטיפול בגישה טראנס פרסונלית שאינה שוללת את החוויה של המטופל ואינה מנסה לפרש אותו אלא מסכימה לעובדה שהמטופל חווה חוויה משמעותית שברוב המקרים אינה נעימה ואינה פשוטה. ככול שהעמקתי בעבודתי ראיתי וגיליתי מתוך מגוון רב של מקורות עולם חדש שנמצא לצד העולם שלנו ואנשים רבים חווים אותו על בסיס יומי ולרוב מעדיפים לא לשתף בו אחרים, מהחשש לסטיגמה החברתית ומהחשש שלא יבינו אותם. בדרך כלל כשמדברים על חוויות רוחניות, מדברים על אקסטזה, על מלאכים, על חוויות שיא ועל אנרגיות אלוהיות. חוויית שיתוק השינה מביאה לפחות בתחילתה את צִדו האחר של אותו עולם רוחני: תחושות אימה, מודעות על רוע אבסולוטי, על שדים, על מפלצות, ותחושות של חוסר אונים ואיבוד שליטה על הגוף. כפי שאראה בהמשך עבודה זו, לאלו המצליחים לעבור את השלב האפל מחכה החוויה החיובית בדמות מרחבי תודעה חדשים ופתיחות לעולם שמעבר לחושינו. עבודה זו אינה עוסקת בניסיונות להסביר מדוע על האדם לעבור את להט החרב המתהפכת כדי להגיע לגן העדן, ואינה עוסקת בתפקידם של שומרי סף ולשם מה הם קיימים וגם לא נראה לי שישנה תשובה אחת נכונה יותר מהשנייה. מה שכן, הפסיכותרפיה מודעת לחשיבות הגדולה שישנה לצמיחה מתוך קושי ופחד ולחשיבות שיש בלהביט אל חלקי הצל שלנו ולקבל אותם כחלק אינטגרלי ממי שאנחנו, כפי שאומר וולנד - השטן מתוך היצירה 'האמן ומרגריטה' למתי לוי כאשר הוא מדבר על חשיבות הצל בחיינו: "...מה היה עושה הטוב שלך אלמלא קיומו של הרע, ואיך הייתה נראית האדמה, אילו נעלמו ממנה הצללים?... הלא הצללים מוטלים מעצמים ומאנשים... הרוצה אתה להפשיט את כדור הארץ כולו, לקרוע מעליו את כל העצים וכל חי בגלל הפנטזיה הזאת שלך להתענג על האור העירום לבדו?" (בולגקוב, 1999, עמ' 473).
2.1 מטרת המחקר
במחקר זה אני מתכוון להציע מודל ראשון מסוגו של יחס כלפי שיתוק שינה וטיפול בו. אעסוק כמובן בשיטות הטיפול המוצעות כיום ובגישות השונות כלפי שיתוק השינה. אחד היתרונות שבגישה הטראנס פרסונלית הוא ההכרה שיש בעולם עוד משהו שהוא מעבר לאני, והעולם אינו מורכב רק ממה שאנו מסוגלים לתפוס בחמשת חושינו. מתוך גישה זו אני מציע שיטת טיפול לאנשים שחוו שיתוק שינה ומעוניינים להבין מה קורה להם ואולי אף לראות זאת ככלי המאפשר הצצה לעולם אחר, טראנס פרסונאלי, בעל חוקים שונים מאלו של העולם הפיזי. 2.2 שיטת המחקר מכיוון שמדובר בחוויה פנימית שאין אפשרות למדוד אותה מדעית, חוץ אולי משינויים בגלי המוח, דרושה כאן חקירה מסוג שונה. אני מאמץ את גישתו של היידגר שאמר שאנו איננו מצב של רפלקסיה מודעת המנותקת מן העולם כפי שמציע דקארט, אלא להפך אנו מצב של היות (being in) בעולם (לאו, 2010, עמ' 163). פוקו כתב על כך "נעשינו אובייקטים של מידע ולעולם לא סובייקטים של תקשורת" (אצל וילבר, 2006, עמ' 344). כאשר בני אדם נבחנים רק בממדים האמפיריים והאובייקטיביים שלהם נעשית להם רדוקציה והם נעשים חסרי עומק ואישיות "דה-הומניזציה של ההומניזם" (שם). וילבר אינו מתנגד לשיטה האמפירית אלא אומר שהיא נהייתה הדרך היחידה להבין מידע על האדם. לגישתו, השיטה האמפירית היא חלק אחד מתוך כמה חלקים המרכיבים את השלם. לדוגמה, אדם המרגיש מאוהב, החוקרים האמפיריים יראו אצלו את השינויים בגלי המוח ואת ההורמונים המופרשים דרך הנוירוטרנסמיטורים. אך זה רק חלק קטן מהחוויה של התאהבות ולא כל ההתאהבות. החלק השני הוא כמובן כל אותם רגשות שחווה האדם המאוהב מבפנים. לכן אם הצד הראשון של המחקר הוא מונולוגי, אמפירי ותלוי צורה, ההמשך המשלים והמתבקש של המחקר צריך להיות פרשני, חווייתי ותלוי מודעות (וילבר, עמ' 122). מכאן שהגישה המחקרית למה שחווה אדם העובר שיתוק שינה שהיא חוויה אינטרה פסיכית, צריכה להיות דרך איסופן של חוויותיהם של אנשים וניסיון למצוא קווים ודפוסים החוזרים על עצמם כדי לנסות ולהגיע לתאוריה כמה שיותר מדויקת. מתוך החומרים שאספתי במהלך השנים אני יכול לומר שהתמונה המלאה והאובייקטיבית ביותר שמצאתי (עד כמה שחוויה תוך נפשית יכולה להיות אובייקטיבית) נפרשת בספריו של קרלוס קסטנדה שעליהם ארחיב בהמשך. אני יכול לומר שבספריו מביא קסטנדה את המחקר על פי חוקיו של היידגר ווילבר לרמה של חוקר מצד אחד ומושא המחקר מצד שני ולכן ארבה להשתמש בספריו ואקשר אותם לתאוריות נוירו פיזיולוגיות ולמדעי חקר המוח, לפילוסופיה האקזיסטנציאלית, לגישות פסיכולוגיות, כגון הפסיכולוגיה היונגיאנית והפסיכולוגיה ההומניסטית הרואות גם הן את מהלך החיים כתהליך של צמיחה והתפתחות, וכן לגישה הטראנס פרסונאלית. ברצוני לציין שמחקרים שונים שבהם השתמשתי הראו אחוזים שונים של אנשים החווים שיתוק שינה. נקודת ההנחה המקובלת היא שהבדלים אלו, מעבר להיותם תלויי תרבות ופלחי אוכלוסייה, נגרמו גם בשל ניסוחים שונים של השאלונים שהציגו לנבדקים. בכתיבת התזה עשיתי שימוש בכמה מחקרים שנעשו בעבר ותמיד השארתי את תוצאות המחקר כפי שנכתבו במקור.
3. סקירת הספרות
3.1 מהו שיתוק שינה? שיתוק שינה הוא תופעה המתרחשת בדרך כלל במהלך ההירדמות או לפני היקיצה, ובה האדם יכול להזיז רק את עיניו ומרגיש שיתוק בכל הגוף. תופעה זו יכולה לקרות במשך שניות אחדות ולפעמים אפילו במשך כמה דקות. לעתים קרובות התופעה מאופיינת בשמיעת קולות, בתחושות של מגע, בעיקר של חניקה, בחוויה של איבוד גבולות הגוף ולפעמים אף נראית דמות הנמצאת בחדר או תחושה המתוארת מפי רבים מאלו שחוו זאת כמשהו מרושע הנוכח בחדר. בפן הרגשי ברוב המקרים התופעה מלווה בחרדה גדולה ולעתים בדפיקות לב מואצות(tachycardia) . לעתים החוויות משיתוק שינה יהיו של תחושת ריחוף, של יציאה מהגוף או איבוד צורה. בניגוד לחוויות הקודמות, במקרים אלו החוויות נחוות לרוב כחיוביות ומקושרות מבחינה רגשית לתחושות כמו הארה ושמחה. בכל פעם שאעסוק בעבודה בחוויית שיתוק השינה אתכוון למכלול החוויות המתרחשות שהוזכרו למעלה. למעשה, המושג שיתוק שינה המתייחס הן לשיתוק הגופני והן לשאר החוויות שהוזכרו לעיל קיים רק משנות השמונים של המאה העשרים ולפני כן המושג הזה התייחס לשיתוק הגופני בלבד. המושג שיתוק שינה (Sleep paralysis) הוטבע לראשונה על ידי וילסון ב-1928 (לוין, 1933), אך ההגדרה לשיתוק שינה נגעה רק לחלק מהתופעה הקשורה בחוסר יכולתו של הגוף לזוז. למעשה התיאור הרפואי של חוסר היכולת לזוז כבר תואר על ידי מיטצ'ל ב-1867 אך בשם אחר שלא תפס כמו המושג 'שיתוק שינה' (שם). ישנם מקרים שבהם מופיע השיתוק הגופני בלבד בלי שנלווים אליו מה שהמדע מכנה – הזיות טרום שינה.. המושג הזיית טרום שינה (Hypnagogic hallucination) הוטבע על ידי Maury עוד ב-1848 (Vihvelin, 1948). מדובר במצב שבו לפני ההירדמות האדם חווה הזיות שונות הנעות מצורות גאומטריות ועד ראיית דמויות או בעלי חיים. לפי מחקרים, יותר משליש מהאוכלוסייה יכולה לחוות לפחות פעם אחת בימי חייהם את התופעה הזו. (in Manford & Andermann, (1998, p-1819. במעבדה ביפן במהלך ניסוי הקשור לשיתוק שינה הצליחו לתעד מקרה שבו הנבדק חווה את ההזיות וראה דברים שהחוקרים לא ראו בחדר אך עדיין היה יכול לשלוט ולהזיז את גופו (Takeushi, Miyasita, Inugami, Sasaki, Fukuda, 1994), אך עם זאת מדובר במקרים נדירים יחסית. למרות שתופעה זו נפוצה יחסית היא אינה מוכרת לרוב האנשים ולמרבית בעלי המקצוע. מקצת מהאנשים יחפשו תשובה אצל סמכות דתית ומקצתם יחפשו תשובה אצל מיסטיקנים, אצל רופאים ואצל פסיכיאטרים, כל אחד לפי הפירוש הסובייקטיבי של החוויה שלו. נראה שהסיבה שהתופעה אינה מקבלת את תשומת הלב הראויה היא מכיוון שהאנשים החווים את התופעה הזו מעדיפים לשמור אותה לעצמם. מחקר שנעשה באנשים שחוו שיתוק שינה הראה את התוצאות הבאות: מתוך 870 מועמדים היו 254 שחוו שיתוק שינה לפחות פעם בחייהם (29%) מתוכם רק 45% סיפרו על כך למישהו, בדרך כלל לחברים קרובים או למשפחה, 2 אנשים בלבד פנו לרופא. הרוב אמרו שהם העדיפו לא לספר לאף אחד כי הם בטח יישמעו 'מוזרים', כפי שאכן קרה לחלק מאלו שסיפרו על תופעה זו. (Cheyne ,Newby-Clark, Rueffer , 1999.)
4. חוקרים מובילים בתחום
David Hufford 4.1
האפורד נחשב על ידי רבים כסמכות העליונה הקשורה לשיתוק שינה, ומשנות השבעים ועד היום הוא חוקר את הנושא וראיין אלפי אנשים. התעניינותו החלה לאחר חוויה אישית שעבר בשנת 1964 כשהיה סטודנט באוניברסיטה. הוא התעורר למשמע דלת חדרו שנטרקה, פקח את עיניו ולא ראה אף אחד. לפתע הוא גילה שהוא אינו מסוגל לזוז. מפינת החדר הוא שמע צעדים מתקרבים אליו וחש בנוכחות מרושעת מתקרבת לעבר המיטה שלו. הוא היה מבועת לגמרי. ללא אזהרה הנוכחות הזו קפצה על החזה שלו והיה קשה לו לנשום. הוא הרגיש ידיים לוחצות על גרונו והיה בטוח שהוא עומד למות. הוא נאבק בכוח כדי לנסות להחזיר לעצמו את יכולת התזוזה וכשהצליח לזוז, הוא רץ בפאניקה כמה בלוקים עד למועדון של הסטודנטים. לבסוף הוא נרגע אך למשך זמן רב שמר את החוויה הזו לעצמו מכיוון שהיא הייתה "מוזרה מדי" (Bower, 2005). האפורד שהיה סטודנט לאנתרופולוגיה התחיל עבודת שטח באי ניופאונדלנד שבקנדה, במהלך המחקר גילה שהחוויה שחווה מוכרת באותו אי ושלתושבי האי יש שם לתופעה – 'המכשפה' – (The old hag) . הוא נוכח לדעת שהתסמינים היו זהים – חוסר היכולת לזוז, פחד נוראי ודמות בעלת נוכחות מרושעת, אלא שבאי הדמות הייתה שונה. תושבי האי קישרו את התופעה לכישוף וכשהאפורד חקר יותר לעומק הוא גילה ששמונה עשרה אחוז מהאנשים באי חוו אותה. מחקרים נוספים שערך האפורד בתרבויות אחרות בעולם הראו שהתופעה נפוצה בכל העולם עם שינויים קלים המאפיינים כל תרבות ותרבות. (Hufford, 2008). בזכות המחקר הראשוני רבים מכירים את שיתוק השינה בשמו השני – סינדרום המכשפה (The old hag syndrome). בריאיון שנערך עם האפורד בזמן האחרון הוא לא היה מרוצה שהשם הזה נקלט מאחר והוא מצמצם את התופעה לדמות ויזואלית אחת. בהרצאותיו הוא מכנה את הדמות שמופיעה – Mara שמשמעותה בשוודית 'מעיכה'.. השורשים של המילה הזו מגיעים מהאנגלוסקסים שאצלם נכתב – Mare ולמעשה הביטוי Nightmare ביטא בעבר בדיוק את החוויה של שיתוק השינה – 'המועך שמגיע בלילה'. רק במאות השנים האחרונות ביטוי זה הופקע לטובת הפירוש הידוע היום – סיוטי לילה. (Hufford, 2010, חלק 3) האפורד הופתע לגלות שמחקרים בארצות הברית אינם מראים את ההקשר שבין ההיבט הגופני של שיתוק השינה לתופעת הדמות המופיעה בחדר. בשנת 1982 הוא הוציא את הספר הראשון שעסק לראשונה בנושא בהרחבה: "The terror that comes in the night – an experienced centered study of supernatural assault traditions." בסיכום עבודתו הוא מגיע לעשר מסקנות (1982, עמ' 245): התופעה שאותה כיניתי 'סינדרום המכשפה' קשורה לדפוס מורכב ויציב אשר ניתן לזיהוי והוא שונה מתופעות אחרות. אותה תופעה נמצאת במגוון מסגרות תרבויות. דפוס התופעה והנפוצות שלה נראה לא תלוי בנוכחות של מודל תרבותי ברור. התופעה עצמה שיחקה תפקיד משמעותי, אך לא בלעדי, בהתפתחויות של מסורות ואירועים על טבעיים. לגורמים תרבותיים היה תפקיד משמעותי בדרך שבה תיארו ופירשו את התופעה. התפוצה של מסורות הקשורות בתופעה היו לעיתים קרובות מעורבבות עם התפוצה של התופעה עצמה. התדירות שבה מתרחשת התופעה הינה גבוהה באופן מפתיע, כאשר אלו שהיה להם לפחות התקפה אחת זכורה וברורה מהווים מעל לחמש עשרה אחוז מהאוכלוסייה הנורמלית. המצב שבו מתרחשת התופעה, קרוב לוודאי מתואר בצורה הטובה ביותר כשיתוק שינה ביחד עם הזיות הקשורות למצבי טרום שינה .(Hypnagogic Hallucinations) למרות שייתכן וישנו קשר בין התופעה לנרקולפסיה, ולמרות שישנן מחלות שיכולות לגרום בלבול בינם לבין התופעה, סינדרום המכשפה אינו מראה על שום פתולוגיה ספציפית. התכנים המופיעים בחוויה זו אינם ניתנים להסבר משביע רצון על בסיס הידע הקיים. לפני ממצאיו של האפורד, עד פרסום עבודתו עסקו בשיתוק שינה (Sleep Paralysis) בנפרד ובחוויות הקורות תוך כדי השיתוק בנפרד (Hypnagogic Hallucinations). האפורד הראה במחקרו שמדובר למעשה בתופעה אחת שהמדע לא קישר ביניהם. למרות שהיום כשמדברים על שיתוק שינה מתכוונים גם לשיתוק הגופני וגם למצבי התודעה והתפישה בתוך שיתוק השינה. ה DSM-IV מגדיר את שיתוק השינה כ"חוסר יכולת להזיז את הגוף בצורה רצונית, המתרחשת במצב שבין ערות לשינה... מקרים אלו מקושרים בדרך כלל לחרדה קיצונית ולעתים אף לתחושה של מוות הממשמש ובא". הספר אינו מזכיר כלל את כל אותן חוויות הקשורות בתפישה ובתודעה ובוודאי לא את הדפוסים החוזרים על עצמם שכבר נחקרו ואומתו. לכן נראה שגם בעתיד הקרוב שיתוק שינה ימשיך להיות מאובחן בצורה שגויה (Hufford, 2008, p-9). האפורד ראה שבעולם המערבי רואים בתופעה זו תופעה פסיכו-פתולוגית והיא מאובחנת בטעות פעמים רבות כסוג של פסיכוזה. בעבודתו הראה האפורד שמאחר וישנם הרבה אנשים בריאים ונורמליים החווים את שיתוק השינה ישנה טעות בתפיסה הקלינית של התופעה (שם). כיום המדע כבר מבין ומסביר את המכניזם שבגללו האדם אינו יכול לזוז אך עדיין אין הסבר מדעי לחוויות של הדמות המופיעה, של היציאה מהגוף או של תחושת הרוע בחדר (Hufford, 2010).
J. Allan Cheyne 4.2
הפסיכולוג Allan Cheyne שגם חווה על בשרו את שיתוק השינה החל לפרסם מאמרים ומחקרים בנושא שיתוק השינה בסוף שנות התשעים של המאה העשרים. הוא פיתח שאלון אלקטרוני מקיף בנושא שיתוק השינה (ראו נספח א) שזמין באתר שלו: 'Sleep paralysis page' בעזרת השאלון הוא מרבה לבדוק אספקטים שונים של שיתוק שינה כמו תנוחת שינה מסוימת היכולה להגביר את התופעה או זמן מסוים שבו התופעה מתרחשת בתדירות גבוהה יותר. צ'יין מסביר את התופעה כתופעה נוירולוגית ומסביר את האספקטים השונים שלה דרך חקר המוח. בסעיף העוסק בגישה הרפואית ארחיב על כך. צ'יין (2010) מציע לחלק את סוגי החוויות שעוברים בשיתוק השינה לשלושה סוגים עיקריים: 1. הפולש (The Intruder) – המאפיין החזק ביותר של חוויה זו הוא תחושה שיש אדם נוסף איתנו בחדר. לא תמיד הוא נראה אבל הנוכחות שלו מורגשת ומלווה תמיד בפחד גדול, בחרדה ואפילו בחרדת מוות. לעתים ישנן גם חוויות שמיעתיות הנעות בין צלילים לא ברורים כגון זמזומים, לחישות, חריקות, צלצולים, ויברציות וכדומה המתגברות עם הזמן ומלוות לעתים בתחושות גופניות כמו עקצוצים וויברציות עד קולות יותר ברורים כגון צעדים, משהו כבד שנגרר על הרצפה או נהמות של חיית טרף, ולפעמים אף קולות של אנשים שמדברים בשפות מוכרות או לא מוכרות. פעמים רבות הישות מתקשרת אצל אנשים לשטן, לשדים או לשאר יצורים על-אנושיים אחרים. אצל נשים לא רק שלעתים הפחד הוא גם מאונס אלא שלפעמים הן חוות שהאונס עצמו קורה. ההזיות הנראות הן נדירות יותר ולעתים בעלי מרקם לא לגמרי גשמי אלא יותר כמו מרקם צלליתי-ערפילי. הדמויות הנראות משתנות בקביעות אך הדמויות השכיחות ביותר הן של אנשי צל, עיגול אנרגיה או מכשפה שיושבת על החזה של האדם. הפחד העולה בתוך החוויה קשור בדרך כלל למחשבה שמנסים לקחת את הנשמה שלנו, להוציא אותה בכוח מהגוף, או פחד מהמוות. 2. האינקובוס (Incubus) – תופעה נוספת המקושרת פעמים רבות לשיתוק שינה היא תחושת לחץ על החזה או על הגב המלווה בתחושות של חוסר אוויר וחנק. אנשים תיארו פעמים רבות שראו דמות או יצור לא אנושי יושב עליהם ולעתים גם חונק אותם בגרונם. לפעמים יש תחושה שנמשכים מהמיטה, שיש משהו שאוחז אותם ברגליים או בידיים. גם בתופעה זו הרגשות הדומיננטיים הם של פחד וחרדה גדולים מאוד, אך במקרה זה הפחד נובע יותר משום שהאדם חושב שהוא עומד למות מחנק. האינקובוס גם מתואר כשד המקיים יחסים מיניים עם נשים כשהן ישנות, ושצורת הנקבה שלו היא הסאקאבוס (succubus) המפתה את הגברים הישנים. חוקרים שבדקו את הפולקלור של תופעה זו כפי שהיא מופיעה בסרטים ואצל אנשים שהאמינו שחוויה זו באמת קרתה להם, הציעו היפותזה שמיתוס זה נוצר עקב חוויות של שיתוק שינה בעלי אופי דומה (Edwards, 1996 , McClenon). 3. חוויות קשורות גוף (Bodily Experiences) – ישנן תחושות גוף שונות היכולות לקרות במהלך שיתוק השינה כגון תחושת ריחוף, נפילה, תחושה של הזזת איבר למרות שהאיבר עצמו לא זז, יציאה מהגוף, ראיית החדר מזווית שונה ועוד. בניגוד לשתי התופעות הקודמות חוויה זו נחווית לעתים קרובות בצורה חיובית עם רגשות הנאה, שמחה ואפילו תחושת הארה. לעתים תחושת הריחוף נחווית יחד עם חוויית הפולש ואז עדיין יש פחד. ההבדל בין חוויית ריחוף לבין חוויית יציאה מהגוף (Out of Body Experience) הוא שבחוויית יציאה מהגוף האדם רואה את עצמו ישן עדיין במיטה ואילו בריחוף התחושה של האנשים הייתה שהגוף קל והם מרחפים. צ'יין מביא תיאורים על אנשים שהתעורר אצלם פחד לאפשר את היציאה מהגוף בגלל פחד ממוות או מראייה של דברים מפחידים. שלושת סוגי החוויה אינם נפרדים בהכרח ופעמים רבות הם מופיעים ביחד או זה אחר זה, ברצף. לפי צ'יין כשלושים אחוזים מהאוכלוסייה חווים את התופעה הזו לפחות פעם בחייהם וכחמישה אחוזים יחוו את כל שלושת החוויות המוזכרות לעיל (1999). לאחר שפירטתי יותר על מהות החוויה אביא כעת את הסברו של המדע לתופעה ואיך יכולה התופעה להתפרש בטעות בקרב רופאים ומטפלים שאינם מכירים אותה.
5. גישות שונות
5.1 הגישה הרפואית / נוירולוגית
כשמדע הרפואה החל לראשונה לעסוק בתופעת שיתוק השינה הוא ראה בה תסמין של נרקולפסיה (Narcolepsy) ולא כתופעה העומדת בפני עצמה. בספר "עולם השינה והחלומות" שנכתב בידי לוין שהקים את מעבדת השינה בארץ אין אזכור נרחב לשיתוק שינה ובפרק על נרקולפסיה מוזכר שם במשפט אחד שנרקולפסיה המלווה בקטלפסיה (שיתוק) יכולה לפעמים להיות מלווה בחוויות של הזיות מעין חלומיות (לוין, פלג, 1981, עמ' 48). מחקרים שנעשו בשנים מאוחרות יותר הראו אחוזים גבוהים של שיתוק שינה גם אצל אנשים שלא הדגימו סימפטומים אחרים של נרקולפסיה. עובדה זו מדגישה שהתופעה הזו יכולה לעמוד בפני עצמה (Schneck, 1960, p 1129). האזכור הנוירולוגי לשיתוק שינה הוא שהתופעה היא הפרעה ברצף השינה הטבעי. רצף השינה הנורמלי הוא מחזור של שנת REM (Rapid Eye Movement) שזו היא גם שנת החלימה, ואז עוד רצף של כ-90 דקות של NREM (Non Rapid Eye Movement). בשנת NREM אנו יכולים לזוז מתוך שינה ולשנות תנוחות במיטה ואילו בשנת ה-REM המוח משדר לשרירי הגוף להיות משותקים והשרירים היחידים שעובדים הם שרירי העיניים והנשימה. הסיבה לכך היא כדי למנוע מאיתנו לרוץ מתוך שינה למשל, כשאנו חולמים שאנחנו רצים. בניסוי שנערך על חתולים, ניתקו במוח שלהם את החלק האחראי על שיתוק השרירים בשינה ובשנת ה- REM כשכנראה חלמו החתולים על מארב לטרף או על בריחה מטורף הם באמת זזו, קפצו וברחו תוך כדי השינה (אצל רוק, 2007, עמ' 27). ההסבר הנוירולוגי לשיתוק שינה הוא שישנה הפרעה במחזור ה- REM והאדם חוזר למצב ערות כשהוא נמצא בתוך אותו שלב של REM וזה גורם לו להיות מסוגל להזיז את עיניו בלבד אך לא את שאר גופו ועדיין להיות מודע לסביבתו (Hishikawa, Shimizu, 1995). תופעת ההזיות פחות מבוארת מצד המדע למרות שצ'יין מביא הסבר מדעי משלו לתופעה – הוא טוען שישנם חלקים במוח שתפקידם לחפש איומים פוטנציאליים ולהגיב לסכנות. לטענתו ההפרעה ב- REM מפעילה את המנגנון הזה ובהיעדר סכנה אמתית ומוחשית בחדר, המוח מייצר תחושת סכנה וממציא דמות מאיימת שאורבת סמוך אלינו. חלקים אחרים במוח תורמים 'דמויות חלום' שאנחנו רואים ונחוות עקב בסיס אישי או תרבותי כמרושעות. כאשר ההפרעה ב-REM פועלת בחלק אחר במוח האחראי על התחושה הסנסומוטורית שלנו, זו הגורמת לנו להבחין בין מה שהוא חלק מגופנו לבין מה ששייך אל מחוצה לנו, אנו נחווה תופעות הקשורות לגבולות גוף כמו ריחוף, נפילה, יציאה מהגוף ועוד. האפורד אומר שטענה זו עדיין אינה מסבירה מדוע בחוויית שיתוק השינה ישנן כמה תופעות החוזרות על עצמן בעוד בחלומות רגילים הנגרמים משנת REM ישנן אין סוף של חוויות שונות (Bower, 2005). קובלר רוס כותבת על מחקריה בנושא יציאה מהגוף. אחד המקרים שבהם נתקלה היה אישה שנפצעה בפניה והתעוורה בשל פיצוץ במעבדה. כאשר חוותה את היציאה מהגוף היא יכלה לראות בדיוק את פניה ההרוסות ואת הצוות שהגיע כדי לטפל בה. כשחזרה לגופה לא יכלה לראות כלום אך תיארה בפירוט מה קרה מרגע הפיצוץ עד לחזרתה להכרה (2002, עמ' 109).
5.2 הגישה הפסיכולוגית
מאחר ושיתוק שינה היא תופעה שעדיין אינה מוכרת מספיק ישנם פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים רבים שכשישמעו בקליניקה את החוויה של אדם שעבר שיתוק שינה הם עלולים לשייך זאת ישירות להסברים מוכרים יותר מעולם הפסיכולוגיה כמו פיצול, דיכאון, אגרסיות מודחקות או התעללות מינית. הבלבול הנוצר מובן ביותר מאחר ויש דמיון רב בין תופעת שיתוק השינה וגישתו של יונג על הארכיטיפים המסמלים צדדים שונים בתוך נפשנו. אף על פי שנראה שיש מרכיב ארכיטיפי בחווית שיתוק השינה מדובר פה בתופעה בעלת חוקים וכללים החוזרים על עצמם שהגישות הפסיכולוגיות נמנעו עד עתה לעסוק בה ולחקור אותה לעומק. הפסיכיאטר Devon E. Hinton חקר בקליניקה שלו את התופעה הזו לאחר שנתקל בה כמה פעמים. הוא הופתע לראות שרוב המטופלים לעולם אינם מדברים על הנושא ביוזמתם ורק כשהוא שאל ספציפית את המטופלים שלו גילה עד כמה התופעה רחבה (Bower, 2005). האפורד מוסיף ואומר שנראה שיש מיליוני אנשים בינינו שעוברים את החוויות המפחידות האלו ושומרים זאת לעצמם וכנראה שזה לא ישתנה בקרוב, מאחר ומדענים, רופאים ואנשי טיפול רואים בדיווחים על מפגשים עם יצורים על טבעיים סימן לחוסר איזון נפשי ורואים בתרבויות לא מערביות שבהן ישנה מודעות לקיומם של כוחות שמעבר לטבע – פרימיטיביות. (hufford, 2010, part 2). בפוקושימה, אחת מהאוניברסיטאות שבה חוקרים לעומק את תופעת שיתוק השינה נערך מבחן MMPI, (מבחן אישיות הבודק את המצב הנפשי) לאנשים החווים בקביעות שיתוק שינה. השאלון נועד לגלות פסיכו-פתולוגיות או הפרעות בולטות בהתנהגות. ממצאי המחקר הראו תוצאה דומה בין אנשים שחוו שיתוק שינה לבין קבוצת הביקורת שלא חוו שיתוק שינה מעולם (Fukuda, Inamatsu, Kuroiwa, Miyasita, 1991), למרות זאת ישנם עדיין רופאים ומטפלים הממשיכים לפרש את התופעה כפתולוגיה. במהלך כתיבת העבודה הסתקרנתי איך יגיב רופא המשפחה שלי אם בביקורי הבא אצלו אתאר לו תסמינים של שיתוק שינה, ואכן כשהגעתי אליו לא מכבר, שאלתי אותו אם הוא מכיר את המושג שיתוק שינה, הוא אמר שהתופעה אינה מוכרת לו בשם הזה ושאל אותי מהם התסמינים. סיפרתי לו על חוסר היכולת לזוז ועל הדמות המאיימת שמתקרבת למיטה. הוא שתק קצת ואמר שהוא מכיר את החלק הראשון של התופעה אצל ילדים קטנים עד גיל 3 ושזה קשור להתפתחות המוח ולשנת ה-REM. בקשר לדמות המאיימת הוא סיפר לי שפעם קרה לו משהו דומה אלא שהוא ראה חתול יושב עליו והוא פחד מאוד למרות שבמחשבה לאחור הוא לא הבין את מהות הפחד. הוא הרגיע אותי בחיוך והמליץ לי בחום לראות נוירולוג או להתחיל טיפול פסיכולוגי. רופאה אחרת ששאלתי אותה על התופעה הכירה אותה רק משום שבנה חווה שיתוק שינה ומשתף אותה בחוויותיו. בפסקאות הבאות ארחיב על הטעויות האבחוניות העלולות להיגרם מפירוש לא נכון של שיתוק שינה.
5.2.1 דיכאון וטראומה
פרויד, אבי הפסיכואנליזה האמין שכל תופעה רוחנית או מיסטית היא סוג של רגרסיה הקשורה לתקופה שבה התינוק לא מופרד מהאם ואין לו גבולות גוף ברורים. טענה זו גרמה לרוב הפסיכולוגים שבאו אחריו להמשיך ולהדביק תווית פתולוגית לכל חוויה כזו (ליבליך, 2009, עמ' 215). מכיוון שכך, אם מטופל אכן מעז ומשתף את המטפל שלו בחוויה של שיתוק שינה סביר להניח שכיוון החשיבה של המטפל תִפנה אוטומטית לכיוון פתולוגי. פירוש אפשרי מצד המטפל יהיה פירוש של אותן חוויות המזכירות חוסר אונים, מוות וצירוף של דמויות שטניות ואפלות כסימפטומים של דיכאון, מחשבות אובדניות או PTSD. מחקר שבדק שיתוק שינה אצל אנשים בעלי סימפטומים דיכאוניים ( (Szklo-Coxe, Young, Finn, Mignot, 2007) גילה שאכן אצל אנשים דיכאוניים התופעה נפוצה יותר אך עם זאת רוב האנשים שחווים שיתוק שינה אינם סובלים מדיכאון. בפרק על משברים רוחניים אציע סיבה אפשרית להקשר הסטטיסטי בין שיתוק שינה לאנשים הסובלים מדיכאון. חוויית יציאה מהגוף בשיתוק שינה שבה קיים איבוד של גבולות הגוף או יציאה מהגוף, תקבל באבחנה המערבית את הפירוש המקובל לחוויות של זה-ראליזציה, דה-פרסונליזציה ונתק שלרוב מתקשרים להתקפי פאניקה או למצבים של פוסט טראומה (ליבליך, 2009, עמ' 251). ויניקוט שבדק את תופעת הדה פרסונליזציה אצל תינוקות ואצל מטופלים פסיכוטיים קישר את חוסר היכולת לראות את ה'אני' בתוך גבולות הגוף כמצב של חוסר אינטגרציה שבו התינוק/אדם אינו מזהה את עצמו כזהות אחת שלמה המבדילה בין מה שבתוך האדם ובין העולם הסובב אותו (2010ג, עמ' 54). בהקשר זה הייתי רוצה להביא את ההשוואה בין חוויית יציאה מהגוף לבין דה-פרסונליזציה על פי Gabbard & Twemlo (Hufford, 2008, עמ' 7).
| חוויית יציאה מהגוף (OBE) | דה-פרסונליזציה |
| האני הצופה והאני המתפקד נחווים כאחד | האני הצופה מביט באני המתפקד |
| חייבת להיות תחושת 'מחוץ לגוף' | בדרך כלל אין תחושת 'מחוץ לגוף' |
| באופן כללי נעים | באופן כללי לא נעים |
| רגשות: אושר, אקסטזה, רוגע, שלווה ושקט | רגשות: חרדה, פאניקה וריקנות |
| נחווה כחוויה דתית או רוחנית | נחווה כפתולוגי ומוזר |
| אין חשיבות לגיל | בגיל 30-15, לעתים נדירות מעל 40 |
| נחווה שווה בשווה בין גברים לנשים | נחווה אצל נשים ביחס של 2:1 |
טבלה זו מראה שאף על פי שייתכן בלבול בין שני המושגים מדובר פה בעצם בשתי תופעות שונות לחלוטין.
5.2.2 השלכה
אחד מהמנגנונים החשובים ביותר בנפש האדם הוא מנגנון ההשלכה, שהגתה מלאני קליין. במנגנון זה מושלכים חלקים של העצמי שקשה לסובייקט להכילם ומושלכים כלפי אובייקט חיצוני. סיבה אחת מיני רבות לשימוש במנגנון זה היא ביטוי של אימפולסים תוקפניים (אצל נוטקביץ, 1991). במסגרת עבודתי בטיפול בפגועי נפש דרך עמותת 'אנוש' אני רואה את המנגנון הזה בפעולה מדי יום ביומו. אני נמצא בביתו של מטופל חולה סכיזופרניה בעל קווים פרנואידים. נראה שביקורי מעורר אצלו חרדה מסוימת והוא תזזיתי ושואל אותי כל הזמן אם אני רוצה תה / מים / אוכל ונראה שהוא זקוק לתנועה ממקום למקום בחדר. למרות שנראה בעליל שנוכחותי מקשה עליו הוא אינו מסוגל להגיד לי זאת מכיוון שמבנה האישיות שלו מרצה מאוד. הוא שותה את התה בשתיקה ואומר לי "יש לי קול בראש שאומר לי לשפוך עליך את התה אבל אמרתי להם שאני לא יעשה את זה". זו דוגמא קלאסית למנגנון ההשלכה. המטופל אינו מעז לראות שתוקפנות היא חלק מהאישיות שלו והוא משליך אותה על אובייקט של "קול חיצוני" שמבטא את התוקפנות, כך שמי שמראה התנגדות כלפיי אינו המטופל אלא דמות אחרת שאותה הוא השליך מהעולם הפנימי שלו להזיית שמע. מנקודת מבט זו אפשר להבין את נקודת המבט של המטפל השומע על חוויה של שיתוק שינה ועד כמה קל יהיה לקשר אותה לאימפולס תוקפני שמשליך האדם במצב של חצי שינה על דמות חיצונית שנחווית מאיימת או אפילו תוקפת את האדם.
5.2.3 התעללות מינית וזיכרונות מודחקים
אחדים מהתסמינים שיכולים לקרות בתוך שיתוק שינה הם תחושת חרדה גבוהה, ידיעה שיש מישהו בחדר, חוסר יכולת לזוז ולעתים תחושה של מישהו שתופס אותך או נשכב מעליך וחונק אותך. קל לראות איך אדם שמגיע לקליניקה ומספר שברי זיכרון על חוויות אלו יכול להגיע בעזרת המטפל למסקנה שהאדם עבר התעללות מינית שהדחיק. פרויד אמר בתחילת דרכו שבבסיס ההפרעה ההיסטריונית, המאפיינת בעיקר נשים, עומדת התעללות מינית בגיל צעיר שהודחקה. בשנים מאוחרות יותר הוא חזר בו מטענה זו והודה שרבים מהזיכרונות התבססו על פנטזיות ומחשבות שווא (אייל, 2004, עמ' 127). אליזבת לופטוס, פסיכולוגית ומומחית בנושא הזיכרון האנושי, טוענת שהמחשבה של פרויד שאנו יכולים לשמור חלקים מעברנו בתוך כמוסות שקופות ולגשת אליהם, אל חיינו, בעזרת תמרונים מילוליים אינו אפשרי, במקום זאת הדברים שאנו מגיעים אליהם בסוף הם חצי חלום וחצי סיפור (סלייטר, 2005, עמ' 202). הנושא של זיכרונות על התעללות מינית בילדות צף בשיח הציבורי בשנים האחרונות והיום יש עמותה לנפגעי תסמונת הזיכרונות המדומים (אייל 2004, עמ' 128). כיום מטפלים נזהרים יותר מלפרש או לכוון את המטופלים לכיוון של התעללות מינית מודחקת. במחקר שנערך בהארווארד ניסו לבדוק את הקשר בין זיכרונות מודחקים של התעללות מינית לבין שיתוק שינה וגילו שאמנם יש קשר אך הוא הפוך ממה שחשבו. התוצאות הראו שאנשים שחוו שיתוק שינה נטו לפרש את החוויה ולקשר אותה בעצמם לחוויה של התעללות מינית שכנראה לא הייתה קיימת ( (Mcnally & Clancy, 2005. ממצאי מחקר זה מסתדרים עם מה שידוע לנו על מנגנון הזיכרון אצל ילדים – יש להם קושי להבחין בין זיכרון של פעולה שהם עושים לבין דמיון או מחשבה על הפעולה (אייל, 2004, עמ' 124), מה שבונה אצלם סיפור אחר בראש מאשר מה שקיים במציאות.
5.2.4 פסיכוזה
אפשר לראות שניתן לפרש בקלות את החוויות הנחוות בשיתוק שינה כדלוזיות וכהלוצינציות. הסבר כזה מצד מטפל יכול לגרום למטופל לפחד שהוא באמת מתחיל להשתגע. לחילופין, ייתכן שבמקרה שהאדם בטוח בעצמו ויודע בוודאות שזו אינה חוויה פסיכוטית הוא ירגיש מבודד יותר וחסר מענה מול הגורמים המקצועיים ומול עצמו מאחר ולא קיבל הסבר 'מניח את הדעת' לחוויה שלו. בראשית שנות השבעים ערך רוזהן ניסוי שבו הוא ועוד כמה משתתפים פנו לבתי חולים פסיכיאטריים והקריטריונים שלהם לניסוי היו לספר שהם שמעו קול בראש שאומר 'בום' ולאחר שיאשפזו אותם עליהם לחזור ולהתנהג כרגיל. הניסוי שהיה שנוי במחלוקת ועורר זעם גדול בעולם הפסיכיאטרי הראה שהנבדקים נכנסו ישירות לאשפוז ולמרות שחזרו לתפקד כרגיל לא שחררו אותם במשך ימים רבים. סלייטר ניסתה לשחזר את הניסוי הזה כדי לראות איך מגיב העולם הפסיכיאטרי כיום, כשחוקי האשפוז הכפוי כבר אינם מאיימים כמו פעם. היא הגיעה וסיפרה על אותו תסמין בדיוק. הפסיכיאטר שאל אותה כמה שאלות בנוגע לקול, שאל על מחשבות אובדניות ועל רצון לפגוע באדם אחר, על זה היא הגיבה כמובן בשלילה, לבסוף רשם לה מרשם לתרופה אנטי פסיכוטית ואנטי דיכאונית (סלייטר, 2005, עמ' 70 – 99). עד כמה שהסיפור יכול להישמע משעשע הוא יכול להסביר את העובדה למה כה הרבה אנשים החווים שיתוק שינה מעדיפים לשמור את החוויות הללו לעצמם ולא להסתכן שיתייגו אותם כפסיכוטיים. האפורד בדק את הגישה של הפסיכיאטרים לשיתוק שינה וגילה שיותר מחמישים אחוז מהפסיכיאטרים אבחנו את התסמינים כהתקף פסיכוטי המקושר לסכיזופרניה (Hufford, 2009). לאחר שסקרנו את הגישות המקובלות והנפוצות יותר אציין את הגישה שבה תתמקד עיקר העבודה – הגישה הטראנס פרסונלית.
5.3 הגישה הטראנס פרסונלית
5.3.1 רקע
גרוף תיאר את המונח טראנס פרסונלי (מעבר לאישי), כרמה שכשנמצאים בתוכה חווים יציאה 'אל-מעבר', התעלות מעל הגבולות הרגילים של הפרט ומעבר לגבולותיו של זמן ליניארי המגבילים את תפיסתנו בדבר העולם במסגרת רמות תודעה רגילות (אצל שליט,2011 עמ' 39). האפורד מציין שאפשר להתייחס לחוויית שיתוק השינה כחוויה רוחנית / על טבעית / פאראנורמאלית, בעיקר מכיוון שהמדע אינו מספק הסבר מניח את הדעת בנוגע לתופעה. הוא מפריך את הגישה האומרת שמדובר בהזיות בלבד מכיוון שבשיתוק שינה מדובר במערכת מורכבת בעלת יותר מ-30 מאפיינים שונים, בעוד שבמקרים של הזיות בעלות רקע פתולוגי, המנגנון הרבה פחות מורכב וההזיות הן בעלות אופי ספציפי, לדוגמה בגמילה מאלכוהול, המכורים מרבים לדווח על תחושות של עכבישים או נחשים הזוחלים על גופם – זה מנגנון פשוט מאוד של צירוף בין תחושת גוף להשלכה הזייתית (Hufford, 2010, חלק 5). כפי שצוין לעיל אצל סכיזופרנים מדובר במנגנון פשוט יחסית שבו פעמים רבות חלק מהעולם הפנימי של האדם מושלך על קולות ועל מראות חיצוניים. אינני רואה את התאוריה של צ'יין הגורסת כי מדובר בהפרעה נוירולוגית בלבד, כסתירה לגישה טראנס פרסונלית הגורסת כי ייתכן שבתופעת שיתוק השינה יש יותר מהזיות ומהפרעה בתפקוד המוח, אלא שאולי מדובר פה במרחבי תודעה שונים מאלו המוכרים לנו. על פי גישתו של וילבר כלפי מחקר (סעיף 2.2) ניתן לחבר בין שתי התאוריות ולראות בהם שני צדדים משלימים של אותה תופעה. הרי ברור שאדם הנמצא במעבדת שינה וחווה שיש מעליו שד או שהוא יוצא מהגוף בעוד חוקר השינה נמצא לידו, החוקר לא יוכל לחוות את החוויות הללו מכיוון שהוא נמצא במצב תודעה רגיל והדבר היחיד שהוא רואה אלו שינויים בפעילות המוחית. כל אחד משניהם עדיין חווה את המציאות הסובייקטיבית שלו בצורה שלמה ואמתית. קרלוס קסטנדה התחבט בשאלה זו לאחר חוויה שחווה בהשפעת סמי הזיה שבה הוא הפך לעורב. הוא מנסה להבין את החוויה דרך דון חואן שצפה בו מהצד במשך זמן החוויה. דון חואן מנסח את תשובתו בצורה מדויקת ביותר: "באמת הרגשתי שאיבדתי את גופי, דון חואן""אכן""אתה מתכוון שבאמת לא היה לי גוף?""מה אתה חושב?""אינני יודע, אני רק יכול לומר לך מה הרגשתי""זה כל מה שיש במציאות – מה שהרגשת""אבל כיצד ראית אותי, דו חואן? איך נגליתי לעיניך?""איך שראיתי אותך אינו משנה..." (קסטנדה, 1987ה, עמ'112-111). בגישות המוזכרות בסעיפים הקודמים כלפי שיתוק השינה, בין אם זה רופא או איש טיפול אחר, ישנם סיכויים שהאדם הפונה אליהם יחווה חוסר הבנה מצד המטפלים ואף רדוקציה שעושים כלפי חוויתו, בין אם זה חלום, הזיה או השלכה. דבר זה אינו עוזר לאדם אלא גורם לו לתחושת בידוד וזרות חזקים יותר. סקוטון (אצל שליט, 2011, עמ' 51) מביא את התכונות ההכרחיות למטפל הטראנס פרסונלי: פתיחות למרחבים טראנס פרסונליים היכולת להכיר בנוכחותה של חוויה רוחנית – שמיימית ידע מסוים לגבי מגוון של נתיבים רוחניים עיסוק אקטיבי בהתפתחות רוחנית עצמית יסודות איתנים בפסיכותרפיה די בחמשת העקרונות האלו כדי שאדם שחווה שיתוק שינה ומגיע למטפל טראנס פרסונלי ירגיש שמי שיושב מולו נותן תוקף לחוויה שלו ולא מתנגד לה או ממעיט בערכה. התקדמות הטיפול תלויה במידה רבה ביכולתו של המטפל להיכנס במדויק לעולמו של המטופלים, והמטופלים מפיקים תועלת אדירה מעצם החוויה של היותם מובנים בלא סייג על ידי האחר (יאלום 2010, עמ' 37). כששאלו מטופלים לאחר שנים מה הדבר שזכרו יותר מכול מהטיפול שבו היו הם משיבים בדרך כלל שהם זוכרים את ביטויי התמיכה של המטפל (שם, עמ' 32). גם אם המטפל הטראנס-פרסונלי אינו עומד בכל הקריטריונים הנזכרים למעלה, נקודת הפתיחה שלו ביכולת ללכת עם המטופל ולא לפרש אותו, עדיין עולים עשרות מונים ביחס לטיפולים הקונוונציונאליים. ד"ר קובלר-רוס כותבת על חוויה מיסטית חזקה שבה היא עברה דרך כאב ופחד רבים, תחושת חנק ושמיעת קולות כדי להגיע לבסוף לתחושת מיזוג עם אור ואהבה אין סופיים. את היכולת להעז ודבר על החוויה היא מתארת כך: "עברו מספר חודשים עד שיכולתי לבטא את החוויה שלי במילים. חלקתי אותה עם קבוצה נהדרת, מבינה ולא שיפוטית, שהזמינה אותי לדבר בוועידה על פסיכולוגיה על-אישית (טראנס פרסונלית – י.ל.) בברקלי, קליפורניה" (2002, עמ' 128).
5.3.2 השלכה רוחנית – Spiritual projection
בתוך כתיבת העבודה מצאתי שהעיסוק בתופעות שבהן ישנה נוכחות מורגשת בחדר הוא מסורבל מאוד בעבורי, מכיוון שמקורות שונים הנוגעים בתופעה הזו מכנים אותה בשמות אחרים בהתאם לאמונות ולתפיסה שלהם. להלן מספר קטן של דוגמאות: Hypnogogic Hallucinations- HH – הזיית טרום - שינה (צ'יין, ורוב הנוירולוגים) Mara – 'המועך' בשפה השוודית, מתוך המושג Night-mare (האפורד) שומר הסף, בן ברית, שליח החלום (קסטנדה, שאמאניזם) שדים ורוחות – ביהדות ובנצרות חייזרים – בעיקר אצל אמריקאים (מאמצע המאה העשרים). מגוון רחב זה של החוויות הסובייקטיביות היושבות על בסיס אובייקטיבי ואמפירי מביאות אותי להציע את השם – השלכה רוחנית (Spiritual projection)בכל פעם שאגע בנושא כדי לשמור על אחידות הטקסט. בחרתי במונח זה מכיוון שלא מצאתי שום מושג מהמושגים המוצעים שיכולים לכלול את כל מהות החוויה בלי לבטל אותה או לעשות לה רדוקציה וספציפיקציה. הסיבות שבגללן אין מדובר פה בחוויית חלום או בהזיה רגילה מובאות לאורך המחקר אך אכתוב פה בכמה נקודות את ההבדלים העיקריים: ההשלכה הרוחנית יושבת על בסיס אובייקטיבי וישנה מערכת של חוקים בסיסיים ואבחנות מבדילות שבמסגרתה החוויה הזו מתרחשת. ישנן כמה אפשרויות שבהן אפשר לחוות השלכה רוחנית באופן אקטיבי ומדובר בחוויה שאפשר לשלוט בה ולתזמן אותה. אפשר לעשות שימוש פרקטי בהשלכה הרוחנית לצורך צמיחה רוחנית או למטרת הרחבת התודעה. תורות רוחניות עתיקות מזכירים את ההשלכה הרוחנית ורואים בה את הדרך להגיע אל ממדי תודעה אחרים. למרות שבדרך כלל אנשים נוטים להסתכל ולפרש את החוויה שחוו מנקודת מבט צרה יותר והיא בעיקר תלוית תרבות ומצב פסיכולוגי, ישנם אנשים שהצליחו להפריד בין המרכיבים היותר אובייקטיבים כגון פחד ותחושת נוכחות זרה לבין המרכיבים הסובייקטיביים המורכבים מעולמו הפנימי של זה שחווה את אותה השלכה רוחנית. וילבר מעלה השערה דומה כשנשאל מה דעתו על אנשים שחוו חטיפה בידי חייזרים. הוא סובר שייתכן ומדובר בחוויה רוחנית או טראנס פרסונלית בצירוף חוויית שיא שהאדם החווה זאת לא נמצא בשלבים רוחניים שהוא יכול להבין את משמעות החוויה ולכן הוא מתרגם אותה כלפי מטה בצורה שתתאים למה שיותר מסתדר אצלו מבחינת ההיגיון (2006, עמ' 235). גם קסטנדה בספריו נתקל לאורך הדרך ביצורים מבעיתים, בצללים שקופצים עליו ובחיות טרף התוקפות אותו, אך המכשף הזקן דון חואן המלווה אותו לאורך הדרך מזכיר לו פעם אחר פעם שהצורות שהוא רואה הם אצלו בלבד ולמעשה מה שקיים זה רק אנרגיה. בנוסף, מחקרים מדעיים קבעו שהארגון הנוירו-פסיכולוגי שלנו הוא כזה שאנחנו מסדרים בתבניות את כל הגירויים שאנו קולטים. מוחנו יארגן כמה נקודות על דף נייר לתמונה עם רקע, נתבונן בעיגול שבור אך נתפוס אותו כשלם, רעשים מוזרים בלילה או אירוע בין לאומי לא מוסבר, את כל הדברים הללו מוחנו ינסה להתאים לתוך מסגרת התייחסות מוכרת (יאלום 2011, עמ' 389). מונרו שתיעד ביומנו את חוויות היציאה מהגוף שהוא חווה ושכללו גם שיתוקי שינה, חווה באחת מהפעמים מתקפה של שני יצורים דמויי ילדים שניסו להיצמד לגבו, הוא ניסה את כל השיטות להיפטר מהם, להירגע, להתפלל, לגבור על הפחד ולרגע גם הצליח להרחיק אותם בידיו (לא בידיו הגשמיות מאחר והוא היה באמצע חוויית יציאה מהגוף). אותם יצורים השתנו מול עיניו ונהפכו לבנותיו הקטנות אך לדבריו הוא הבין באותו רגע שמדובר בסוג של מניפולציה כדי לגרום לו לבלבול רגשי. ברגע שהוא הבין זאת חזרו היצורים לצורתם הקודמת. ביומנו הוא מנסה להסביר לעצמו את מה שחווה: "...לאחר יותר מיממה שחשבתי על זה הצלחתי להגיע למספר הנחות, כמובן שיש את האפשרות שהכל היה הזיה או חלום שהשתלט על כל המודעות שלי... הישויות שהיו מסביבי הם לא יותר מתוצר של הנפש שלי. ההדמיה שלהם כבנותיי קשות לפירוש בשום דרך חוץ מלהראות שהישויות באו מעולמי הפנימי. לכן הם שייכות אלי והם לא רעות או טובות. אני עדיין לא יודע מה הם, האם הם חלקים דיסוציאטיבים שלי?... מה אני אמור לעשות איתם?.. ייקח לי יותר מיממה להבין את כל זה. בכל אופן, בפעם הבאה, אם תהיה, אני אנסה להיות יותר רגוע, אובייקטיבי, פחות מפוחד, ובגישה אנליטית" (Monroe, 1971, p. 53). לפני שאמשיך וארחיב על התורות הרוחניות המזכירות את מה שנראה כמו שיתוק שינה אביא כמה דוגמאות להשלכות רוחניות בהקשר החברתי-תרבותי שלהם שמשתנה כמובן לפי מקום גאוגרפי והינו תלוי זמן על ציר ההיסטוריה: פופו-באוואה – Popo-bawa באי זנזיבר הצמוד לחופיה המזרחיים של יבשת אפריקה נפוצה האמונה בדבר קיומו של יצור הנקרא פופו-באווא,. פירוש השם הוא עטלף מכונף. לפי המסורת הטנזנית ישנם יצורים מעולמות אחרים המסתובבים בינינו למרות שבדרך כלל אין אפשרות להבחין בהם, בחנויות מקומיות ישנם פסלים המתארים את מתארי הצורה שלהם – אישה זקנה בעלת גיבנת, חצי אדם חצי כלב, ילדה עם רגלי חמור. ישנם מכשפים בזנזיבר שבדרך כלל התפקיד הזה עובר בתוך המשפחה והם יכולים להגן על בני המשפחה או לגרש את היצורים הללו. ישנם דרכים להשביע את היצורים ולהשתמש בכוח שלהם אך לפי תושבי זנזיבר מדובר בעסק מסוכן ביותר (Pitcher, 2006). בשנת 1995 התופעה הזו הגיעה למהדורות החדשות לאחר שאנשים החלו להיפגע מההשלכות שלה. בשבוע הראשון של הרמדאן החלה בזנזיבר היסטריה המונית לאחר שכמה תושבים התלוננו על תקיפת רוחות בלילה. באותם מקרים אנשים התעוררו בלילה בלי יכולת לזוז כשהם מרגישים משהו לוחץ להם על החזה ומתקיף אותם עד שהיה להם קשה לנשום והם התעלפו, לעתים התלוו לחוויה דמויות של יצורים מפחידים או רעשים שונים. לעתים הנפגעים היו ילדים ותמיד לא הייתה למותקפים היכולת לדבר או לזוז. לאור ריבוי המקרים הבחינו התושבים שהפופו-באוואה יכול להתקיף כמה בתים בו זמנית (Walsh, 2005, page 3). כשהיה נראה שההיסטריה נרגעת ותושבי האי פמבה, אחד מאיי זנזיבר, חוזרים לשגרה שלווה יחסית החלו מקרים כאלה להופיע בעיר הבירה של זנזיבר. הפעם היו כבר דיווחים על מעשי סדום שנגרמו על ידי הפופו-באוואה ויחד עם זאת גברה האלימות וההמון הוציא את זעמו על אנשים שנחשדו כקשורים אל הפופו-באוואה. המקרה הידוע ביותר היה של צעיר שנרצח בידי ההמונים, גופתו הוצגה לפני כולם בבית החולים המרכזי ובריאיון טלוויזיוני שנערך עם הוריו הם סיפרו שהוא תושב שהגיע מטנזניה כדי לעבור טיפול רפואי ממחלת הנפש שממנה סבל, אך רוב התושבים לא האמינו לזאת ובעת שעברו ליד הגופה המוצגת סברו שמדובר בטיוח של הממשלה (שם, עמ' 4). לאחר זמן מה כמות הדיווחים ירדה מאוד ותושבי האי נרגעו והמשיכו בחייהם למרות שעדיין מדי פעם בפעם נשמעים סיפורים על אותו יצור. ג'ו ניקל, כתב בעיתון Skeptical inquirer, עיתון המנסה לתת הסברים מדעיים לכל מיני תופעות על טבעיות, קיבל מחבר את הידיעה בעיתון בנוגע לפופו-באוואה שאִתגר אותו במציאת הסבר מדעי לאירועים בזנזיבר. לאחר כמה שורות שניקל קרא הוא החזיר לחברו את העיתון ואמר לו שהוא הצליח לפתור את החידה. הוא קישר את מה שקרה שם לשיתוק שינה ברגע שהוא קרא את אחת מהעדויות של איכר מקומי שפגש את הפופו-באוואה: "יכולתי להרגיש את זה, משהו מועך אותי, לא יכולתי לדמיין מה קורה לי, הרגשתי כאילו אני צורח אבל בלי קול, זה היה כאילו חלום אבל אז חשבתי על הפופו-באוואה ושהוא בא לעשות לי משהו נורא, משהו מיני. יותר גרוע ממה שהוא עושה לנשים" (Nickel, 1995 ) . חייזרים משנות השמונים של המאה העשרים החלו להגיע יותר ויותר דיווחים על אמריקאים שנחטפו בידי חייזרים. ג'ון מאק, פסיכיאטר מהארוורד, התחיל לחקור את הנושא לעומק והחל לראיין כמה אנשים שחוו זאת. הוא גילה שבדרך כלל המחשבה של אותם האנשים היא שהם חווים סיוט או שיש להם גישה לסוג מציאות שונה ( 2003, page 131-132,Maleval & Charraud). מחקרים נוספים שנעשו גילו מאפיינים אחדים שחזרו על עצמם אצל רוב 'החטופים': הם התעוררו וגילו שהם לא יכולים לזוז והרגישו תחושת עקצוצים כמו של ויברציה חשמלית שעוברת בהם. מקצתם הרגישו שהם מרחפים מעל המיטה או שמנסים לשאוב מהם אנרגיה, והייתה נוכחות של יצורים לא מוכרים ומפחידים בחדר (Mcnally & Clancy, p. 116). רוב הציבור בשומעו על אנשים המספרים שנחטפו בידי חייזרים חושב מיד שמדובר בסוג של הפרעה נפשית, אך בדיקה שנערכה בידי פסיכיאטרים הראתה שהרוב המוחלט של האנשים אינם סובלים מפסיכופתולוגיה יותר משאר האוכלוסייה. לעומת זאת בהשוואה לקבוצת הביקורת כן התגלה שהם מאמינים יותר בקיומם של חייזרים המבקרים בכדור הארץ (Blackmore, 1998). לטענת החוקרת ישנה התאמה בין כמות הידע שהאדם מפגין הקשורה במפגשים עם חייזרים לבין הסיכוי שאדם יחווה חטיפה בידי חייזרים. מדוע התופעה תפסה תאוצה בשנות השמונים? לפי בלאקמור ישנו קשר ישיר בין פרסום ספרו של באד הופקינס בתחילת שנות השמונים ""Missing time המתאר חוויות של אנשים שנחטפו בידי חייזרים לבין העובדה שאנשים החלו לקשר בין התסמינים של שיתוק השינה לבין ההסברים המובאים בספר (שם). יונג רואה בתופעות העב"מים במאה העשרים כארכיטיפ של שאיפה לגאולה רוחנית המגיעה מהשמיים. לטענתו האנושות הייתה זקוקה במאה העשרים יותר מאי פעם להתגלות קולקטיבית כפיצוי על הכאוס, על האימה ועל אובדן האמונה באלוהים (אצל נצר, 2011, עמ' 81). שדים קיומם של שדים הייתה אמונה רווחת כבר משחר האנושות. באנציקלופדיה היהודית הנושא מתואר באריכות ומסופר שם על סיווגים שונים של שדים. נראה ששדים היו ההסברים לכל מיני תופעות כגון בצורת, רעידות אדמה ואסונות טבע או אסונות פרטיים שונים כגון מחלות ומוות. מתוך סוגי השדים אתמקד בשדים שנקראים 'לילין' ומופיעים בלילה. בליקוטי מוהר"ן מפרשים את השם "לילית" מתוך הפועל ליילל (אצל קרמר, 2003, עמ' 122). האנציקלופדיה העברית מרחיבה רבות על תופעת השדים: השדים יכולים להתגלות לאדם בצורות שונות, וישנן טכניקות שבהן האדם יכול להכריח את השד להתגלות בפניו והאמוראים הבבליים פירטו אודותם. הם משתמשים בבני האדם כדי להתרבות, במיוחד באנשים חוטאים (מה שמזכיר את תופעת האינקובוס שבו האדם בשיתוק שינה חווה קיום יחסי מין עם שדים). השדים יכולים לעוף, לדעת את העתיד ולשמוע 'מאחורי הפרגוד' כלומר לשמוע את הסודות העליונים. אמנם גופו של השד מטיל צל, אך אין לו 'בבואה דבבואה' כלומר ההילה שמסביב לצל. אף על פי שההלכה אוסרת שימוש בכשפים ישנו היתר גמור להיות במגע עם השדים מכיוון שהם על גבול האנושי. בדרך כלל לא יהיה מגע בין אנשים לשדים אלא רק אם האחד חודר אל תחום עולמו של השני. השבעת שדים והפעלתם משמשת לקידום שאיפות האדם והינה מהתכונות העיקריות של מכשף, מכיוון שהשדים נמצאים בשני העולמות והם יכולים לספק ידיעות בלעדיות ולגרום לאדם לפעול כרצונם. לפי האמונה לכל מכשף ישנו שד או קבוצת שדים והם אלו הנותנים לו את עוצמתו. ישנן אזהרות רבות לשדים שפגעו במפעיליהם ואותם משביעים מסתכנים בכך שזעמם של השדים יופנה בסופו של דבר נגדם. בספרות העברית של ימי הביניים ישנו סיפור על אדם שהתחתן עם שדה שלבסוף הרגה אותו בחניקה (מזכיר את תחושת החנק בשיתוק השינה) וסיפורים מקבילים בניסוחים שונים גם בדמונולוגיה הנוכרית. קורנפילד, פסיכולוג בודהיסטי, אשר התנסה בחוויות רבות של מצבי הרחבת תודעה, מסמים פסיכודליים, דרך סגנונות נשימה ועד התכוונות וריכוז התודעה, מספר גם על מצבים שבהם בתוך חוויות אלו אנו יכולים להיפגש עם חזיונות של אלים ושדים (2008, עמ' 330). הביטוי שעת הכישוף (Witching hour) מתייחס לזמן מסוים בלילה שיש בו בדרך כלל יותר פעילויות הקשורות לשדים. הביטוי הופיע לראשונה בספרו של אירווינג וושינגטון – Sleepy' hollow'. מעניין לראות שלפי המחקר הסטטיסטי של צ'יין סביבות השעה 02:00 בלילה הראתה את אחוז המקרים הגבוה ביותר של מקרי שיתוק שינה ((Cheyne, 2002b, p 2 , מה שלא בדיוק מסתדר עם העובדה שמשייכים את תופעת ההשלכה הרוחנית להזיה הנגרמת בשלב שלפני ההירדמות.
6. שיתוק שינה בהיסטוריה
Everything of importance has been said before by somebody who did not discover it.
Alfred north whitehead
ישנם תיאורים של חוויות העונות על הדפוסים של שיתוק שינה באופן רציף כבר יותר מאלפיים שנה. הרבה מיתוסים ומסורות משלבים בסיפוריהם סיפורים על התקפות ליליות בידי יצורים על טבעיים, יש כאלו שהציעו שתופעת שיתוק השינה היא הבסיס לכל המיתוסים בכללותם (in Cheyne, 2010b). בהיסטוריה היודו-נוצרית אנו כבר רואים סוג של חוסר לגיטימציה מצד התרבות לחוות חוויות מיסטיות – אם זה בתנ"ך שמצווה להרוג את כל המכשפות ("מכשפה לא תחיה") או אם זו תקופת האינקוויזיציה ושריפת המכשפות. אך עם זאת אפשר לבחון את ההתייחסויות למלאכים ולשדים בתנ"ך ובגמרא. בספר בראשית מסופר על מאבקו של יעקב באדם. מאבק זה קורה באשמורת האחרונה של הלילה, השחר עומד להפציע והאדם מבקש מיעקב שישחררו, יעקב שכבר מבין שלא מדובר באדם רגיל אלא במלאך מבקש מהמלאך שיברך אותו לפני שהוא משחרר אותו. האיש מודה שהוא מלאך, מברך את יעקב ומשנה את שמו לישראל – מכיוון שהוא ראה את פני האלוהים ויכול היה לעמוד בפניהם. דיווחים רבים על שיתוק שינה מספרים על מאבק בדמות המגיעה אליהם בלילה. בספרו של קרלוס קסטנדה "המסע לאיכטלן" (1987 ג, עמ' 247) מסופר על מקרה דומה לסיפור יעקב. שם מסופר על אחד ממוריו של קסטנדה, דון ג'נרו, הנאבק ב"בן ברית". המאבק נגמר כשדון ג'נרו מקבל את כוחותיו ואת עזרתו של אותה ישות בדומה לסיפורו של יעקב. בגמרא (המאות השלישית עד חמישית לספה"נ) מוזכרים שדים כמה פעמים ונראה שאנשי התקופה קיבלו את נוכחותם כעובדה מוגמרת (ראו "שדים" בסעיף 5.3.2). אבן גבירול כותב באחד משיריו "...מני חצות לילה פרא רדפני, אחרי אשר רמס אותי חזיר יער, הקץ אשר נחתם אוסיף עלי מכאוב, ליבי ואין מבין לי ואני בער." למרות הנטייה לפרש את השיר בצורה אלגורית על הייסורים של מלכות ישראל בצל רומא והאסלאם (מתוך סחרוף, מוכיח, 2009, עמ' 18) אפשר להביט גם במילים הללו כזעקת מצוקה אמתית – חוויה סיוטית המתרחשת בחצות הלילה, מלווה בתחושה של מעיכה ותחושה שאין מי שיכול להבין אותו. מעניין לראות שספר הזוהר מכנה את מלאכי החבלה הנקראים "חושך" ו"אפלה" בשם – "חיות יער" (אצל קרמר, 2003, עמ' 169) בדומה לתיאורו של אבן-גבירול. אם מעיינים במיתוסים מהתקופה ההלניסטית והלאה אפשר לראות את התופעות המזכירות שיתוק שינה המוזכרות בשמות שונים ורבים לפי הפירוש התרבותי של אותה התקופה. "קלקול קיבה" אצל היוונים ההלניסטים, "אשמה" אצל הרומאים והמצרים, "כישוף" אצל האינדיאנים והאפריקאים, "שדים" אצל היהודים והנוצרים בימי הביניים, "ג'ינים" אצל הערבים, "ערפדים" אצל האירופאים, "מכשפות" אצל האירים והסקוטים, "מפגשי רוחות" אצל היפנים, "חתולים" אצל הסינים, ו"הרוחות של האבות" בדרום מזרח אסיה (Terrillon, Marques-Bonham, 2001, p 113 ). שיתוק שינה באמנות
היצירה האמנותית המזוהה יותר מכול עם שיתוק שינה היא ה- Nightmare של הנרי פוסלי מ-1781 (תרשים א) המתארת תופעה הדומה לשיתוק שינה, 1969) ,,(Schneck, כמו כן כפי שציינתי לעיל הפירוש המקורי של המילה night-mare היא המועך הלילי. בתמונה רואים אישה שוכבת על מיטה ונראית מעולפת כשמעליה, על בית החזה, יושב יצור דמוי שד. ציור זה מדמה את חוויית האינקובוס (סעיף 4.2) שבה ישנה ישות מאיימת היושבת על בית החזה ומועכת את האדם כך שהוא מתקשה לנשום.
תרשים א תרשים ב ציורו של סלבדור דאלי מ-1944 הנקרא One second before awakening from a dream' 'caused by the flight of a bee around a pomegranate (תרשים ב) צויר בעקבות תיאור חלום שאשתו של דאלי, גאלה, תיארה באוזניו (Dali, 2012,). בציור ישנם כמה מהמאפיינים של שיתוק שינה. זמזום הדבורה (ניתן לראותה מתחת לגופה של גאלה( הוא אחד מהרעשים האופייניים הנשמעים בשיתוק השינה (ראה פרק 12). במקרים רבים הרעש הולך ומתעצם ובנקודת השיא שלו האדם מתעורר ומצליח לחזור ולזוז. כמו כן מבט מדוקדק מראה שגופה של גאלה מרחף באוויר שזאת גם אחת מהתחושות הנפוצות בשיתוק שינה. ומאפיין אחרון, חיית הטרף המזנקת על האדם הישן ומתקיפה אותו דווחה פעמים רבות מפי אנשים שחוו שיתוק שינה. קסטנדה מספר על כמה פעמים שבהם ההשלכה הרוחנית שחווה הייתה של חיית טרף. באחת הפעמים הוא ראה נמר חרב וידע שכדי לעבור אותו הוא צריך להתגבר על הפחד ולזכור שמדובר בדמות רפאים בלבד, אך ברגע שהנמר זינק עליו האימה השתלטה עליו והוא התעורר בחדר העבודה שלו (1983, עמ' 134). בפעם אחרת הוא הותקף בידי חיית טרף שזינקה עליו, אלא שהפעם לאחר שהצליח להתגבר על הפחד הוא עבר חוויה של יציאה מהגוף שבסופה הגיע לחוויית שיא (peak experience) שבה הוא התפצל לאלף רסיסים אך עדיין היה מודע לכל אחד ואחד מאותם רסיסים (1990, עמ' 216-217). בנוסף ישנו תיעוד על שבטים מסוימים המעודדים את הצעירים מגיל צעיר להילחם בחיות טרף בחלומותיהם כדי לחזק את האדם להאמין בכוחותיו ובכוחות האגו שלו (נצר, 2011, עמ' 124). שיתוק שינה בספרות למרות שבמאות האחרונות 'נעלמה' התופעה של שיתוק השינה מהשיח הציבורי הלגיטימי, נראה היה שעוד נותר מקום שבו יהיה אפשר לכתוב על התופעה בלי להסתכן בשיפוטיות מצד רוב האנשים – הספרות הבדיונית, שם לא חייבים להיצמד לחוקי העולם המוכרים ואפשר לתת ביטוי לחופש הדמיון. דוגמה לזאת מצאתי בספרות עכשווית של ספרי האפוס "רומח הדרקון", שם ישנו תאור של אחד הגיבורים בעת פגישתו עם מלכת האופל: "הייתי מוקף באפלה גדולה, אולם היא (מלכת האופל) נראתה יותר כאפלה המצויה במוחי יותר מאשר נוכחות פיזית ממשית. לא יכולתי לנשום... שמעתיה במוחי וראיתי אותה בכל צורותיה – דרקון חמשת הראשים, הלוחמת האפלה, המפתה האפלה – שכן לא הייתה כולה בעולם..." (וייס והיקמן, 2001, עמ' 79). בקטע קצר זה מתארת הכותבת כמה מאפיינים המזכירים מאוד שיתוק שינה – ראיית דמות שאינה פיזית לגמרי, קושי לנשום, הצורה של הישות שמשתנה מחוויה לחוויה, לעתים הגיבור חווה אותה כמשהו מאיים ולעתים גם כמשהו מפתה – כמו הלילית או הסאקאבוס (succubus ) - צורת הנקבה של האינקובוס. גם ברומן המפורסם "דרקולה" (סטוקר, 1984) הכתוב כיומן אפשר למצוא ציטוטים שונים שגם בהם חוזר מוטיב שיתוק השינה: "שלוש לפנות בוקר... נרדמתי ברגע שסגרתי את יומני. לפתע התעוררתי והתיישבתי במיטתי, תחושת אימה נוראה אחזה בי...." (שם, עמ' 98), ועוד: "..דומה היה שמשהו כהה עומד מאחורי הספסל שעליו ישבה הדמות הלבנה הזוהרת ורכן מעליה, אם היה זה בעל חיים או אדם לא יכולתי לומר... ללא ספק היה שם משהו ארוך ושחור גוחן מעל לדמות הלבנה" (שם, עמ' 100), ודוגמה אחרונה: " לא חלמתי ממש, אולם דומה שהכול היה אמיתי. רציתי רק להיות כאן, בנקודה זו. אינני יודעת מדוע, מפני שחששתי ממשהו אינני יודעת ממה... אז נזכרתי במעורפל במשהו ארוך וכהה בעל עיניים אדומות... נדמה היה לי שנשמתי יוצאת מגופי ומרחפת באוויר... ואז הייתה תחושה מטרידה, כאילו הייתי נוכחת ברעידת אדמה, וחזרתי ומצאתיך מטלטלת את גופי" (שם, עמ' 108). בקטעים אלו מתוארת היטב תחושת הפחד והאימה המאפיינת את שיתוק השינה. ישנה גם ראיית דמות שחורה לא ברורה שגוחנת מעל אישה ישנה. בקטע האחרון מופיעה התחושה האופיינית לפעמים לחוויה שלא ברור אם מדובר במציאות או בחלום בשילוב עם חוויית יציאה מהגוף ותחושת הזעזוע המורגשת בשעת החזרה אל הגוף. מחקר שנעשה על חוויות יציאה מהגוף הראה שאותו זעזוע בשעת החזרה אל הגוף הינו אחד מהסימפטומים הנפוצים המתרחשים כשהמודעות חוזרת אל הגוף (Twemlow, Gabbard, Jones, 1982). ברומן "מובי דיק" משנת 1851, ג'וזף הרמן (1997) מוצא תאור המזכיר שיתוק שינה. גיבור הספר הוא ישמעאל והסיפור מסופר בגוף ראשון. ישנם הרבה פרטים ביוגרפיים המותאמים להרמן מלוול כותב הספר, כך שלא מן הנמנע שבחוויה המובאת פה הוא מספר על חוויית ילדות שקרתה לו: " בילדותי, זכורני היטב נסיבות דומות במקצת שאירעו לי, האם הייתה זו מציאות או חלום, מעולם לא יכולתי להחליט... שקעתי כנראה בשינה טרופה, ומשהתעוררתי ממנה באיטיות – נים לא נים – פקחתי את עיני, והחדר שהיה שטוף שמש קודם לכן היה עתה שרוי בחושך החיצון. מיד חלף זעזוע בכל איברי גופי, דבר לא נראה ושום צליל לא נשמע, אך כף יד על טבעית הייתה מונחת כמדומה בכף ידי. זרועי הייתה מונחת על כיסוי המיטה, והצורה או רוח הרפאים הדוממת, שאין לכנותה בשם או לדמותה, שלה השתייכה כף היד ישבה כנראה לצד מיטתי. במשך מה שנראה כדורי דורות, שכבתי שם משותק מפחד, לא מעז למשוך את כף ידי, ועם זאת, בטוח שלו רק אזיז אותה במעט ייעלם הכישוף הנורא כלא היה. לא ידעתי כיצד הסתלקה הנוכחות הזו ממני, אך בהתעוררי בבוקר זכרתי הכול ברעדה, ובמשך ימים רבים, שבועות וחודשים אחר כך, שקעתי עמוקות בניסיונות מתסכלים להבהיר לעצמי את המסתורין. יותר מכך, עד עכשיו ממש אני מבלבל עצמי תכופות בגינו" (מלוול, 2009, עמ' 54-53). במאמר המצורף לספר, כותב מחבר המאמר על מהות הספר ועל הפילוסופיה שעומדת מאחוריו. אחת המסקנות שהגיע אליה היא "שהחוויה האנושית מרוחקת בדרגה אחת מהטבע. מבעד למסננת החושים, ניכרים בטבע דפוסים מסויגים באמצעות מזגו של הצופה ותרבותו" (בזנסון, 2009, עמ' 652). למרות זאת כשהוא נוגע ישירות בקטע מהספר שצוטט למעלה הוא כותב "'האם הייתה זו מציאות או חלום, מעולם לא יכולתי להחליט' – אומר המספר על אודות חלום ילדותו" (שם, עמ' 645). בלי שבזנסון שם לב הוא ממעיט בחוויית הכותב ומתייג אותה כחלום ילדות על אף הדגשתו המיוחדת של הסופר שמדובר במעין מציאות ביניים לא ברורה. אותה רדוקציה שנעשית פעמים רבות ובאופן מובן מאליו, נעשית גם אצל רבים מהמטפלים היונגיאניים היכולים בטעות להמעיט מחוויית שיתוק השינה ובעיקר בנושא ההשלכה הרוחנית ולראות בה ארכיטיפ בלבד של רגש או של תכונת אופי. גם פאולו קואלו (2012) מזכיר בספרו חוויה המזכירה שיתוק שינה. בניגוד לציטוטים הקודמים שבהם לקחו הסופרים את החוויה למקום של אימה ממשהו אפל הוא מייחס לתופעה הקשר של חוויה רוחנית: "הלב שלי פעם בפראות כאילו שכבר לא הייתי בעולם הזה. הרגשתי פחד אימים וחשבתי שאני עומד למות. הכול סביבי היה מוזר, ואם לא היית אוחז בזרועי, בוודאי לא הייתי מסוגלת לזוז, הרגשתי שדברים חשובים מתרחשים לנגד עיניי, אבל לא הבנתי דבר" (עמ' 88). דפיקות הלב המהירות חוזרות ומלוות כמעט תמיד את חוויית שיתוק השינה, וכמובן גם הפחד מהמוות וחוסר היכולת לזוז. העדות הספרותית המרשימה מכולם היא בסיפור Le horla של הסופר הצרפתי Maupassant שנכתב בשנת 1887. למעשה כל הסיפור מוקדש לחוויה שבה הגיבור חווה התקפות ליליות שבהם מופיעה דמות מפחידה בחדר, חונקת אותו והוא אינו מסוגל לזוז או לצעוק. גם סיפור זה מתואר כיומן אישי ועולים שם תחושות של בידוד שבהן הגיבור שואל את עצמו לאחר חיפוש בספרים מיסטיים איך זה שהוא היחיד שחווה את אותה חוויה. את השינה הוא מתאר כחוויה מפחידה עד כדי כך שהוא חווה את ההליכה לשינה כמו הליכה לעבר הגרדום. הגיבור כמו הסופר עצמו עוסק בשאלה האם הוא הולך ומאבד את שפיותו כפי שהקוראים שאלו את עצמם שאלה זו וכפי שעלה מאסופת המכתבים שהוא השאיר אחריו. Maupassant אף אמר לחברו בטרם פרסם את הסיפור כי הוא יודע שהרבה אנשים יתהו על מצב שפיותו שלו, אך הוא מבטיח שהסיפור נכתב מתוך דעה צלולה ושפויה (אצל Cheyne, 2010).
7. תורות רוחניות ושיתוק שינה
שיתוק שינה היא תופעה מוכרת ומדוברת בכל העולם ומקושרת באופן תמידי בתרבויות שאינן מערביות לעולם הרוחני. גם בעולם המערבי היא הייתה ידועה וקיימת עד ש'העלימו' אותה לפני כשלוש מאות עד ארבע מאות שנה (Hufford, 2010, חלק 2). ככול שהמהפכה המדעית התקדמה, כל הכוחות שבעבר הוסברו כשדים וכרוחות החלו להיות מוסברים בעזרת חוקים פיזיקליים ותגליות מדעיות חדשות. בחלק זה אביא כמה דוגמאות לתורות רוחניות שבהן נראים קווים אחדים הדומים למה שנכתב פה עד כה על שיתוק שינה.
7.1 שאמאניזם
השאמאניזם היא תורה רוחנית עתיקה הנפוצה בכל העולם בהבדלים קלים בחברות שבטיות. השאמאן הוא המנהיג הרוחני של השבט שנמצא בקשר עם 'עולם הרוחות', משמש מרפא של השבט ולוקח חלק עיקרי בטקסים. כדי להיהפך לשאמאן האדם עובר תהליך חניכה מפרך הכולל: מחלה, חלומות, התעלפויות, אימה ומסע של הנשמה. "על האדם למות כדי להפוך לשאמאן" אומר אקאוואיו מהאמאזונס (Walter, Neumann Fridman, 2004, p 153). במהלך החניכה, החניך נכנס למצבי טראנס שבהם הוא מתמודד עם סכנות מעולם הרוחות ואף חווה מוות (שם). פעמים רבות במצבי הטראנס האלו נכנס החניך למצבי שיתוק גופני שבהם הוא נראה מהצד כאילו אינו בין החיים. למתבוננים מהצד ידוע שבזמן זה החניך נחטף לממלכת הרוחות בידי ישויות על-טבעיות (שם, עמ' 253). לאחר סיום תהליך החניכה, מערכת היחסים של השאמאן עם עולם הרוחות משתנית וכעת הוא יכול להיכנס ולצאת מעולם הרוחות בעזרת כוח רצונו ובידו הכוח לשלוט במה שקורה שם בלי לחוות את החוויות האיומות שחווה בתהליך החניכה (שם). בחרתי להתמקד בתהליך חניכתו של קרלוס קסטנדה מכיוון שמדובר בתיעוד מפורט ממקור ראשון של תהליך החניכה שעובר החניך.
7.1.1 מי הוא קרלוס קסטנדה?
קסטנדה היה סטודנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטת UCLA בלוס אנג'לס. את עבודת השטח שלו הוא רצה לעשות בתחום הצמחים מעוררי ההזיות בתרבות האינדיאנית. חיפושיו הפגישו אותו עם שאמאן בשם דון חואן. קסטנדה נהיה החניך של דון חואן במשך שתים עשרה שנים (1973--1961) ולמד ממנו מה שדון חואן קרא לו – "דרכי הכישוף ודרכי הלוחם". במשך חייו כתב קסטנדה עשרה ספרים המתארים את מה שלמד וחווה באותה תקופת החניכות. הספרים אינם כתובים בצורה כרונולוגית וליניארית, אלא כל ספר עוסק בהיבט אחר בתורתו של דון חואן. למרות זאת אפשר להתרשם מהשינויים בסגנון הכתיבה בשל ההתפתחות האישית והרוחנית שעובר קסטנדה במהלך השנים שבהם כתב את ספריו. אחד מקסמיו של קסטנדה הוא צורת הכתיבה שלו: הוא מביא הלכה למעשה את מודל המחקר של וילבר שהוזכר לעיל ומביא גם את ההיבט המדעי, האמפירי והרציונלי שמגולם בדרך כלל אצל קסטנדה, לעומת התחושתי, הפנימי והחווייתי ששכיח יותר אצל דון חואן, אך קסטנדה כשהוא עצמו מתנסה במצבי תודעה חלופיים מייצג גם את החוקר וגם את מושא המחקר. כבר באחת מההתנסויות הראשונות שבהן מעמיד דון חואן את קסטנדה, ובה על קסטנדה למצוא על סמך תחושה פנימית מקום ישיבה שבו הוא מרגיש נוח, קסטנדה חווה פיצול משונה בין התנסותו הפרגמטית שבה הוא חווה פחד בנקודה מסוימת שבה הוא ישב, לבין שיקוליו הרציונליים על האירוע בכללותו (קסטנדה, 1987ה, עמ' 31). בהמשך כשדון חואן עוסק בנושא הלמידה, הוא מזכיר לקסטנדה את ההתנסות שהוזכרה לעיל ואומר לו שלימוד בעזרת שיחה בלבד הוא בזבוז זמן, וכי למידה אמיתית נעשית מתוך התנסות (שם, עמ' 45), והבנה רציונלית היא רק חלק מהשלם (1987ד, עמ' 230). גישתו זו של דון חואן, של לימוד מתוך חוויה, מלווה את כל ספריו של קסטנדה והוא מתאר בצורה בהירה את התנסויותיו בכל אותם מצבי התודעה החלופית כשדון חואן נמצא שם ומלווה אותו לאורך כל דרך ההתפתחות הרוחנית שלו. אחת ממטרותיו של דון חואן היא שינוי מצבי התודעה והיפתחות לעולמות אחרים. בסעיפים הבאים אביא את התאורים ממשנתו של דון חואן המציגים דמיון רב לתופעות הקשורות בשיתוק שינה שנסקרו לעיל. ברצוני לציין כי רוב החוויות המובאות אצל קסטנדה אינן קורות בתוך תהליך ההירדמות הטבעי אלא מתעוררות לרוב בצורה רצונית, לעתים על ידי צמחים משני תודעה ולעתים על ידי התכוונות ואימון.
7.1.2 קסטנדה ושיתוק שינה
ספריו של קסטנדה מרושתים באזכורים של המרכיבים העיקריים שהזכרנו בהקשר של שיתוק שינה – חוסר יכולת לזוז, ראיית דמויות לא אנושיות, חוויות יציאה מהגוף והגעה אל מרחבי תודעה חדשים. להלן אביא כמה מאזכורים אלו ואת ההקשר שלהם לקסטנדה. התנסויותיו של קסטנדה מעלות אצלו זיכרון ילדות כשהוא מנסה ללמוד מאחת השותפות שלו למסע איך לנוע כשנמצאים במצבי תודעה חלופיים בעזרת כוח הרצון. קסטנדה מנסה אך לא מצליח ותחושת הייאוש מעלה בו את הזיכרון הבא: "..ידעתי הרגשה של ייאוש ושל ייסורי גוף שהעלו בזיכרוני את חלומות הבעתה שהיו פוקדים אותי בילדותי, כאשר לא הייתי מסוגל להתעורר ועם זאת הייתי ער לחלוטין ומנסה נואשות לצעוק" (קסטנדה, 1983, עמ' 212). בזיכרון שקסטנדה מעלה הוא רואה בתופעה שקרתה לו בילדות מצב שביו ערות לחלום. כמו רבים מאלו שחוו זאת, קיימת אצלו התחושה הפרדוקסלית שאי אפשר להתעורר אבל בכל זאת אנו ערים אך לא מסוגלים לצעוק. קסטנדה מספר על אחת הפעמים שבה היה בנוכחותו של דון חואן, ובעזרתו, הפעם ללא שימוש בצמחים משני תודעה, הגיע למצב תודעה חליפי: "היה זה רגע של ערנות מוזרה ביותר. הייתי מודע לסביבתי ולתהליכים הנפשיים שעוררה בי הסביבה, ועם זאת לא הייתה זו חשיבה במובנה הרגיל... הרגשתי שאני מאבד את השליטה בשרירי מרכז גופי... הנחתי לגופי לצנוח ובעצם הרגע הזה פנה לעברי מבין השיחים עוף או בעל כנף קודר ועצום מידות. היה זה כאילו אותה צללית אדם לבשה לפתע דמות ציפור, חשתי הרגשה ברורה ומודעת של פחד, נאנחתי, ואז השמעתי זעקה עזה..." (קסטנדה, 1990, עמ' 22-21). בחוויה זו ללא השפעת סמי הזיה ובכוחה של התכוונות אנו רואים שוב מרכיבים רבים של שיתוק שינה – תחושת ערנות מוזרה, איבוד שליטה על הגוף, דמות צללית שחורה (שנהפכה לציפור) שמתקרבת אל קסטנדה ותחושת הפחד החזקה. קסטנדה, בדברו על תורתו של דון חואן, מביא עולם מושגים שלם ובעל חוקים משלו, אחד מהם הוא הראייה – שמהותה היא ראיית העולם כפי שהוא באמת ולא דרך העיבוד שאנו עושים לו במוחנו ובנפשנו (1987ד, עמ' 38). מונח נוסף הקשור לענייננו הוא החלימה (בניגוד לחלום) – מדובר במצב מודעות שאפשר להגיע אליו בשינה שבו נוצר הגוף החולם העשוי מאנרגיה והאפשרויות שאליהן אפשר להגיע באותו מצב תודעה הן כמעט בלתי מוגבלות (1983, עמ' 24). הוא אומר לקסטנדה שכדי לראות יש להיעזר בחלימה (קסטנדה, 1987א, עמ' 183). קסטנדה אכן מנסה להגיע למצב כזה ומתאר את מה שעבר עליו בהזכירו את אופי השינה, מצב המודעות והישויות שאותן הוא ראה. "זאת הייתה שינה יחידה במינה, גופי ישן, אך אני הייתי מודע לכל שהתרחש, יכולתי לשמוע שדון חואן מדבר אלי ויכולתי להבין כל אמירה ואמירה שלו משל הייתי ער, ועם זאת, לא הייתי מסוגל להניע את הגוף כלל... ואז הופיעה דמות זוהרת, וצורתה כביצה... לפתע נתגלתה עוד ישות מזהירה, נגלתה ורחקה, היה דומה לי כי היא עשויה צמר לבן שהיה מאיר לתוך עצמו" (שם, עמ' 184). בדוגמה זו, מעבר למוטיבים החוזרים של שיתוק גופני ומודעות ערה, אנו רואים שהפעם מדובר בחוויה בעלת אוריינטציה חיובית ושגם היא נוצרה בכוחה של ההתכוונות בלבד. לאחר שקסטנדה מפסיק את חניכותו אצל דון חואן הוא ממשיך לעבוד עם עוד קבוצת חניכים וחניכות. בדוגמה הבאה קסטנדה מגלה שאם הוא נמצא סימולטנית עם עוד חניכה במצב תודעה חלופית הם יכולים לראות את אותן ישויות, כלומר מדובר בחוויה שיתופית – "לה גורדה... נכנסה גם היא למצב הדומה לחלימה, היא הייתה ערה ולמרות זאת לא יכלה לזוז. היא הייתה מודעת לכך שאנשים היו סובבים סביב לנו. ואחר כך ראתה כיצד הפכו לכתמים מאירים ולבסוף ליצורים שצורתם צורת ביצה. היא לא ידעה שגם אני ראיתי" (קסטנדה, 1983, עמ' 42). בדוגמה זו, מעבר לשיתוק הגופני, אנו רואים שבניגוד להזיה המתרחשת בתוך מוחו של ההוזה, ישנה כאן חוויה אשר שני אנשים נמצאים במצב תודעה חלופי והם מסוגלים לחוות חוויות בעלות מרכיבים זהים (אך לא בהכרח זהים לחלוטין כפי שיתואר בהמשך). עד כאן הבאתי דוגמאות מקסטנדה הנוגעות בעיקר בתופעת השיתוק הגופני שבשיתוק השינה. בדוגמאות הבאות מרשימותיו של קסטנדה אתמקד יותר בהשלכות הרוחניות הקורות בשיתוק השינה. נקודת המוצא של השקפתו של דון חואן היא שישנה מציאות לא רגילה שאפשר להגיע אליה במגוון דרכים. מבחינת דון חואן המציאות הלא רגילה הזו מציאותית בדיוק כמו המציאות הרגילה, אך הן מובדלות ומופרדות זו מזו. האנשים המעוניינים להגיע למציאות הלא רגילה צריכים לעשות דרך ארוכה ומאמץ גדול כדי לאפשר לעצמם גישה אל המציאות הזו (קסטנדה, 1987ה, עמ' 17). אף על פי שנראה מספרו הראשון של קסטנדה שהחוויות שחווה היו בהשפעת צמחים מעוררי הזיות, דון חואן חוזר ואומר לקסטנדה שהצמחים האלו הם רק דרך אחת מתוך דרכים רבות שאפשר להגיע בהן ולהציץ באותה מציאות לא רגילה (קסטנדה, 1987ד, עמ' 121; 1987ג, עמ' 246; 1990, עמ' 12). למעשה הוא אפילו מבקר באיזה שהוא מקום את השימוש בצמחים ורואה בזה פתרון קל לאלו שאינם רוצים להתאמץ ולעשות תהליך צמיחה אמיתי שבסופו הם יחיו חיים אמיתיים, טובים וחזקים (1987ה, עמ' 84). דון חואן מכנה את הדמויות המופיעות במציאות לא רגילה בשמות שונים: בעלי ברית, שומר סף או שליח חלימה. נראה שההבדל בין השמות הוא בעיקר בהקשר שבו הם מובאים בספר. כשדון חואן מדבר על אותה דמות שמופיעה בחלימה הוא אומר שמדובר באנרגיה זרה. הוא משתמש במושג ערטילאי זה משום שכנראה הוא יודע שכל אדם תופס את האנרגיה הזו בצורה סובייקטיבית והשוני תלוי באדם עצמו. האנרגיה הזרה הופיעה אצל דון חואן בצעירותו בדמות נזיר הלובש ברדס שחור על ראשו (קסטנדה, 1995, עמ' 66-67), דימוי זה חוזר אצל רבים מאלו שחווים שיתוק שינה והם מכנים אותו – אנשי צל. באחת ההתנסויות הראשונות של קסטנדה, דון חואן אומר לו שהוא יגרום לו לראות ולהיתקל בשומר הסף שעליו לעבור כדי להגיע אל העולם האחר. לאחר שקסטנדה מעשן ממקטרתו של דון חואן הוא מאבד את יכולתו לזוז ולאחר זמן מה רואה יצור מפלצתי, מעוות ומזיל ריר. כשיכולת התזוזה חוזרת אליו, קסטנדה מספר בבעתה לדון חואן על החוויה שלו ונראה שדון חואן משועשע מהעניין, ממעיט מפחדיו של קסטנדה ואומר לו כי מה שראה היה בסך הכול יתוש שנראה לו ענק באותו הרגע (קסטנדה, 1987ד, עמ' 105-111). רק כשנה אחרי החוויה הזו של קסטנדה מסביר לו דון חואן את פתרון החידה איך לנצח את שומר הסף: כל עוד אנחנו רואים את השומר כמשהו מפחיד מאוד, אבל תמיד מוכר לא נוכל לראותו באמת, רק כשהוא יהפוך ללא כלום ועדיין יעמוד מולנו נהיה בראייה אמיתית (שם, עמ' 155). בהמשך קסטנדה שואל את דון חואן על המרקם של הישויות האלה ודון חואן משיב שאותן ישויות מסתמכות על הפחד של האנשים מהם, בעוד אם האדם נאבק בהם, באותה מסה של אנרגיה רוטטת, האנרגיה הזו נעלמת די מהר ונספגת אצל האדם הנאבק בהם (שם, 210). למרות שדון חואן מנסה ללמד את קסטנדה כי מה שהוא רואה הוא סוג של השלכה רוחנית לא נראה שקסטנדה יורד לסוף דעתו, וכששנים לאחר מכן הוא עובר חוויה של חלימה משותפת עם אחת החניכות ומספר לה על יגואר שקפץ עליו הוא מגלה להפתעתו כי למרות שעבר חוויה משותפת עם החניכה שניהם ראו דברים שונים לגמרי, הוא ראה יגואר והיא ראתה אופל המנסה להיכנס לתוכה. היא מסבירה לקסטנדה שלישויות הללו אין דמות והן יותר כמו נוכחות וקסטנדה סבר שדמות היגואר הינה חוויה אובייקטיבית (1987ב, עמ' 118). קסטנדה שואל בהמשך אם כל שאר החניכות חוות את הישויות הללו חסרי הצורה, היא משיבה לו שהחניכות עדיין לא התפתחו רוחנית והן חוות את הישויות כ'יצורי לילה חורשי רע ומבהילים' (שם, 119). נראה שהדימוי של חיית הטרף בהשלכות הרוחניות של קסטנדה חוזר על עצמו והוא מביא עוד שני מקרים שבהם ההשלכה הרוחנית נחוותה כחיית טרף והם הוזכרו לעיל (סעיף 6.2). בחוויה אחרת שקסטנדה חווה יחד עם חניכים אחרים הוא מבין באמצע החוויה שמדובר בדמות רפאים שאינה יכולה להזיק לו באמת ובזכות מחשבה זו הוא מצליח להתגבר על הפחד שלו ולהעמיק בחוויה עד שמגיע לאקסטזה (קסטנדה, 1983, עמ' 216). ואכן מרכיב נוסף בשיתוק השינה הוא תחושת הפחד המצמית הנלווה לאותן חוויות. תחושת הפחד והבעתה מלווה את קסטנדה לאורך רוב מפגשיו עם המציאות הלא רגילה. בפסקאות הבאות אתן כמה דוגמאות הנוגעות לנושא פחד. יום לאחר חוויה של מציאות לא רגילה קסטנדה מספר לדון חואן מה שקרה לו, הוא מאריך ומדבר על הפחד הנורא שאוחז בו עד שקשה לו לדבר. דון חואן מגיב בצחוק ממושך ואומר שהוא אינו צוחק עליו אלא נזכר בפחדים שהוא חווה בשעה שעבר את תהליך החניכה. הוא גם מרגיע את קסטנדה ואומר לו שאין טעם להיאבק בפחד מכיוון שהפחד בהקשר הזה הוא תופעה טבעית, וניסיון לשלוט בפחד יהיה מוטעה וחסר תכלית בשלב הזה (קסטנדה, 1987א, עמ' 86). בהמשך דון חואן אומר שלפחד יש תפקיד מרכזי: האנרגיה המופקת מהאדם בעת פחד פרימיטיבי חזק היא זו שמזינה את ההשלכה הרוחנית והמכשפים הקדומים יותר הגיעו למצב של שליטה בפחד ובשחרורו במנות קצובות כדי לגרום להשלכות הרוחניות להיות משועבדות להם (שם, עמ' 96). בהזדמנות אחרת כשקסטנדה התאמן בחלימה וניסה תוך התכוונות להיפגש עם אותן ישויות, דון חואן אומר לו שכשהוא יחוש פחד יהיה זה סימן שאותן ישויות נמצאות בקרבתו, אך כדי להישאר בחוויה ולא להתעורר עליו להתגבר על פחדיו ולשדר תחושה של כוח, עצמה ואמון (קסטנדה, 1995, עמ' 52). מוטיב אחרון המופיע אצל קסטנדה היא חוויית היציאה מהגוף שמוזכרת אף היא פעמים רבות, תוך ההתנסויות שלו במצבי מודעות לא רגילה. אביא את הדוגמה שבה מתאר קסטנדה מצב זה בפירוט הרב ביותר. בשלב זה קסטנדה כבר מגיע למצבים אלו על ידי אימון והתכוונות, אך עדיין נאבק בפחדיו: "כשחלמתי שוב שאני מביט ורואה את עצמי בשנתי, לא יצאתי מהחדר ולא ירדתי במדרגות וגם לא התעוררתי בצעקה, אלא נותרתי עומד עת רבה כמצומת למקום שממנו השקפתי. לא רגזתי ולא נתקפתי ייאוש, ורק התבוננתי בפרטיו של החלום. ואז ראיתי שאני לבוש בשנתי חולצה לבנה פשוטה, שיש בה קרע באחת הכתפיים. ניסיתי להתקרב ולבחון את הקרע, אך כוחי לא עמד לי. חשתי בכובד שהיה טבוע בעצם הווייתי. לאמיתו של דבר, הייתי כובד, כולי. מתוך שלא ידעתי מה אעשה, נכנסתי מיד למצב של בלבול נורא.... מעולם, עד לרגע ההוא, לא חשתי את אי יכולתי לזוז, באורח כה חי ומבהיל. על כל פנים, לא נכנעתי בפני האימה שאחזה בי. בחנתי את האימה הזאת, ומצאתי שאין זו אימה פסיכולוגית, כי אם תחושה גופנית של חוסר אונים, ייאוש ורוגזה. העובדה שאין ביכולתי להניע את ידי ואת רגלי, הציקה לי עד כדי כך שאין ביכולתי לציירה במילים. וככל שנתחוור לי שמשהו שמחוצה לי כובל אותי בכוח גס, כן הלך רוגזי ונתעצם. התאמצתי להניע את ידי או את רגלי בעיקשות רבה ומתוך שכחת כל היתר, עד שברגע מסוים ראיתי שאחת מרגליו של גופי הישן במיטה פשוטה לפנים כבועטת. ואז נשאבה מודעותי אל תוך גופי הישן, הדומם, והתעוררתי בעוצמה כה רבה, עד כי הייתי צריך לחצי שעה ואף ליותר מכך על מנת להשקיט את עצמי ולהירגע. לבי פעם בכח רב, צמרמורת אחזה בי, והיו ברגלי שרירים שפרכסו כיצורים העומדים בפני עצמם" (קסטנדה, 1995, עמ' 140). עד כאן הבאתי את ההקבלות בין מה שידוע לנו מתופעת שיתוק השינה לחוויותיו של קסטנדה, אך בהבדל מהותי: בשיתוק שינה מדובר בתופעה הקורית לרוב כשהאדם פסיבי ואילו קסטנדה משתמש בטכניקות שונות כדי לעורר את אותה חוויה, למטרותיו, בצורה אקטיבית. בפסקאות הבאות אביא את ההקשר של ההתפתחות הרוחנית והמטרה של החוויות שעובר קסטנדה. בין מאגיה שחורה למיסטיקה דון חואן מתאר את הידע שיש ברשותו כידע שקיים אלפי שנים והועבר ממורה לחניך במשך הדורות, הוא גם עושה אבחנה בין הטולטקים הקדומים –הדורות הראשונים של המורים לבין הרואים החדשים שדון חואן נמנה עמם. לפי דבריו של דון חואן הטולטקים הקדומים חיפשו דרכים רק כדי להגביר את עצמתם האישית, לכן הם היו יוצרים קשר עם ההשלכות הרוחניות ומשתמשים באנרגיה שלהם או בכוחותיהם ובידע שלהם, לצורך עצמה אישית. לעומת זאת דון חואן, למרות שנראה שיש לו משיכה כל שהיא לאותה עצמה של הטולטקים הקדומים, רואה את העצמה המושגת רק כאמצעי לזכות בחרות אמיתית. אכן כל המיסטיקות המזרחיות והמערביות מזהירות מפני החיפוש אחר כוחות רוחניים לשימוש אישי ומזהירים מפני פיתויי העצמה. מתוך דבריו של דון חואן על עולמם של הטולטקים מתגלה תמונה של מאבק, של אכזריות ושל בדידות שחלקם אף משתקפים באישיותו של דון חואן (לייב, 1992, עמ' 29). השבעת השדים המוזכרת ברוב המסורות בעולם מתייחסת אף היא לנטייה להשתמש בעצמה הזו לצרכים פרטיים. לעומת זאת שימוש בטכניקות אלו כדי להגיע למצבי תודעה אחרים, כפי שמכוונים הקבלה והבודהיזם, מכוונים למקום של קֵרוב ושל אחדות ולא למקום של מאבקים ובדידות. ביקורת על קסטנדה העולם האקדמי חלוק בדעתו בדבר אותנטיות כתביו של קסטנדה. הטוענים שמדובר בסיפור בדוי מציבים את הביוגרפיה של קסטנדה שהתגלתה כלא נכונה בכלל, החל בשנת לידתו וכלה במדינה שבה נולד ועוד - אף אדם אחר לא שמע או לא הכיר את דון חואן מעולם. האנשים המאמינים באותנטיות דבריו מביאים את דבריו של קסטנדה עצמו על חשיבותו של טשטוש ההיסטוריה האישית כדי להיות משוחרר מתפיסות מוקדמות (1987ג), כסנגוריה על הביוגרפיה המטעה. האם באמת משנה אם דון חואן הוא אדם בפני עצמו או חלק עמוק מנפשו של קסטנדה, והאם חשוב אם החוויות שעבר קיימות מחוץ לעולמו של קסטנדה או במעמקי נפשו? פרופסור שרפשטיין שנמנה עם המסתייגים מקסטנדה כותב: "אני חש שקסטנדה וקוסמו קרובים זה לזה יותר משהיה ביכולתם לו היו שני אנשים נבדלים באורח פרוזאי. יחדיו הם דומים מדי לאדם יחיד, מופנם עמוקות ורב מעוף הממציא לעצמו אישיות נוספת, חולם לעצמו כח וסיפוק שעד כה חמקו ממנו. הקוסם, לדעתי, הוא קסטנדה עצמו וספר זה (משנתו של דון חואן, י"ל.) הוא באמת מעשה הכשפים שלו" (1987, עמ' 9).
7.2 קבלה
בניגוד לתפיסה היהודית-נוצרית שרואה את מקור הסבל בחטא ובהפרת האיזון הנכון בטבע וביקום, עומדת התפיסה של הפסיכולוגיה ושל הקבלה – האדם אינו האשם הנצחי בקיום סבלו, שבירת השלמות הראשונית בקבלה הינה חלק בלתי נמנע של היווצרות העולם, כלומר היווצרות הנפש. התיקון הפסיכולוגי-קבלי מבקש ליצור תיקון בנפש מתוך קבלת השבר והפגימה כמהות הנפש, ומתוך מגמה להפיק איכויות נפש מתוך הסבל הקיומי. (נצר, 2011, עמ' 224). אף על פי שלא מצאתי אזכורים מפורשים בקבלה לשיתוק הגופני עצמו, ישנו עיסוק בקבלה בהיבטים האחרים שהוזכרו לעיל בהקשר של שיתוק השינה, כגון ראיית ההשלכות הרוחניות וחוויות היציאה מהגוף. ההנחה היסודית המופיעה בספר הזוהר טוענת כי במהותנו אנו ישויות רוחניות הנתונות בגוף גשמי ולא ישות גשמית בעלת נשמה (קרמר, 2003, עמ' 343). החלק הנמוך ביותר של הנשמה 'תואם' את הגוף ובעזרת מחשבה, מעשה, רגש ודיבור נוכל למשוך כלפי מטה הארות גדולות וחזקות יותר של נשמתנו (שם, עמ' 25). ישנן מערכות המצמצמות את האור הגדול של האלוהים ומסתירות אותו מאיתנו, ללא מערכות אלו לא היה יכול להיות ממד גשמי. מטרת האדם בתוך מערכת זו היא לנצל אותה כסולם שעל גביו יהיה אפשר לטפס בחזרה אל האלוהי (שם, עמ' 48). המטרה הסופית של אותה עלייה בסולם היא השגת חיי נצח (שם, עמ' 153). הכוונה בחיי נצח היא שהגשמיות תהפוך למהות רוחנית כך שגם אחרי המוות 'ישכון בשרו לבטח' ומודעות הנשמה תמשיך להתקיים (שם, עמ' 357) ואין הכוונה שנמשיך לחיות לנצח בגופנו הגשמי. מדברים אלה אפשר לראות שהקבלה מכירה בקיומם של ממדים אחרים הנסתרים מאיתנו, וישנם כמה דרכים 'להציץ' אל אותם ממדים. הרב קפלן מתאר מדיטציה קבלית המאפשרת להיות מודע לממדים הללו: "...המודעות לרוחני מתחילה בהשקטת המודעות לגשמי... כדי שהאדם יהיה מוכן לחוות את השפעת הרוח החזקה עליו לבטל ראשית את הרעשים במקלט... רמתה השנייה של הנשמה היא הרוח... ברמה זו מרחיק אל מעבר לרוחניות השקטה של הנפש... במצב מודעות זה אפשר לתקשר, אפשר לחזות חזיונות, אפשר לשמוע קולות ולהיות מודע לרמות רוחניות גבוהות יותר" (שם, עמ' 46). רבי נחמן מברסלב אומר שבעזרת תרגול יום-יומי שבו אנו עוצמים את עינינו לרגעים אחדים ומסיגים את מחשבותינו מכל מה שמסביבנו נוכל להגיע במודעות שלנו אל ממד אחר ולהביא את חיינו אל תמצית העולם הבא (שם, עמ' 303). בספר הזוהר ישנו דימוי המזכיר את החוויות המפחידות של ההשלכה הרוחנית: "...ויש שומרים אחרים שהם מלאכי חבלה מצד הסטרא-אחרא, השומרים את הטוב ההוא שלא ייכנס לשם מי שאינו ראוי להיכנס, ואם לא היו שומרים, אז כל הרשעים היו נכנסים ללמוד סודות התורה. ולכן, מי שהוא רשע ונכנס לדעת בסודות התורה, גדודי מלאכי חבלה הנקראים חושך ואפלה ונחשים ועקרבים, ונקראים 'חיות יער', מבלבלים את מחשבתו שלא יכנס למקום שאינו ראוי לו. אבל מי שהוא טוב וצדיק, כל אלו השומרים, אפילו מלאכי החבלה, מזומנים לפקודתו ולסייע לו.... ומכניסים אותו לטוב הגנוז..." (שם, עמ' 169). חוויה זו מזכירה מאוד דברים שנכתבו כבר בסעיפים הקודמים וממשיכה להציג דפוסים חוזרים למרות ההתייחסויות התרבותיות השונות. גם כאן ישנה איזו שהיא דמות רוחנית שלילית שמצד אחד תפקידה להפחיד ולשמור על מה שנמצא בטוב הגנוז (שומר הסף), ומהצד האחר ישנה אפשרות לרתום את הישויות האלה לסייע ולעזור. דבר זה מזכיר את תופעת השבעת השדים בתרבויות השונות. מדיטציית הספֵרות בקבלה מאפשרת יצירת מגע בלתי אמצעי והתחברות עם האור העליון המובילה, ברמה החווייתית, לתחושת אושר רוחני ולהשגת חרות רוחנית והתעלות הנפש לדרגת הארה (אריכא, 1998, עמ' 183). אך למדיטציה זו נוספת אזהרה שעלייה בספֵרה, שהיא מעבר לדרגתו הרוחנית של המודט, עלולה לגרום לפגעים נפשיים וגופניים כאחד. העלייה במעלות הספֵרות אינה מתוארת כחוויה שכולה טוב אלא כדרך מלאה בסכנות ובמכשולים. כבר מעבר לספֵרה הראשונה המודט עלול לחוש שהוא מוקף בטבעות מיסטיות ובגופים לא מגובשים הסובבים אותו כקליפות הנקראות 'רוע'. לפי הקבלה כוחות אלו הינם בעלי אנרגיית כבידה משלהם המושכים כמגנט את ממדיו השליליים של המודט בעוד נפשו הטהורה נמשכת כלפי מעלה (שם, עמ' 185). גם המעבר במעלה הספֵרות הרביעית והחמישית מלווים במפגשים מעוררי חרדה שמטרתם לא לאפשר לאלו שעוד לא הגיעו לאיזון נפשי מלא בנפשם או לאלו שמנסים לעלות במעלות הספֵרות כדי להשיג עצמה אישית, להתקדם לעבר התודעה הרחבה והמוארת הנמצאת במעלה הספירות (שם, עמ' 186).
8. סיכום ביניים
עד עכשיו הבאנו הסברים לגישות השונות לתופעת שיתוק השינה וכי תופעה זו מוצגת בתורות השונות כשלבים בהתפתחות רוחנית ונפשית. כמובן שיש מקום להרחיב בתופעת שיתוק השינה כמרכיב רוחני, כמו בתורות הרוחניות המוצגות ב"ספר המתים הטיבטי" או בבודהיזם המתארים יקום רחב ידיים שאפשר לחוות באמצעות התודעה. מכיוון שאין זו המטרה העיקרית של מחקר זה אין צורך להמשיך ולפרט בנושא הנ"ל. בחלק הבא נביא דוגמאות מתוך הקבלה ומתוך השאמאניזם על פי קסטנדה כדי להציג את הנקודות המשותפות עם המישור הפסיכו תרפויטי.
9. שיתוק שינה כשער לתהליך רוחני
כפי שראינו לעיל על פי מחקרים שנערכו בנושא שיתוק השינה מדובר בתופעה בעלת חוקים ואפיונים משלה. במחקר שערך צ'יין ובו נבדקו התדירויות של שלושת סוגי החוויות (הפולש, האינקובוס וחוויות חוץ גופניות) התגלה שישנו גם מאפיין תהליכי. אלו שהיו 'מתחילים' ונחשפו לחוויה רק פעמים אחדות חוו יותר את חוויית הפולש והאינקובוס מאשר את החוויות החוץ גופניות, ואילו האנשים שהיו 'מומחים' וחוו את החוויה הזו פעמים רבות דיווחו על מקרים רבים יותר של חוויה מסוג חוץ גופית ((Cheyne, 2005. תוצאות אלו מתאימות בדיוק למפת צמיחתו של קסטנדה. אם בשנים הראשונות נראה שרוב ספריו עוסק בחוויות אפלות ומפחידות של מפגשים עם יצורים מבעיתים, עם הזמן הוא מזכיר יותר ויותר חלימה, עד שהוא מקדיש את אחד מספריו האחרונים "אמנות החלימה" (1995) רק לחוויות יציאה מהגוף ולחקירת מרחבי תודעה אחרים. צ'יין, המתייחס אל התופעה כהפרעה נוירולוגית, מציע לאור תוצאות המחקר: "אולי כשאנשים צוברים יותר ניסיון הם מתמקדים באותן חוויות לא מפחידות, למעשה חלק מהנבחנים דיווחו שהם אפילו מצאו את אותן חוויות – מעניינות ואפילו מאירות (,(enlightening בצורה רוחנית ופסיכולוגית" (שם). תוצאות מחקר זה יכולות להראות שאין מדובר בהיבטים שונים של סימפטומים של שיתוק שינה אשר אין קשר ביניהם, אלא בתופעה שיש בה כמה שלבים ויכולה להשתנות עם הזמן, המיומנות והכוונה. ממצאי המחקר מתאימים למה שנכתב אצל קסטנדה ובקבלה – שקיים שומר סף שאחת ממשימותיו העיקריות של האדם היא לעבור אותו כדי להגיע לממדים ולמצבי תודעה אחרים. בניסוי נוסף שנערך ובו השוו את ההבדל בשכיחות שיתוק השינה בין אוכלוסייה לבנה לאוכלוסייה שחורה התגלו הבדלים ניכרים. החוקרים כותבים: " אם אכן תאושר תוצאת מחקר זה, מקצועות הפסיכיאטריה והנוירולוגיה יעמדו בפני חידה – מה גורם לאוכלוסייה השחורה לחוות שיתוק שינה לפחות פי שניים מאוכלוסיה לבנה? " Bell, Shakoor,) (Thompson, Dew, Hughley, Mays, Shorter-Gooden, 1984, p-506. החוקרים אינם עוסקים כלל בתופעת ההשלכות הרוחניות המלוות את התופעה, מכיוון שבשנה שבה נערך המחקר הקשר בין השיתוק הגופני להשלכות הרוחניות לא היה עדיין ידוע ברבים אף על פי שספרו של האפורד בנושא יצא לאור שנתיים קודם לכן. אי לכך החוקרים לא טרחו לקשר בין השפעות תרבותיות לתדירות התופעה. בשעה שבתרבות השחורה נושא השדים מקובל ולגיטימי, הרי בתרבות המערבית אין לגיטימציה לתופעה זו ולכן בקרב האוכלוסייה הלבנה היא נחווית פחות. אך האם אפשר להגיד על מי שחווה שיתוק שינה שהוא נמצא בשלב רוחני גבוה יותר? או שהוא בעיצומו של תהליך צמיחה רוחני? איננו סוברים זאת ואכן יש לעשות את ההבחנה בין התפתחות רוחנית לבין חוויה רוחנית.
9.1 חוויה רוחנית ושלבי התפתחות
אסג'יולי מביא דימוי מעניין על הקשר שבין חוויה רוחנית לצמיחה רוחנית (אצל ליבליך, 2009, עמ' 225). כשמגיעים אל פסגה של הר, כל הנוף פרוס מתחתינו, מהפסגה כל העמקים והנחלים של חיינו נראים מרוחקים ומלאי משמעות, הנוף פתוח והאוויר צלול. את החוויה על ראש ההר אפשר רק לחוות ושמיעה עליה מאדם אחר אינה זהה לחוויה עצמה. כך גם בחוויה רוחנית, שהיא כמו החוויה שבראש ההר, מעין מפה לתהליך שעשוי להפוך למציאות קבועה, ולאחר החוויה הזו האדם שב אל המוכר בעולמו. סוזן מוריסון, צעירה מסיאטל, כתבה ספר על חוויותיה בסדנת יוגה בת חודשיים בבאלי, לאחר שחוותה התעוררות קונדליני, שבה עברה חוויית שיא. היא כתבה את הקטע הבא: "אלוהים, כמה הייתי שמחה לסיים את סיפורי כאן! לו יכולתי, הייתי מצטרפת לשורות הנגאלים, ומסעי הרוחני היה זוכה לחיי נצח ברגע השיא שלו. אבל זו היתה בדיה. פריצת הדרך הקונדלינית שלי לא סימנה את קיצו של מסעי הרוחני, אם כי למשך זמן נראה לי שזה המצב. לא, זו הייתה תחילתו של מסע שרק ילך וייעשה קשה יותר, דרך חתחתים רוחנית שהעליות והמורדות שבה ייעשו תכופים יותר, ומסך האשליה יהפוך עבה ומעורפל כמו האפלה המאיימת שבחשרות העננים שמעל סיאטל" (2012, עמ' 163). לאחר אותה חוויה רוחנית חזקה ולאחר ירידת האנרגיה וקבלת המצב החדש, מתחיל, לפי אסג'יולי, תהליך ההתמרה (שילוב בין החוויה הרוחנית לבין הצמיחה הנפשית והרוחנית שבאה בעקבותיה). תהליך זה קורה כשהאדם מבין שהדרך להכרת העצמי מחייבת התמרה של האישיות. תקופה זו מאופיינת בהרבה התרחשויות פנימיות ומעברים בין אור לחושך. זמן זה מזכיר את הזחל הנהפך לגולם לפני הפיכתו לפרפר. גם בתהליך זה האדם זקוק לתמיכה רבה ולמֵכל בטוח (אצל ליבליך, 2009, עמ' 227). וילבר חילק את מצבי התפתחות התודעה לשלבים, את השלבים הראשונים הוא לקח מהתאוריה ההתפתחותית-קוגניטיבית של פיאז'ה והיא מבוססת על מה שעולם הפסיכולוגיה ההתפתחותית הקונבנציונלית מכיר. השלבים הבאים שהוא מוסיף עוסקים בהתרחבות התודעה ולקוחים מתוך מסורות מיסטיות שמהן יוצא המסע הרוחני (מתוך ליבליך, 2009, עמ' 56): סנסורי מוטורי – מהלידה ועד שמונה עשרה חודש קדם-אופרציונלי – משמונה עשר חודש עד גיל שבע אופרציות קונקרטיות – מגיל שבע עד שתים עשרה אופרציות פורמליות – מגיל שתים עשרה עד לבגרות השלבים הנ"ל של וילבר ופיאז'ה זהים והשלבים דלהלן הם שלבי התפתחות שווילבר הוסיף: מעוף-היגיון – שלב זה עדיין נמצא בגבולות העצמי, אך ישנה יכולת לעשות אינטגרציה של מונחים ויכולת לחוות אחדות לא דרך התעלמות מהבדלים אלא דרך קבלת ההבדלים וישנה יכולת לראות את מורכבות היחסים בעולם. על-חושי – בשלב זה כבר ישנה תודעה טראנס פרסונלית והאדם תופס לראשונה במישרין את קיומה של האלוהות או הרוח והוא חש שישנו משהו מעבר לאני המצומצם. מתפתחת היכולת להתבונן פנימה. המעודן – בשלב זה יש נגיעה בקדושה או אפילו הרגשת איחוד עִמה, יכולות להיות מפגשים עם ישויות אלוהיות מתרבויות שונות. הסיבתי – בשלב זה יש איחוד מושלם בין הנשמה לאלוהי ואין שום תחושה של העצמי. לעומת זאת חוויה רוחנית אינה מונופול בלעדי של אנשים שהגיעו לשלבי התפתחות גבוהים וכל אחד יכול לחוות אותה ללא קשר לשלב שבו הוא נמצא. ואכן ישנם תיאורים רבים של ילדים המספרים על חוויות כאלו כבר מהילדות המוקדמת, כשהם נמצאים בשלבים הבסיסיים ביותר. וילבר מכנה את התופעות הללו בשם מצב. לעומת זאת שלב מתקיים כאשר אנו משכילים להטמיע בתוכנו את החוויות הרוחניות ולהשתמש בהן לטיפוס בשלבי ההתפתחות הרוחנית. "גם אם יש חוויית שיא של ממד גבוה יותר, האני של האדם חייב להתפתח ולצמוח, כדי שיוכל להכיל באופן קבוע את הממדים העמוקים או הגבוהים יותר. כך שמצב שעבר שינוי יכול להפוך לאיכות קבועה" (וילבר אצל ליבליך, 2009 עמ' 65). למשל, אדם החווה חוויית שיא עצמתית אך שלבי ההתפתחות שלו עדיין אינם גבוהים יכול לפרש זאת כאילו הוא מיוחד ולהכריז על עצמו כמורה 'מואר' (שם). לכן חוויה יכולה להוביל להתפתחות אך אין בה די כדי לדלג על שלבי ההתפתחות. את החוויות הרוחניות אנחנו מנסים לפרש לפי השלב התפיסתי שבו אנו נמצאים, והדרך שבה נפרש את החוויה תשפיע על הדרך שבה נשלב אותה עם העצמיות שלנו וגם על הקשר העתידי עם אותו אור (וילבר 2006, עמ' 142). אין דרך אחת לתפוס ולהבין את החוויות הרוחניות והן תלויות בכוונה, בהתנהגות, בתרבות ובחברה שבה אנו חיים (שם, עמ' 145). לדוגמה, במקרה אחד אדם שיחווה שיתוק שינה יוכל לפרש אותו כחייזרים שבחרו לקחת במיוחד אותו כי הוא שונה וייחודי יותר מהאחרים, לעומתו אדם אחר שיחווה אותה חוויה יוכל לראות בה תעתועי מוח או חלום שנראה מציאותי והוא ינער מעליו את החוויה וישכח אותה די מהר. בשני המקרים הפירוש נעשה מתוך האוריינטציה התרבותית, החברתית וההתנהגותית של האדם. עם זאת, מחקר שנעשה במשך חמש-עשרה שנה הראה שחוויות רוחניות שאנשים עברו לוו תמיד בהתפתחות פסיכולוגית הכרחית ואף בשינויים פיזיים (לוצ'וקובה אצל שליט 2011, עמ' 100). אם כן, אותו מסע רוחני שעליו מדבר וילבר בנוי בין השאר מהטמעת החוויות הרוחניות במודל של התפתחות רוחנית. בסעיפים הבאים נביא כמה מושגים מקבילים מתוך התורות שנסקרו לעיל ומתוך עולם הפסיכותרפיה.
9.2 האדם המאוזן
מאסלו יצר את תאוריית "פירמידת הצרכים" (אצל שליט 2011, עמ' 55) שבה על האדם לעבור חמישה שלבים כדי להגיע אל פסגת הפירמידה – הגשמה ומימוש הפוטנציאל העצמי. בראייה טראנס פרסונלית מושם דגש גם בשלבים שמעבר לאני. טוטון טבע את המונח "skying" שמאזן את המונח קרקוע "grounding". בטיפול השאיפה שלנו אינה רק לקרקע את המטופל אלא גם להיות במגע עם האנרגיות הקוסמיות. כמו עץ, גם האדם מתפקד היטב כאשר שורשיו נטועים בקרקע וענפיו שואפים אל השמיים (טוטון 2012, עמ' 96). דון חואן אומר את הדברים הללו אך במילים אחרות. אדם שמגיע להגשמה עצמית ופותר את הקונפליקטים שלו נקרא לוחם: "... הלך הרוח של לוחם דרוש לאדם כדי לבצע כל פעולה... חיים שאין בהם הלך רוח זה אין בהם גם שום עוצמה... איש אינו יכול לאלצו לעשות דברים נגד עצמו או בניגוד לשכל הישר שלו... לוחם עלול להיפגע אך לא להיעלב" (קסטנדה 1987ג, עמ' 126--125). הוא אינו חוסך בלשונו בתיאור אופיו של קסטנדה בתחילת ההיכרות ביניהם "הסתכל על עצמך, כל דבר מעליב אותך ומערער את שיווי משקלך, אתה מיילל ומתלונן ומרגיש שכל אחד מרקיד אותך לפי חלילו, אתה עלה נידף ברוח" (שם). לוחם המגיע כבר לשלבים הטראנס פרסונליים יכול להיעשות מכשף. כעשר שנים לאחר תחילת החניכות אומר דון חואן את הדברים הבאים לקסטנדה "זהו עולמך אינך יכול להתכחש לו, אין טעם שיהא אדם כועס ומאוכזב מעצמו, הדבר אך מוכיח שאותו אדם נתון במאבק פנימי... מאז ומתמיד לימדתי אותך להימנע משחיקה עצמית, עתה אין עוד מלחמה בתוכך, לא כפי שהייתה בעבר, משום שדגלו של הלוחם הוא הרמוניה, תחילה הרמוניה בין החלטות לפעולות ואחר כך הרמוניה בין הטונאל לנגואל (בין העולם הגשמי לבין אותו עולם שאי אפשר לתפוס בחושים הרגילים)... המשימה היא איפא לשכנע את הטונאל להיות משוחרר ונזיל, זהו הדבר הדרוש למכשף בראש ובראשונה" (קסטנדה 1990, 130 עמ'). בקבלה מכונה אדם זה צדיק. "הצדיק הוא מי שהתעלה מעל לעולם הפירוד והתקשר לעולם האחדות, כיוון שיצר הרמוניה בין יסודותיו שלו, הוא נהיה ליסוד המקורקע האחד והמאחד את כולם" (קרמר 2003, עמ' 52). רבי נחמן מברסלב תיאר את המושג "צדיק" כמישהו שמראה לאנשים בעלי נטייה לרוחניות שלא משנה כמה הם השיגו, הם עדיין לא הבינו את מהותו האין-סופית של האלוהים, ולעומת זאת הצדיק מראה לאלו הרחוקים מהרוחניות שהיא זמינה לכולם ואפשר לגשת אליה בכל שעה (שם, עמ' 195).
9.3 עקרונות הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית בצמיחה רוחנית
בחלק הבא נסביר כמה מהעקרונות של הגישה האקזיסטנציאלית השזורים בתהליך של צמיחה רוחנית ואף מתקשרים לתופעת שיתוק השינה.
9.3.1 מהי הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית
פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית הינה צורה של טיפול נפשי דינמי וכמו בשאר סוגי הטיפול הדינמי ישנם התנגשויות בין כמה כוחות היוצרים קונפליקטים. כוחות אלה נמצאים ברמות שונות של מודעות, גם ברמת המודע וגם ברמת תת המודע. בניגוד לקונפליקטים של פרויד וממשיכיו לא מדובר בהתנגשות בין אינסטינקטים מודחקים או השפעתם של מבוגרים משמעותיים שהפרט הפנים, אלא בקונפליקט הנובע מהעימות בין האדם לבין עובדות הקיום (יאלום 2011, עמ' 5). על פי יאלום אם נפַנה לעצמנו זמן, נתבודד ונתנתק מהפרעות היום-יום ונהרהר במצבנו הקיומי נוכל למצוא שבעיות רבות עומדות בבסיסן על 'דאגות יסוד' כגון התמודדות עם המוות, החלטות גורליות ומשמעות הקיום. בחלק זה של העבודה נעסוק בשלושה מהעקרונות הבסיסיים של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית – אחריות, הרצון, והמוות.כמו כן נוכיח שהעקרונות האלה שזורים בתורות לצמיחה רוחנית שציינו לעיל והם עוזרים להטמיע את החוויות הרוחניות בתהליך של צמיחה רוחנית לעבר תפיסת עולם התודעה בצורה רחבה וגמישה יותר.
9.3.2 אחריות
המשמעות של 'להיות אחראי' בגישה האקזיסטנציאלית היא להיות היוצר הבלעדי של הדבר, להבין שאנו אלה האחראים לגורלנו, לאסונותנו, לרגשותנו ולייסורינו. כל עוד מטופל ממשיך להאשים אחרים או להאשים כוחות חיצוניים במצבו לא תהיה תועלת אמיתית מהתהליך הטיפולי (יאלום 2011, עמ' 183). דון חואן מבין כי לפני שהוא יוכל להתחיל איזה שהוא תהליך של צמיחה רוחנית עם קסטנדה יהיה עליו ללמד אותו לקבל אחריות למעשיו. ואכן בתחילת תקופת החניכות כשקסטנדה מספר לדון חואן סיפור שבו הוא מתלונן על התנהגותו של אביו בילדותו, עונה לו דון חואן "אתה מתלונן, כל חייך אתה מתלונן מפני שאינך נושא באחריות להחלטותיך... אדם הנושא באחריות להחלטותיו הוא אדם המוכן למות למענן... תוכן ההחלטה אינו חשוב, אין בנמצא דבר שיהיה יותר או פחות רציני מכל דבר אחר. אינך מבין? בעולם שבו המוות הוא הצייד, אין החלטות גדולות או קטנות, קיימות רק אותן החלטות שאנו מחליטים נוכח המוות הבלתי נמנע שלנו (קסטנדה 1987ג, עמ' 56). במקרה של אורית, המובא בהמשך (סעיף 10.1) אפשר לראות ששינוי התפיסה ולקיחת האחריות ברגע מסוים בחייה שינה אצלה את התפיסה של החוויות של שיתוק שינה. בחוויה זו אורית תפסה עד אז את עצמה כקורבן ולאחר השינוי הנ"ל שיתוק השינה הפך לחוויה שבה יש לה כוחות ושליטה על מה שקורה בתוך החוויה, ולמעשה היא שולטת בשיתוק השינה לצרכיה ולא נשלטת על ידו. כמו כן גילה האפורד בראיונות שערך עם אנשים שאחד הדברים העוזרים להם לצאת ממצב של שיתוק השינה הוא תפילה, ואין זה משנה אם מדובר בנוצרי, ביהודי או במוסלמי. עצם האמונה שבעזרת חזרה על מילים מסוימות משיג האדם שליטה וביטחון בתוך סיטואציה של חוסר אונים היא זו שחשובה ((Hufford 2010, part 8. מעניין לראות את הקשר בין כוחה של האמונה לבין המסורות המיתולוגיות על ערפדים שאפשר לגרשם בעזרת צלב או בעזרת תפילות לגירוש שדים ביהדות ובנצרות. יש הרואים סתירה בין אחריות לבין תפילה מכיוון שאחריות היא סוג של כוח פנימי ואילו תפילה אצל אנשים רבים נתפסת כפנייה לכוח עליון. נצר, פסיכולוגית יונגיאנית (2011) פותרת סתירה זו כשהיא כותבת על חשיבותה של האמונה במסע לצורך התפתחות נפשית: "גבורת האדם המסתייע באמונתו באל, מקבילה לגבורת האגו, שמסתייע בחיבור לציר העוצמה הפנימית של עצמיותו הוא, הציר אגו-עצמי. במובן הזה 'צור ישראל וגואלו', שאליו פונים בתפילה, הוא הציר הפנימי, הגואל. היכולת להאמין באלוהים פירושה להאמין בניצוץ האלוהי שבנפשנו" (עמ' 61).
9.3.3 הרצון
לכוח הרצון יש תפקיד מרכזי בתוך התהליך של הצמיחה הרוחנית. גם קסטנדה וגם הקבלה חוזרים ומדגישים את חשיבות הרצון לצורך התפתחות רוחנית וככלי לשינוי פנימי מהותי. אוטו ראנק, מתלמידיו הראשונים של פרויד היה מהראשונים שהבינו את חשיבותו של כוח הרצון לצורך התפתחות נפשית תקינה (מתוך יאלום 2011, עמ' 247). לפי ראנק הרצון הוא גורם חיובי מנחה המאפשר קיום יצירתי של הדחפים האינסטינקטואליים אך גם מרסן אותם ושולט בהם. הוא יצא נגד שיטתו של פרויד ואמר שדווקא המקום שבו נותנים את רוב המשקל לעבר, מאפשר למטופל לחמוק מאחריות למעשיו ומתוך כך הוא פחות מסוגל לפעול. את ההתנערות מאחריות הוא השווה לפונקציה שמילאו האלים בדתות הקדומות, מעבר לכך, הוא ראה את שיטתו של פרויד בשימוש באסוציאציות חופשיות ככלי טיפולי, כמשהו שנועד לחסל את מעט הרצון שהחולשה הנוירוטית עדיין לא הצליחה לחסל ובעצם להיות מובלים על ידי הלא מודע . ראנק תיאר שלושה שלבים של התפתחות הרצון (שם, עמ' 248): רצון הנגד – ההתנגדות לרצונו של האחר הרצון החיובי – לרצות את מה שחייבים הרצון היצירתי – לרצות את מה שבאמת רוצים לשיטתו, היעד בטיפול הנפשי הוא להפוך את שני הרצונות הראשונים לרצון היצירתי. ביטויי רצון שדוכאו בילדותנו ויחס שלילי מצד ההורה לכל ביטויי התנגדות יכולות לגרום להתפתחות אדם המדחיק ומדכא את רגשותיו ורואה בעצם פעולת הרצון רוע אסור שיש לשרשו. Lowen ) 1971, עמ' 238-191(כינה סוג אישיות כזה בשם "הטיפוס המזוכיסטי" המכונה גם "הטיפוס המרצה". לטיפוס זה נחסמה האסרטיביות ואין לו רצון משלו, והוא פועל על פי רצונותיו של הסובבים אותו. המונחים "מרצה" ו"רצון" בעברית הם מתוך אותו השורש - רצ"י, ולהיות מרצה הכוונה היא לרצות את האחר – לפעול על פי רצונו של האחר. טריליון ומרקז-בונהם השוו לא רק בין שיתוק השינה לבין החניכה של השאמאן שבו החניך יכול לעזוב את גופו מרצונו החופשי ולחקור מציאויות קיום שונות, אלא גם בין שיתוק שינה לבין התגלמויות קונדאליני (kundalini manifestations) שבהן כאשר נמצאים במצב מדיטטיבי עמוק המזכיר מצב דמוי שינה, חווים תחושה של ויברציות בכל הגוף, לעתים מלווה בקולות שהולכים ומתגברים ולבסוף חווים יציאה מהגוף (Terrillon, Marques-Bonham 2001, p. 112). בשני המצבים הללו האנשים מגיעים בעזרת כוח הרצון שלהם למצב שבו נמצאת המודעות בשעת שיתוק השינה. דון חואן מתאר את הרצון כ"פרץ של אנרגיה עיוורת, אימפרסונלית ומתמדת שמכוחה אנו נוהגים כשם שאנו נוהגים, הרצון הוא זה הקובע את התפישה שאנו תופשים את העולם של העיסוקים הרגילים..." (קסטנדה 1987א, עמ' 148), אך מבחינתו אפשר לרתום את הרצון ולדעת להשתמש בכוחו כפי שעשה מורהו שלו עד לרמה כזו ש"איש רגיל אינו יכול להבינו כלל" (שם, עמ' 170). כשמושגת שליטה אמיתית בעצמתו של כוח הרצון ישנו מיזוג הרמוני בין השכל לרצון וכך אפשר לעבור במודעות בין העולם הפיזי אל מצבי תודעה אחרים בלי שהפעילות בעולם הפיזי תיפגע. כשאדם מצליח בזאת, אפשר לומר שהוא הפך לאיש דעת ופענח את רזי העצמה האישית (לייב 1992, עמ' 57). כוחו המופלא של השאמאן שמתרחשת אצלו עליית הנשמה אל העולם הרוחני-אלוהי, הוא ביכולתו לשלוט בתהליך, להיכנס ולצאת ממנו בשלום, ביזמתו ובכוח רצונו. בניגוד לראשוני האנתרופולוגים שחשבו כי השאמאן הוא בעל אישיות סכיזופרנית, הרי שכיום הגיעו לתובנה הפוכה, שאישיותו היא של גיבור-על, שהוא בעל יכולת חריגה לשלוט בתהליכי נפשו (נצר 2011, עמ' 60). יחס זהה אפשר לראות בתורת הקבלה, לספֵרת הכתר שהיא הרמה הרוחנית הגבוהה ביותר "לכן, קשור הכתר עם רצוננו במקום שהוא החופשי והעז ביותר... החלטותנו הנן עצמאיות לחלוטין מכל שיקול זר. זאת – משום שכוח רצוננו מוקרן הישר ממהותנו, מאותו חלק שלנו הדומה לבורא. כשאנו מתחברים לרמה עמוקה זו של רצון פנימי, אנו מסוגלים לעקור הרים ממקומם, ואפילו לדחוף את עצמנו לרמות הרוחניות הנשגבות ביותר" (קרמר 2003, עמ' 141). אך הרצון נמצא לא רק במקומות הרוחניים אלא גם בתנועות ההתנהגותיות ולמעשה האינסטינקט הראשוני של האדם בחיפוש אחרי הרוחניות הוא הרצון (שם, עמ' 165).
9.3.4. מודעות למוות
הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית נותנת חשיבות רבה לנושא המוות בטיפול (יאלום 2011, עמ' 135) וישנן לכך שתי סיבות עיקריות: האחת שהמוות יכול לשמש כ"מצב גבול" (boundary situation), למרות שמוות פיזי מחסל את האדם, רעיון המוות יכול להציל אותו. התבוננות ישירה בעיני המוות יכולה להעלות אדם ממצב חיים מסוים למצב חיים גבוה ממנו בהרבה. כשאנו מודעים למוות שלנו ולסופיות החיים הגשמיים, מודעות זו יכולה להרחיק את האדם מהעיסוקים הטריוויאליים ולתת לחיים עומק, אותנטיות, חדות ופרספקטיבה שונה לגמרי (שם). הסיבה השנייה היא שחרדת המוות אף על פי שלרוב היא מודחקת מאוד עדיין קיימת ויושבת בבסיס רבות מהחרדות הקיומיות שלנו ושל המטופלים. רק לעתים נדירות חרדת המוות נחווית במלוא עצמתה ומדוברת בגלוי במסגרת הטיפול (שם, עמ' 158). לפי היידגר, בתודעת המוות שב האדם ותופס את עצמו לא כחפץ, אלא כאדם, ואימת המוות משיבה לאדם את מקומו הייחודי בקיום (אצל נצר 2011, עמ' 45). האנשים החווים את שיתוק השינה מתארים כמעט תמיד פחד משתק, מבעית ומחשבות שהנה החיים נגמרים והם עומדים למות. זו חשיפה מלאה לאותה חרדת המוות שעליה מדברת הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית. כל מי שחווה זאת במהלך שיתוק השינה יכול לקחת את החוויה לכל אחד משני הכיוונים:א) לכיוון של צמיחה – להביט באומץ ולהכיר בסופיות החיים הבלתי נמנעת ולהשתמש בזמן שיש לו לעיסוקים פחות טריוויאליים; ב) לתת לחרדת המוות להשתלט עליו ולהפוך אותה לחרדה קיומית. גם דון חואן רואה במודעות למוות כלי חשוב והוא מעמת את קסטנדה בעובדת נוכחות המוות כבר בתחילת החניכות: " אתה מלא וגדוש הבלים, המוות הוא היועץ החכם היחידי העומד לרשותנו. כל אימת שתרגיש – כפי שהינך מרגיש תמיד – כי הכול משתבש אצלך ואתה עומד על סף הכיליון, פנה אל המוות שלך ושאל אותו אם אמנם זה המצב. המוות שלך יגיד לך שאתה טועה, שאין דבר חשוב באמת, פרט למגע ידו... אחד מאיתנו צריך לשאול לעצתו של המוות ולהיפטר מהקטנוניות הארורה, השייכת לאנשים החיים את חייהם כאילו לעולם לא יבוא המוות ויטפח על כתפם" (קסטנדה 1987ג, עמ' 48). לפי דון חואן, לוחם הוא אדם שהפחד לא מהווה מגבלה ומכשול בחייו. עצם היותו מודע ושלם עם מותו נוטלת את העוקץ מכל שאר הפחדים בעולם ומגמדת אותם כך ששום דבר כבר לא יכול להפחיד באמת (קסטנדה 1990, עמ' 31). בעולם העתיק באזור המזרח התיכון ובעיקר ביוון העתיקה היו טקסים שמטרתם הייתה להכין את האדם אל המוות. בטקסים אלו אנשים בוגרים עברו חוויה מיסטית גדולה של התגלות ומתוכה חוו את נצח הנשמה וכשהם שבו מהטקסים האלה הם כבר לא פחדו מהמוות (נצר 2011, עמ' 161). אנשים רבים משנים את גישתם אל החיים בעקבות שינוי גישתם כלפי המוות. קובלר-רוס (2002) מספרת על אדם שפגשה שבעקבות מות משפחתו בתאונה עבר משבר והפך מאב בורגני וממפרנס לבטלן שיכור ומסומם. הוא מספר שיום אחד כששכב על הכביש בלי שום רצון לחיות הוא ראה את עצמו מחוץ לגופו ומשאית דוהרת לכיוונו ודורסת אותו. אז הופיעה לפניו משפחתו עם חיוך של אושר ותחושת רוגע והראו לו שהם נוכחים שם. הוא התרשם כל כך מהמחזה עד שנדר נדר לא להצטרף אליהם אלא לספר לעולם את מה שחווה. הוא המשיך להביט על גופו, ראה שנהג המשאית מפנה אותו לבית החולים ובחדר טיפול נמרץ הוא חזר לגופו (עמ' 111).
10. תיאורי מקרה
במהלך הכנת העבודה נתתי לכמה אנשים למלא את השאלון (נספח א) וראיינתי אנשים אחדים. ברצוני להביא שני מקרים המוכיחים שחוויית שיתוק השינה גרמה בתחילה לחוסר אונים ולפחד, לאחר מכן התפתחה למצב שאפשר לשלוט בו והמשיכה לשימוש בחוויות הרוחניות כמקפצה לצמיחה רוחנית וכאמצעי טיפולי. במקרה הראשון אביא את סיפורה של אישה בשנות החמישים לחייה העוסקת בתחום התקשור, ובמקרה השני אביא את סיפורה של אישה בתחילת שנות הארבעים, מטפלת הוליסטית המרבה להשתמש בתטא-הילינג, שיטת טיפול המשתמשת בטכניקה המשלבת בין מצבי תודעה שונים (גלי התטא), חיבור למקור אוניברסלי ושינוי צורת המחשבה. שני סוגי טיפול אלו אינם מוכרים לי וניסיתי להביא את תיאורי המקרה בנאמנות רבה למקור וללא שיפוטיות.
10.1 אורית
אורית (שם בדוי) היא בשנות החמישים לחייה, הייתה אחות מוסמכת והיום היא מתקשרת ומקבלת אנשים בקליניקה שבביתה. לאורך השיחות שניהלנו אני מתרשם ממנה כבעלת אישיות נורמטיבית, בעלת ראיית עולם חיובית ומשרה אווירה נעימה. אף על פי כן לפעמים במהלך השיחות היה נשמע רעד בקולה והיא קפצה מנושא לנושא במה שהיה יכול להתפרש כחוסר ארגון פנימי מסוים. כששאלתי אותה על זאת היא אמרה כי משום שזו הפעם הראשונה שהיא מדברת על חלק גדול מהדברים שעלו והיא ממשיכה להיזכר בעוד ועוד חוויות שחוותה תוך כדי המפגש. המושג "שיתוק שינה" לא היה מוכר לה והיא מעולם לא שמעה עליו, היא אמרה גם שהוא מעלה בה התנגדות, משום שהקונוטציה של המושג "שיתוק שינה" היא שלילית או פתולוגית, ולגבי דידה מדובר בתופעה טבעית ורוחנית שהיא חווה כיום, לאחר שהשלימה איתה כדבר חיובי. היא מספרת: "מאז שהייתי ילדה קטנה ראיתי דמויות ניצבות ליד מיטתי כשנשכבתי לישון, בדרך כלל הדמויות היו בצבע לבן ונראו אנושיות למדי. החוויה הייתה מלווה בפחד גדול ובבכי והייתי רצה להוריי כדי שיגנו עלי." הוריה לא שללו את חוויותיה ואמהּ הציעה לה שכל פעם שהיא רואה את הדמויות היא תכניס את הראש מתחת לשמיכה כך שהיא לא תראה את אלו שניצבים לידה. התופעה לא נעלמה וליוותה אותה במשך גיל ההתבגרות. באותה תקופה התחילו להגיע הסמים לארץ והיא גילתה שבעזרת הסמים קל לה יותר להתמודד עם החוויות שעברה ולהתנתק מהם, אך השימוש המוגבר בסמים גרם לאנשים בסביבתה לחוות אותה כמנותקת, וזה העצים את חוויית הזרות והבידוד שלה. בעקבות זאת היא נשלחה לטיפול פסיכולוגי שבו העזה לשתף את המטפל בחוויות העוברות עליה. ניסיונותיו של המטפל לקשור את כל מה שעובר עליה לילדותה וליחסים עם הוריה גרמו לה להרגיש בקיצוניות את חוסר היכולת להבין אותה. בשנות העשרים לחייה החלה ללמוד ולתרגל מדיטציה טרנסנדנטלית. במהלך לימודיה היא החלה להבין קצת יותר את החוויות שהיא עוברת ולהפחית את התנגדותה לתחושות שלדבריה מושכות אותה לממד תודעה אחר. חוויות אלה השתנו לאחר שבן זוגה מת בהיותה בת עשרים וחמש. באותה תקופה, לילה אחרי לילה, היא הייתה מגיעה למצבי תודעה שבהם היא ידעה שהיא לא ישנה וגם לא ערה, ופוגשת שם את בן זוגה. במצב התודעה הזה היא הייתה מודעת שבמציאות האמיתית הוא אינו בין החיים ושהיא נמצאת במיטתה בבית, והרגשות שליוו את המפגשים היו של הנאה ואקסטזה שלוו פעמים רבות בתחושות של מגע. לאחר ששיתפה את אמהּ במה שעובר עליה, המליצה לה האם לשחרר אותו ולהיפרד מהקשר. הן הלכו יחד לקברו של בן הזוג, הדליקו נר על קברו ונפרדו ממנו ומאז דמותו של בן הזוג לא הופיעה יותר. עם זאת היא עדיין המשיכה לחוות פעמים רבות את שיתוק השינה וחוסר היכולת לזוז, תחושה שמישהו שוכב או נשכב עליה, מרגישה ידיים אוחזות בידיה וברגליה ומצמידות אותה למיטה, ופחד גדול. פעם אחת אף חוותה תחושה שמישהו חובט בה בכוח. כמו כן נראה שהיא חוותה פעמים רבות השלכות רוחניות כאשר מדי פעם בפעם הופיעו דמויות ליד מיטתה, רובן דמויות אנושיות ולפעמים דמויות "חייזריות". אותם דמויות לא אנושיות הפחידו אותה אף יותר מכיוון שהיא לא הצליחה להסביר לעצמה את הנוכחות שלהם כי היא אינה מאמינה בקיומם ואינה מצליחה לשלב אותם במסגרת האמונות האישיות שלה. עם הזמן היא נישאה מחדש והייתה שנים רבות במערכת זוגית שבה הייתה תלויה לגמרי בבעלה. הוא טיפל ודאג לכל צורכי הבית וכל הכסף היה בחשבון הבנק שלו בלי שהייתה לאורית גישה לחשבון. כשהיא לא יכלה יותר להתמודד עם המצב התלותי הזה הם התגרשו והיא מצאה את עצמה בתלות רגשית וכלכלית מוחלטת. היא פנתה לפסיכולוגית לטיפול נפשי אך שוב לא היה כל חיבור ביניהן והיא הרגישה שלא מבינים אותה וניסתה טיפול אצל מתקשרת. לאחר מפגש אחד אמרה המתקשרת שהיא מסרבת להמשיך ולטפל בה כי היא מרגישה שיש לאורית הכלים לטפל בעצמה ולקבל הדרכה מאותם הכוחות הבאים איתה במגע. בעקבות המפגש הפסיקה אורית להילחם בתופעות שהיא חווה בלילות והיא ניסתה לאפשר להן לקרות. בהדרגה אורית גילתה שהיא מסוגלת לשלוט בכוחות האלה ולאחר שאמרה לעצמה שהיא אינה מעוניינת לראות דמויות או להרגיש שנוגעים בה החוויות נהיו שמיעתיות בלבד. עם החוויות השמיעתיות היה לאורית קל יותר להתמודד והפחד היה נסבל יותר. מה שהיא כינתה "הדרכה" היה סוג של מצב שבין ערות לשינה ולרוב היה בסביבות ארבע בבוקר. בהתחלה הרגישה אורית שהכוחות שולטים בה שליטה מלאה, מציפים אותה במידע או גורמים לה להתחיל לכתוב, ובהמשך, לאחר מאבק ארוך היא הצליחה להשיג שליטה בכוחות הללו ולהרגיש שהיא מנהלת אותם ולא ההיפך. בנוסף היא סיפרה על חוויה שחוותה מדי פעם בפעם: בהדרכות שכינתה 'טיהור אנרגטי' החוויה הייתה מלווה בכאב פיזי גדול, אך אחריו חוותה תחושה שהיא נמצאת במקום פתוח ובריא יותר עם עצמה. מדי פעם בפעם כשהיא נמצאת במצב של שיתוק שינה היא יכולה לראות מעין מנהרה הנפתחת מולה ובה דמויות מהעבר השני שמקצתם היא מכירה, כגון אביה שנפטר זה מכבר. כל עוד הדמויות נמצאות בעבר השני ולא לידה בחדר היא אינה חשה תחושת פחד משתק. החוויות האלה פוקדות אותה עד היום ותדירות התופעה הינה כמעט על בסיס יומי. כששאלתי אותה על בחירתה להיות מתקשרת היא אמרה שלהרגשתה המקצוע בחר בה ולא היא בחרה במקצוע ושנים רבות היא ניסתה להתנגד למראות ולקולות שהיא ראתה ושמעה ורק בשנים האחרונות היא מצליחה לחיות איתם יותר בשלום ולהרגיש איתם נוח. במבט לאחור כשהיא חושבת על כל החוויות ועל אירועי חיים שעברה היא רואה אותם כהכנה למקום שבו היא נמצאת היום שאותו היא חווה כמתנה גדולה. אני רואה חשיבות במוצאה של אורית ובהשלכות הללו על החוויה שלה. אורית היא ממוצא צפון אפריקאי והופעת הישויות לא פורשה בילדותה מצד הוריה כמשהו דמיוני אלא כתופעה מוכרת ולגיטימית בהקשר התרבותי שממנו הגיעה. העצה שקיבלה מאמהּ לשים את ראשה מתחת לשמיכה לא ביטלה את החוויה אלא הכירה בקיומן של אותן הישויות והיא תואמת את התרבות הצפון אפריקאית, כלומר הישויות יהיו לידה אך היא לפחות לא תראה אותן. ציינתי לעיל שבתרבויות המכירות בשיתוק השינה כתופעה לגיטימית תדירות התופעה גדולה. תוצאות מחקר זה תואמות גם לדבריו של דון חואן הטוען כי לרוב הילדים הנולדים יש יכולות לראות מעבר למה שעינינו מאפשרות לנו לראות בדרך כלל, אך מכיוון שילדים אלה נחשבים למוזרים ההורים עושים כל שביכולתם לתקן את המעוות (קסטנדה 1987א, עמ' 118). הוא מתאר זאת כבועה שקיימת סביבנו מהיום שבו אנו נולדים, בתחילה הבועה עוד פתוחה אך ככל שעובר הזמן היא מתחילה להיסגר סביבנו עד שאנו כלואים בתוכה, וכל מה שאנו מסוגלים לראות זה רק את ההשתקפויות שלנו על דפנות הבועה (קסטנדה 1990, עמ' 205). לטענתו של דון חואן, ניצול לא נכון של אנרגיית החיים בחיי היום-יום, מכלה את האנרגיה העודפת שבעזרתה אפשר להיות ביחסי גומלין עם המציאות הרחבה יותר, ובלעדיה אי אפשר להיפתח לאותם מרחבי מודעות גבוהים יותר (קסטנדה 1987א, עמ' 78). כמו כן אורית מתארת את החוויה שבה היא יצאה לעצמאות כנקודת מפנה לאחר חיי הנישואים שבהם הייתה חסרת כוח ושליטה. למעשה בשלב זה בחייה היא החלה לגלות את כוחותיה ואת רצונותיה וקיבלה אחריות על החיים שלה. בתהליך מקביל היא גם החלה לחוות את שיתוקי השינה לא כמשהו שקורה לה ואשר היא קורבן של הנסיבות, אלא כמשהו שהיא יכולה להשפיע עליו, להגיע אליו ממקום של כוח ובהמשך גם לאמץ לחיקה את התופעה הזו ואף להשתמש בה כמקצוע לחיים. האם יש קשר בין קווי האופי של אורית – הניתוק והנטייה לברוח – לבין יכולתה לחוות את שיתוק השינה ולבחור בתקשור? איני סבור שנעשו מספיק מחקרים בנושא דפוסי אישיות לבין פתיחות למרחבים טראנס פרסונליים, אך בהחלט נראה שמחקר בנושא זה יוכל להעשיר את הידע שלנו על תופעת שיתוק השינה.
10.2 מאיה
מאיה היא מטפלת הוליסטית בשנות הארבעים לחייה, נשואה ומעבירה סדנאות של תטא הילינג. במהלך כל השיחות היא משדרת אווירה רגועה ונינוחה, ונראה שאין לה בעיה לחשוף את עצמה בנושא שיתוק השינה. לפי השאלון בנושא שיתוק שינה התברר שהיא חוותה שיתוקי שינה רבים בעברה. המושג 'שיתוק שינה' היה חדש עבורה, ואת מה שהיא חוותה הגדירה כ-'התקפה של ישויות'. הפעם הראשונה שחוותה שיתוק שינה הייתה בסביבות גיל 13-12. היא פנתה להוריה וסיפרה להם מה שחוותה, אביה ביטל את דבריה ולא האמין לה, אבל אמהּ לאחר ששתקה מעט אמרה במבוכה שגם היא מכירה את התופעה מהתנסויות אישיות שהיא עברה בעצמה. באותה תקופה היא שיתפה חברים אחדים במה שעובר עליה ואחת מחברותיה הסתקרנה מחוויותיה ורצתה להיות שותפה גם היא באותה חוויה. מאיה ניסתה לישון כמה שפחות לבד, מהפחד שעוררו בה המפגשים עם ההשלכות הרוחניות. החברה הזו ישנה אצלה באחד הלילות והיא הייתה נוכחת וערה בשעת אחד משיתוקי השינה של מאיה. לאחר שהשוו את חוויותיהן, גילתה מאיה שהחוויה שהיא חווה נראית שונה לגמרי מהצד. בשעה שהיא חשה וראתה דמות מפחידה, ניסתה לצרוח ולזוז, לצופה מהצד נראה שמאיה סובלת מכמה רעידות קטנות וממלמלת. היא המשיכה לספר לאנשים על מה שהיא חווה עד שדוד שלה אמר לה שתפסיק עם השטויות ושהיא רק מדמיינת דברים. בשלב זה היא הבינה ש"גם ככה לא יבינו אותי אז עדיף לי פשוט לשתוק" וגם העדיפה לא לפתוח את הנושא בפני רופאים או מטפלים אחרים מפחד שיאבחנו אותה כ"אחת שרואה הזיות" ויאשפזו אותה. מאיה חוותה בשיתוקי השינה את כל שלושת סוגי החוויות – התחושה שיש נוכחות בחדר, האינקובוס שמקשה על הנשימה וחוויות של יציאה מהגוף. החוויה המפחידה ביותר קרתה לה בגיל 16: היא התעוררה לתוך שיתוק שינה כשהיא מרגישה יד מלטפת את פניה, היא פקחה את עיניה וליד מיטתה עמדה אישה זקנה לבושה בלבן עם עיניים טובות שהביטה בה וליטפה את ראשה. לפתע אותו פחד נוראי ותחושת המוות שהיו מוכרים לה מחוויות קודמות התגבר והיא ראתה איך עור פניה של האישה נמתח ונקרע וחושף את הגולגולת המגחכת שמתחתיו. החוויות המשיכו עוד ועוד עד שמאיה ראתה שהיא מצליחה להפסיק את התופעה כשהיא נוטלת סמים. היא החלה לקחת טריפים ולס"ד שאכן הצליחו להעלים את התופעה ובמשך כל התקופה הזו היא לא חוותה שיתוקי שינה אפילו פעם אחת. בשלב מסוים היא הפסיקה ליטול סמים ובעקבות זאת חזרו שוב שיתוקי השינה, מלווים בתחושות של משבי רוח שמנסים להיכנס אל הגוף, בצרחות נוראיות שהיא שמעה, בפחדים איומים שהיא הרגישה ובתחושה שהמוות נמצא בקרבתה. היא גילתה שהדבר שעזר לה ביותר היה לצעוק בתוך ראשה "אתם לא יכולים להיות פה" ולקלל אותם עד שהתחושה חלפה. לאחר שסיפרה לי את סיפורה, היא חייכה ואמרה שאם שיתוק השינה היה קורה לה כיום, היא הייתה בוחרת גישה חיובית יותר והייתה מעדיפה להגיד את תפילת 'אנא בכוח' וכיום היא ממליצה זאת למטופלים שלה. במהלך אחת הסדנאות שהעבירה, היא הרגישה שמשהו עובר עליה ואיזו שהיא תחושת כבדות ובלבול מלווים אותה. באחד מלילות הסדנה היא התעוררה וחוותה שוב את החוויות של שיתוק, פחד מוות ותחושת נוכחות בחדר, היא כמו נשאבה מתוך גופה ומצאה את המודעות שלה מביטה בחברה שלה שנכנסת לבית של חברה אחרת. המודעות שלה המשיכה להביט ולראות את החברות למשך עוד זמן מה. למחרת בבוקר היא תיארה בפרוטרוט בפני אותה חברה מה שראתה ואכן קיבלה אישור שהדברים שלהם הייתה עדה קרו באמת באותה השעה והתרחשו באותו אופן שהיא ראתה אותם. היא סיפרה שתמיד הרגישה שיש לה איזה שהוא בסיס רוחני מולד ומשיכה מסוימת אל התחום, אך יחד עם המשיכה הייתה גם רתיעה גדולה מכל מה שנחשב לרוחני בגלל החוויות שחוותה שהיו מחרידות ביותר. עם זאת כשנחשפה לתחום התטא הילינג הרגישה שהכלי הזה יכול לשרת אותה והיא התמקצעה בו ומשתמשת בו רבות בטיפוליה. מאיה מספרת שכיום בזכות התטא הילינג היא מרגישה שהיא למדה לשלוט באותן תופעות, לדעת מתי להרחיק אותן ומתי לזמן אותן. היא לא חוותה שיתוק שינה זה למעלה מ- 3 שנים וגם אינה מעוניינת להיתקל באותה תופעה. את הנגישות למצבי תודעה אחרים היא מצליחה להשיג כיום גם ללא תחושה של פחד וחוסר אונים, אלא ממקומות אחרים של בחירה. מכיוון שהאוריינטציה הטיפולית של מאיה היא 'רוחנית' מלכתחילה ואינה מגיעה מתחום הפסיכותרפיה, ביטויים כמו 'אנרגיות', 'רקיעים', 'רוחות ושדים' נוכחות יותר בחדר הטיפולים ומקבלות יותר לגיטימציה. לכן ישנם מספר מטופלים שהעזו לשתף אותה בחוויות דומות. לדבריה, מתוך ניסיונה הטיפולי, יש מאפייני אישיות שלרוב יכולים להצביע על סיכוי גדול יותר למצב של שיתוק שינה – היעדר גבולות, אנשים הנוחים לרַצות ואנשים שקוּפים שנוכחותם בקושי מורגשת. מקרה זה ממחיש את חוסר האונים שמאיה חשה כלפי הממסד הטיפולי וכלפי החברה, ועד כמה היה לה קשה לשתף אחרים בהתמודדות עם שיתוק השינה ולכן הגיעה למקומות לא בריאים כדי למנוע את התופעה. כמו במקרה של אורית, גם כאן אפשר לראות את תהליך המהפך – מחוויה קורבנית של חוסר שליטה לעבר מקום של בדיקה, שימוש באמונה ככוח מחזק, רכישת כלים כדי להתמודד עם התופעה ולבסוף אף להשתמש באיכויות של פתיחות רוחנית למטרות טיפוליות ולצמיחה אישית. שני המקרים שהוזכרו לעיל מדגישים כמה קווים כמעט זהים ביחס ובדרכי ההתמודדות עם שיתוק השינה. כמובן שאין די בשני מקרים כדי לקבל נתונים סטטיסטיים, אך חשוב לציין שאת שני הראיונות הללו עשיתי בשלבים מתקדמים של העבודה וסיפוריהן של אורית ושל מאיה מתאימים למדי לרעיונות שהעליתי בעבודה זו. לאור כל מה שסקרתי לעיל אבנה את המודל התרפויטי לתופעת שיתוק השינה בהתבססי על כל מה שנכתב למעלה.
11. המודל התרפויטי
11.1 רקע
המונח 'מודל תרפויטי' יכול להיות מונח מטעה משום שיש בו קונוטציה שלילית לתופעת שיתוק השינה, כפי שעצם המונח 'שיתוק שינה' מרמז על פתולוגיה בניגוד לשימוש במונח 'חוויה רוחנית'. למרות זאת בחרתי במושג זה כשם כולל לא רק לשיתוק השינה עצמו אלא לכל הנגזרות העלולות להיווצר עקב תופעת שיתוק השינה. המודל יוצג בצורה ליניארית וסכמטית (ראה נספח ב) אף על פי שאין הוא כזה. מטרת התרשים היא רק להבהיר את התהליך ואף אם הוא מוצג כמודל ההולך ומתפצל אין זה סותר עבודה הנעשית במקביל ובמגוון מישורים. לדוגמה אפשר לעבוד בו זמנית על תהליך של צמיחה ועל חרדה קיומית.
11.2 תחילת הטיפול
כשמגיע אלינו מטופל ומסכים לחשוף בפנינו חוויות העונות לקריטריונים של שיתוק שינה, סביר להניח שהוא מעולם לא שמע על התופעה, ויש לו איזה שהוא פירוש אישי משלו לחוויה שהוא עובר הקשורה למערך האמונות שלו (שדים, חייזרים, על סף שיגעון, התקף פסיכוטי ועוד). בנוסף, ייתכן והוא יחשוש מהשטחת החוויה או מגישה שיפוטית כלפיה מצד המטפל. לכן הצעדים הראשונים בטיפול (כמובן לאחר אבחנה מבדלת מתהליכים פסיכוטיים ובדיקת בוחן המציאות של המטופל) יהיו מתן מענה לצרכים הראשוניים: קבלה ואמפתיה – המטופל אינו זקוק לעוד אדם שיפרש, שישפוט או ישלול את החוויות שהוא עבר. סביר להניח שהוא כבר חווה על בשרו את כל הדברים הללו ובשל זאת העדיף לשמור את החוויות לעצמו. למעשה הוא זקוק ביותר במפגש הטיפולי למישהו שיבין אותו באמת ולכן יוכל לשתף את המטפל בחוויותיו. במאמר בנושא הכלה ואמפתיה כותבת אשל (2002, עמ' 139): "כדי שהמטופל יוכל להשליך-למסור ממנו את החלקים הבלתי-נסבלים, מעוררי האימה ולהשאירם לנוח (to repose) שם מספיק זמן עד שיעובדו... מוכרח להיות מישהו שנותן עצמו להיות זה שייקח אותם לתוכו, שמוסר נפשו ללפיתת התהליך הזה, למימושו ולשימושו. זהו תהליך שיוכל לקרות רק בחיבור עם נפשו של האחר, איתו ודרכו, כאזור התנסות, עיבוד והתמרה" (ההדגשה במקור). אוניברסליות – עקב חוסר המידע על שיתוק שינה אנשים רבים מגיעים עם המחשבה המטרידה שהם היחידים הסובלים מתופעה זו. מחשבה זו יכולה לגרום להם לעתים לבידוד חברתי קיצוני ולמניעת יכולת ליצור אינטימיות עמוקה בשל התחושה שאף אחד אינו יכול להבין אותם באמת ואין מישהו לחלוק איתו את החוויות המפחידות. יאלום (2006, עמ' 26) רואה באוניברסליות מרכיב מרכזי בטיפול קבוצתי שבו האדם נחשף להרגשה כי מה שהוא חשב שייחודי רק לו הוא בעצם חוויה המשותפת לאנשים רבים. בטיפול פרטני נתונים סטטיסטיים יכולים להחליף את תפקיד הקבוצה, כשהמטופל ישמע שחוויותיו המפחידות שכיחות בקרב כארבעים אחוזים מהאוכלוסייה שחוו לפחות פעם אחת בחייהם את שיתוק השינה, וכך יוקל לאדם שירגיש כי חוויותיו הן אוניברסליות. הקניית מידע – מדובר במרכיב פסיכו-חינוכי שמציע הסברה גלויה על טבע התופעה (יאלום 2006, עמ' 29). מאז ומתמיד הגיבו בני אדם בחרדה למצבים של חוסר ודאות ואין אפשרות להשיג שליטה על תופעה לפני שמצאנו הסבר על אודותיה (שם, עמ' 30). לכן ידע דידקטי על תופעת שיתוק השינה כגון: מסוכנות, נתונים סטטיסטיים, תסמיני התופעה ועוד הינם בעלי ערך תרפויטי בפני עצמו וכדאי שיהיו חלק מהכלים הטיפוליים שברשותנו. לפי גרוף לפני התחלת טיפול לאחר חוויה רוחנית חזקה יש צורך בהסכמה בכמה נושאים (אצל ליבליך 2009, עמ' 246): הבעיות אינן מעידות על חולי, אלא על תהליך טרנספורמטיבי בריא. יש לקבל חוויות מכל רמות הנפש – ביוגרפיות, פרינטליות וטרנס פרסונליות – כחוויות נורמליות לנפש האנושית. אף שהמצב אינו פתולוגי, הוא עשוי לגרום לאי נוחות בחיים. על כן כדאי, עד כמה שאפשר, להגביל את ההתמודדות עם החוויות למצבים שיש בהם תמיכה. המציאות היום-יומית והעולם הארכיטיפי שניהם אמיתיים ושניהם חלקים הכרחיים של הנפש. הם משלימים זה את זה, אבל הם שתי רמות נפרדות ושונות, ואין לבלבל ביניהם. אין אפשרות להתנהל בשתי רמות אלה בו זמנית. התנהלות בשתי הרמות הללו בו זמנית פוגעת בתפקוד היום-יומי.
11.3 בדיקת צרכים
לאחר שלב זה עלינו להתעלם מאמונתנו וממה שנראה לנו הדרך הנכונה ביותר ולהיות ערים לצרכיו של המטופל הקשורים לשיתוק השינה. חילקתי את הצרכים האלה לשלוש תתי קבוצות: רצון להפסיק את התופעה – בחלק זה אתאר כמה שיטות, מקצתן קונקרטיות יותר ומקצתן פסיכולוגיות יותר אשר הוכחו יעילות במניעת תופעת שיתוק השינה. נגזרות של שיתוק שינה – בחלק זה ארחיב על התמודדויות שייתכן ויופיעו אצל המטופל עקב חוויית שיתוק השינה – משבר רוחני, חרדה, דיכאון ובידוד חברתי. רצון להעמיק בחוויה ולהיעזר בה לצורך צמיחה רוחנית – בחלק זה שנלקח מתוך כתביו של קסטנדה, מהפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית, מעבודת גוף נפש ומצמיחה בתוך קשר, אביא את הנקודות שלדעתי יהיה כדאי לשים בהם את הדגש לאורך התהליך הטיפולי.
רצון להפסיק את התופעה
11.4 הפסקת שיתוק השינה
חיפוש בגוגל של הערך'stop sleep paralysis' יכול לתת תמונה מדגמית למצוקת האנשים הסובלים מהתופעה ורצונם העז להפסיק לחוות אותה, ואלו הם רק האנשים המסוגלים לתת שם לתופעה והם מהווים מיעוט. בפורומים שונים אפשר לראות גם פניות של אנשים למוסד הרבני או לכמרים כדי לקבל מענה לתופעה ולמנוע אותה. ישנם גורמים אחדים היכולים להמעיט את תדירות התופעה או להפסיק אותה כשהיא מתרחשת ולהתמודד איתה בצורה טובה יותר: תנוחת השינה צ'יין (a2002) חקר ומצא שרוב האנשים שחוו שיתוק השינה היה כשהם שכבו על גבם. שכיבה על הצד או על הבטן יכולה להפחית מאוד את תדירות האירועים של שיתוק השינה. גם ממצאיו של האפורד מראים ש-75% מהמקרים קרו כשהאדם שוכב על הגב (2010, part 8). בקובץ של תיאורי מקרה שפרסם הרופא ההולנדי איסבראנד ואן דימרברוק מהמאה השבע-עשרה (אצל Kompanje 2008) הוא מתאר אישה בשנות החמישים לחייה המגיעה אליו ומתארת כי מדי פעם בפעם בלילה השטן מגיע אליה ומצמיד אותה למיטה בלי יכולת לזוז, חוויה זו מלווה בקשיי נשימה ולעתים היא סובלת מזה אפילו פעמיים בלילה. האבחנה של ואן דימרברוק מראה על בקיאות בנושא ואולי מרמזת על ידע קליני שאבד עם הזמן. תוצאות שהתגלו בניסויים ובמחקרים מהשנים האחרונות כבר היו ידועות לרופא ההולנדי שלוש מאות שנה קודם לכן והוא כותב: "...התופעה שנקראת האינקובוס או ה-nightmare גורמת לבעיות תנועה ונשימה... אם היא תירדם שוב, בעיקר על גבה אותו רוע יחזור שוב... עליה להיזהר לא לישון על גבה" (שם). אמונה האפורד (2010, part 8) בעזרת ראיונותיו מצא כי גם תפילות עוזרות. כל תרבות והתפילה המתאימה לה. אצל המורמונים למשל שתופעת שיתוק השינה מדוברת בקרבם והיא חלק ממערך האמונות שלהם, יש תפילה מיוחדת למניעת שיתוק שינה (שם). ביהדות קיימת תפילה שנוהגים לומר לפני שהולכים לישון: "מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, מלפני אוריאל, מאחורי רפאל ומעל ראשי שכינת-אל". נושא זה מתאים גם לתגובתה של מאיה בתיאור המקרה שצוין לעיל ומראה כי השימוש בתפילות עוזרות לה מול מטופלים אחרים. נראה שהתפילה נותנת איזו שהיא שליטה בתוך החוויה וממקום שבו אין שליטה אפשר להשיג שליטה מסוימת, בין אם מדובר בתפילה, בפקודות (ראו אורית) או בקללות (מאיה), מדובר באיזו שהיא תגובת נגד כדי להתמודד עם החוויה, המעניקה קצת שליטה וכוח לאדם החווה אותה. רצון כבר נכתב לעיל על חשיבות הרצון בתהליך של הצמיחה הרוחנית. בדומה לתפילה שנותנת איזה שהוא כוח חיצוני להתמודד עם התופעה, גם הרצון הוא כוח פנימי שיכול להשפיע על תדירות התופעה. בעזרת הרצון ישנה אפשרות לגרום לתופעה הזו להתרחש וקיימת אפשרות להפסיק אותה. יש אנשים המזמנים את החוויה הזו כדי לצאת מהגוף (Hufford 2010, part 3) ויש אנשים שבהחלטה מודעת רוצים להימנע ממנה ומצליחים לעצור את החוויה, או לעצור אספקטים מסוימים בחוויה כפי שאורית הפסיקה לראות ולחוש פיזית את הדמויות. טכניקות קרקוע ליבליך (2009, עמ' 218) כותבת על החשיבות של החזרה לגוף ושל הקרקוע לאחר חוויה רוחנית שה"אני" עדיין לא מוכן אליה. גרוף מציע כמה טכניקות קרקוע אפשריות (שם, עמ' 247): הפסקה של כל שיטת אימון רוחני מעבר לתזונה חמה וכבדה אמבטיות חמות הליכה, בעיקר על האדמה עבודה פיזית כדורי הרגעה במידת הצורך באתר הבריאות הלאומי של בריטניה ישנה גם המלצה לעסוק בפעילות ספורטיבית אך לא קרוב מדי לשעת השינה (NHS, 2011). כל תרגיל שיש בו גוון מקרקע או הדגשת גבולות ונוכחות הגוף יכול לעזור ולהביא את תשומת לב המטופל אל העולם הפיזי יותר.
11.5 נגזרות של שיתוק שינה
אף על פי ששיתוק השינה כתופעה, אינו יכול לגרום נזק או פגיעה מסוימת ישנן השלכות היכולות להיגרם כתוצאה עקיפה משיתוק השינה והן תלויות גם במבנה האישיות של האדם וקשריו הבין-אישיים. בחלק זה אביא את הנגזרות העיקריות היכולות לנבוע בעקבות תופעת שיתוק השינה.
משבר רוחני משבר רוחני הוא ביטוי המציין קושי שיכול להתרחש לפני חוויה על אישית, במהלכה או אחריה. התופעות הנכנסות לקטגוריה זו: קושי לחזור לחיי היום-יום, התמוססות העצמי, חזיונות, ראיית אלוהויות או שדים ופחדים משיגעון וממוות (ליבליך 2009, עמ' 214) חשוב להבדיל בין התעוררות רוחנית לבין משבר רוחני. בהתעוררות רוחנית החוויה או התובנה מתרחשת בהדרגתיות, על בסיס של לימוד והדרכה לאורך שנים מפי מורה, כך שהאדם יוכל לעשות אינטגרציה בין החוויה לעצמי הקיים. במשבר רוחני החוויה היא פתאומית וחזקה, אין לאדם בסיס של לימוד, אימון והדרכה או שמבנה העצמי שלו חלש מדי מלהכיל את השינויים (שם, עמ' 216). גרוף הדגיש את חשיבותה של סביבה תומכת והדרכה נכונה כדי שמשבר רוחני יוכל להיות מקור לריפוי עמוק ולארגון מחודש של הנפש . ישנם שני סוגי משברים רוחניים אפשריים: הראשון מתרחש כשלאדם אין הסבר לתופעות שעוברות עליו, ועל כן הוא חש פחד ואי יכולת להתמודד עם התהליך (שם, עמ' 217). אם מדובר בסוג זה של משבר נפעל כפי שציינתי בשלב תחילת הטיפול – נפגין אמפתיה והזדהות עם המטופל ונסביר לו על התופעה ועל מה שעובר עליו. המשבר השני מתרחש כשה"אני" אינו חזק או אינו מאורגן דיו כדי להכיל את עוצמת החוויה הרוחנית. בסוג זה של משבר לא מספיק להדריך ולהסביר אלא יש צורך בטיפול פסיכולוגי חווייתי (שם). אחת מהתוצאות של משבר מסוג זה נקרא גאות של האגו (ego inflation) (שם, עמ' 221). אנשים החווים משבר מסוג זה מתחברים בנרקיסיסטיות אל החוויה שעברו ורואים עצמם כמשיחיים, או כמנהיגים רוחניים מוארים. וילבר (שם, עמ' 239) מציע שבמקרה כזה נשתמש בטכניקות לעצירת החוויה, נעמוד על ההבדל בין העובדות הרוחניות לבין הפנטזיה ולעתים גם נשתמש בטיפול תומך יונגיאני או פסיכואנליטי. תוצאה נוספת של משבר זה יכולה להיות פנטזיה של שלמות שקיימת בדמיונו של האדם (שם, עמ' 228). השאיפה לשלמות עקב החוויה יוצרת דיסוננס בין כל ההיבטים השליליים באישיות שהאדם מדחיק אותם ובורח אל האשליה של השלמות. נראה כי במקרה כזה אפשר להשתמש בטכניקות של שיקוף ושל פסיכותרפיה בין אישית כדי לאמת ולעמת את האדם עם כל הצדדים שהוא אינו רואה בעצמו כדי להחזיר אותו לתפיסת מציאות תואמת יותר.
חרדה נראה שהחרדה ושיתוק השינה הולכים יד ביד, לא רק שהחוויה עצמה באופן אוטומאטי מעוררת את רגשות הפחד והחרדה הגדולים ביותר, אלא שבנוסף לכך ישנו אותו חוסר ודאות בקשר למהות החוויה. חרדת המוות היא הנפוצה מכולם, מעבר לכך יש את אותם חרדות המגיעות עקב הופעת הישויות שלפעמים אף מופיעות כמלאך המוות, או כדמות צל שחור המגיעות למראשות המיטה, או אלו המגיעות עקב תחושת חנק או כוח המנסה להוציא את האדם מתוך גופו. עוד סוג חרדה שיכול להופיע, בעיקר אצל אנשים רציונאליים יותר הוא הפחד שהם מתחילים להשתגע, מה שהם חווים לא מסתדר להם עם מערכת האמונות הבסיסית שלהם וכך הם למעשה מסכימים עם דעתם של אותם רופאים ואנשי טיפול אחרים שסוברים כך. מונרו, שחווה בעצמו שיתוקי שינה ומפגש עם השלכות רוחניות, מדבר על הצורך לעבור את מחסום הפחד, הוא מצא שלושה גורמים עיקריים ושונים לאותה חרדה: פחד המוות הוא הפחד הראשוני ביותר וגורם לרב האנשים לא לרצות לחוות שוב את אותם חוויות ולהימנע מהם. הפחד השני קשור גם בעקיפין לפחד המוות והוא הפחד מחוסר היכולת לחזור לגוף לאחר שיצאו ממנו. הפחד מהלא נודע – אנו רגילים לעולם מוכר עם מפגשים מוכרים ועם חוקים מוכרים, העולם אליו נחשפים במצבי תודעה אחרים הוא עולם עם חוקים משלו ושבדר כלל האדם מגיע אליו בלי מפה, תמרורים, או היכולת להבין את אותו עולם. Monroe,) 1971, p 77) כשמטופל מגיע עם חרדה עקב שיתוק שינה, הוא צריך הרגעהושיקוף של השפיות שלו. הסבר והדרכה יכולים אמנם להרגיע את אותו פחד משיגעון אך החרדה הקיומית הנחווית תוך כדי שיתוק השינה היא משהו ראשוני יותר שאין בכוחו של ההיגיון בלבד למנוע אותו. הידיעה שאי אפשר למות מהחוויה כן יכולה להרגיע את האדם לפני החוויה ואחריה ואולי כדאי בטיפול דווקא לעבוד על המקום שלומד להכיל את החרדה ולתת לה את ההתייחסות והלגיטימציה הראויה לה.
דיכאון כשיוצאים מחוויה רוחנית חזקה יכולה להיווצר תופעה אותה כינה אסג'יולי געגועים לאלוהי (divine homesickness) (אצל ליבליך, 2009, עמ' 226) חוויה זו של געגועים ואובדן עשויה להגיע למימדים של דיכאון פתולוגי. הוא מציע שהדרך הטובה ביותר לאדם החווה זאת היא לתאר לו את טבע המשבר אותו הוא עובר ולהפגיש אותו עם תיאורים של אנשים אחרים שעברו את אותה הדרך. וילבר גם מדבר על שני סוגי דיכאון שכל אחד מהם תלוי בשלב של ההתפתחות הטראנס פרסונלית (ראה סעיף 9.1) : דיכאון קיומי – דיכאון זה עלול להופיע בתחילת ההתפתחות הרוחנית (שלב המעוף-הגיון) בשלב זה האנשים מתחילים להתעסק בנושאים אקזיסטנציאליסטים כגון משמעות, מוסר והמוות. הדיכאון יופיע כשתהיה תחושה שכל אותם שאלות קיומיות הן כמו קיר שהחיים נבלמים מולו ותחושה של חוסר משמעות ושל תשובות שאינם בהישג ידינו (אצל ליבליך, 2009, עמ' 229), לפי וילבר, דיכאון זה שונה מדיכאון רגיל מאחר ובמקרה זה יש לאדם אינטגרציה חזקה של העצמי, הדיכאון מתאפיין במחשבה עמוקה וביציבות ואין בו תחושת אשמה ורחמיים עצמיים באותה עוצמה המאפיינת דיכאונות אחרים. זוהי פשוט התחושה המתפשטת כשהאדם מתבונן ללא פחד בקוסמוס ומגיע למסקנה שאין בו משמעות אישית. ניסיון לפרש חוויה זו דרך שלבי ההתפתחות הנמוכים יותר כגון קונפליקטים לא פתורים בתוך מבנה הנפש תישמע לאדם כלא מתאימה לחוויה שלו (שם עמ' 230) וילבר ממליץ על תרפיה אקזיסטנציאלית הומנית העובדת על המקום של המשמעות הפנימית והאחריות כדי להתמודד עם הדיכאון הקיומי. הלילה האפל של הנפש – דיכאון זה מופיע בשלב התפתחות רוחנית גבוה יותר (השלב העל-חושי) והוא דומה לגעגועים לאלוהי של אסג'יולי. לאחר חוויה בלתי אמצעית של האלוהי המוגדרת כחוויית שיא, מתחילה עוצמת החוויה להתעמעם, מדובר בתהליך טבעי אלא שלעיתים עקב דעיכת האנרגיות החזקות מתחיל דיכאון, בשונה מהדיכאון הקודם זהו דיכאון של אובדן ולא של חוסר (שם, עמ' 240). גם וילבר חושב שכיוון המטופל לקריאה או שמיעה של סיפורים של אנשים שונים שחוו את אותה חוויה יכול לתת לה מסגרת התייחסות ולעזור למטופל. כמו כן הוא רואה בתפילה קריאה אל הארכיטיפ העצמי הגבוה שבתוכנו וחושב שתפילה עשויה לעזור. ישנם מיסטיקנים שעברו את החוויה הזו ומתארים אותה כחוויית זיכוך בעלת משמעות גבוהה, כך שעם כל הכאב, עדיין ישנה כאן מטרה (שם). כמו שכותב קורנפילד (שם, עמ' 226) הארה היא רק ההתחלה, היא צעד אחד במסע הגדול. אי אפשר להיאחז בה כאילו הייתה זהות חדשה. אם נעשה זאת נהיה בצרות גדולות. עלינו לחזור לעסק המבולבל הזה הנקרא חיים ולהמשיך לחיות אותם עוד שנים ארוכות. רק אז נוכל להשתמש במה שלמדנו..." אותו געגוע לאלוהים של אסג'יולי והלילה האפל של הנפש של וילבר, מזכירים את משל המערה של אפלטון (ראה נספח ג), אותה חשיפה למשהו אלוהי וחזרה אל עולם שמאבד לפתע את החיות שלו ונראה אפור ומשעמם. בשנת 1993, כשהייתי בן 16 חוויתי מספר רב של חוויות שיתוק שינה לעתים אפילו על בסיס יומיומי, באחת מאותם חוויות חוויתי מה שנקרא חוויית שיא (peak experience). כמו תמיד החוויה התחילה בחוסר יכולת להזיז את הגוף וקול זמזום שהלך והתחזק ונשמע שהוא בא מכל עבר. הרגשתי איך כוח שאיני יכול להתנגד לו מושך את פלג גופי העליון כך שאהיה ישוב על המיטה (כיום, בעקבות מחקר זה, אני מניח שלצופה מהצד הייתי עדיין שוכב במיטתי ומה שחוויתי היה חלק ממכלול התחושות של יציאה מהגוף), חשתי פחד גדול ובנוכחות של כוח מרושע שנדמה לי כמו ענן שחור המרחף מעלי, הרגשתי איך הוא מזנק עלי ומנסה להיכנס לגופי, כמו תמיד נאבקתי במלא כוחי כדי לחסום אותו ולהחזיר את יכולת השליטה לגופי, לאחר מספר שניות של מאבק, נעלמה בבת אחת אותה ישות והרגשתי איך אני נשמט בחזרה אל המיטה, אך במקום לנחות על המזרון המשכתי ליפול דרך המיטה אל תוך אפילה שחורה אינסופית, הפחד שחשתי נעלם ממני תוך כדי הנפילה וכמו קליפות בצל ראיתי איך זיכרונות מתקלפים ממני ונעלמים אל אותה אפלה, שכחתי באיזו מיטה ישנתי עכשיו, שכחתי בן כמה אני, מי הם הורי ואחיי ולבסוף גם שכחתי מי אני, אני והאפלה כבר לא היינו שני דברים נפרדים היינו לאחד, הספקתי לחשוב לעצמי שזהו אני מת וקיבלתי את המוות בשמחה לפני שנהייתי אחד עם היקום. בבוקר יום המחרת התעוררתי כרגיל במיטה, הופתעתי מאד להתעורר שם והייתי מופתע מזה שאני חי עדיין, מבחוץ הייתי צריך להמשיך להתנהג כרגיל, ללכת לשיעורים, לשוחח עם חברים ללמודים ולהיות בקשר עם המשפחה, אך מבפנים הרגשתי שאני מביט על עולם שונה שכבר לא הכרתי, הכול נראה לי מזויף, משוטח ולא מציאותי ולקח לי הרבה זמן עד שהרגשתי שוב חלק ממנו, היום אני יודע שחוויתי את אותו דיכאון של אובדן. אין ספק שלכך שלא הייתה לי שום מסגרת התייחסות לחוויה ולכך שלא יכולתי לחלוק את אותה חוויה עם אף אחד הייתה משמעות להתמודדות שלי עם אותה חוויה, מה שמביא אותי לנגזרת האחרונה – הבידוד החברתי.
בידוד חברתי הבידוד החברתי נוצר כאשר אין אמון שהאנשים הסובבים אותנו יוכלו להבין אותנו, ואכן לאורך מחקר זה הבאתי מקורות וחוויות אישיות של אנשים שהמעיטו את חוויית שיתוק השינה, ביטלו אותה כדמיונות בלבד, או אפילו פירשו אותה כפתולוגיה נפשית או פסיכיאטרית. כשנוצרת הפרדה בין אדם לחברה ישנם סיכויים גדולים יותר לכל מיני מנגנוני הגנה או פיצול להיכנס לפעולה כמו השלכה (אצל נוטקביץ, 1991) ,למשל, שבה אספקטים של העצמי מועברים לאחר, או הגנה מאנית (ויניקוט, 2010א) שבה האדם החווה בידוד חברתי יכול לראות את האחרים כצבועים, חלשים, נחותים וכדומה. בסרטו של פידינגטון – "הרצח של ג'ון לנון" (piddington, 2006) המבוסס על יומניו של מארק צ'אפמן, רוצחו של לנון, ועל האירועים ההיסטוריים כפי שהתרחשו, מובאת דמותו של צ'אפמן כאדם מסוגר שרואה עצמו שונה מכל האנשים, הוא מתכנן לרצוח את לנון מאחר והוא חווה את לנון כשקרן וצבוע מאחר שמצד אחד הוא כותב בשיר "imagine" על איזה שהוא קיום אוטופי בלי גבולות, נכסים ומלחמות דת ומצד שני מחזיק צי של מכוניות יוקרה ובתים במספר ארצות. כשצ'אפמן מגלה זאת הוא מחליט להרוג אותו. באחת הסצנות נשמע קולו של השחקן מצטט פסקה מתוך יומנו של צ'אפמן: "התעוררתם פעם משינה עמוקה בתחושה שיש רוע בחדר? לא הייתם לגמרי ערים וגם לא לגמרי חולמים העיניים שלכם לא נפקחו יותר ממחצית הדרך והרגשתם משותקים מפחד עצום שאינכם יודעים מי אתם? פחדתם עד כדי כך שאיבדתם את הזהות שלכם? הפחד עושה זאת, הוא גונב לאדם את הזהות, אין דבר מפחיד מזה, אני יודע." אין פה כוונה כמובן לקשר בין שיתוק השינה, הבידוד החברתי והרצח, וברור שהיו עוד גורמים אישיותיים ונפשיים רבים שהובילו לביצוע הרצח אך יש בכוחה של אמירה זו של צ'אפמן לסמל את אותה בדידות ותחושת זרות אותה הוא מקרין לאורך כל הסרט. גם כאן יש בכוחו של ידע, שיתוף של אחרים החוו את אותה חוויה, וקריאה על מקרים דומים להוציא מאותו בידוד כפי שכבר ציינתי למעלה את דבריהם של יאלום, אסג'ולי ווילבר בנושא זה.
11.6 רצון להעמיק למקום של צמיחה רוחנית
היה ולאחר שהמטופל חשף בפנינו את חוויותיו משיתוק השינה, למד על ההסברים לתופעה ואת מימדיה, ומראה רצון לנסות להשתמש באותה תופעה כדרך צמיחה רוחנית, ישנם מספר דגשים ועקרונות שאני מציע להשתמש בהם. אחזור ואומר שלא מדובר פה במודל דוגמטי ומאחר וכל אדם הוא עולם ומלואו והדרך הנכונה לכל אדם היא שונה וייחודית לאישיותו ואופיו של האדם. כמו כן החוויה של שיתוק שינה אינה קשורה בשום אופן לרמת התפתחות רוחנית מסוימת, והיא יכולה להופיע אצל אדם שכבר שנים הולך במסע הרוחני שלו בדיוק כמו אצל אדם שמעולם לא נגע בעולם של רוחניות או של ישויות על טבעיות. שליט (2011, עמ' 60) רואה את תהליך הצמיחה כמטרה טיפולית בפני עצמה ומגדירה זאת כך: "אספקת התנאים אשר יאפשרו למטופל תנועה בתוכו ובחייו בכיוון של צמיחה אישית מתמשכת" , לצורך כך על המטפל ליצור את הגרייה ולתת את הכלים להמשך צמיחה באופן עצמאי, לתווך בהצלחה בין המטופל לבין 'החופש להיות יותר' (שם). עבודה על קונפליקטים ודחפים צמיחה רוחנית חייבת להתחיל מלמטה וללא בסיס חזק ועבודה על החלקים הראשוניים יותר כל ניסיון לעשות מעקף רוחני עלול להוביל לתוצאה פתולוגית או פירוש נמוך של החוויה הרוחנית. וילבר מבסס את חמשת השלבים הראשונים בתהליך הצמיחה הרוחני על התיאוריה של פיאז'ה בנוגע להתפתחות השכלית אצל ילדים (כהן ופרידמן, מתוך ליבליך, 2009, נספח), גם אברהם מאסלו שמספר שנים לאחר שהמציא את מודל פירמידת הצרכים, הוסיף לה עוד נדבך – 'הצרכים שמעבר' ו-'חוויות שיא' – הוא גרס שברגע שחוויות שיא מתייצבות הן מהוות נתיב להתפתחות אנושית גבוהה יותר (שליט, 2011, עמ' 56). גם וילבר וגם מאסלו מראים בגישותיהם שלבים בסיסיים שעל האדם לעבור לפני שהוא יוכל להתפנות אל הצמיחה הרוחנית. בספרו הראשון של קסטנדה (1987ה) נראה שדון חואן אכן משתמש במעקפים רוחניים כאשר הוא מפגיש את קסטנדה, בעזרת סמי הזיה, בתופעות מיסטיות המאיימות לפעמים על שפיותו של קסטנדה, רק כשמעיינים היטב בכל כתביו מתגלה תמונה שונה, במקביל לאותה חשיפה הנעשית באמצעות הסמים דון חואן עובד עם קסטנדה על חלקים אחרים של הנפש, כמו לקיחת אחריות, כוח הרצון, והתמודדות עם המוות (1987ג) עליהם הרחבתי בסעיפים הקודמים, בנוסף, על אף שדון חואן מכנה מושגים מוכרים מעולם הטיפול בשמות שונים ניתן לראות שמדובר בכלים מוכרים, לדוגמא, כשדון חואן אומר שישנם שתי נפשות אחת היא שלנו לגמרי והיא כמו קול חלוש הנותן לנו סדר ובהירות ותכלית ואילו השנייה היא 'התקן זר' הנותנת לנו מאבק, ספקות וחוסר תקווה (קסטנדה, 2001, עמ' 19). הוא מביא במילים אחרות את מושג האני האמיתי והאני המזויף של ויניקוט (2010ב), או כשהוא מדבר על היזכרות בטראומות העבר כדי לשחרר אנרגיה כלואה (קסטנדה, 2001), כפי שעושים בפסיכואנליזה. בפסיכולוגיה היונגיאנית נותנים חשיבות רבה לארכיטיפ מאבק הגיבור במפלצת, נצר רואה זאת כמאבק בתכונות הצל, כלומר, שתפקיד התודעה הוא להכיר בקיומו של הצל, לכבד אותו, ובו בזמן להיאבק בו ולשלוט בו (2011, עמ' 257) מקורות אלו רק מראים על חשיבותה הרבה של עבודה טיפולית על הקונפליקטים הנפשיים ועל הדחפים הבסיסיים בכדי ליצור בסיס איתן שרק ממנו ניתן יהיה להגביה לעבר צמיחה רוחנית. על אף שייתכן ולמטופל זה יראה כעיסוק בבנאלי ובנדוש והוא ירצה להגיע ולחוות עוד מאותם חוויות טראנס פרסונאליות, צמיחה רוחנית ללא בסיס יציב הנטוע באדמה עלולה להוביל למצב פתולוגי או לניתוק מהגוף ומחיי היומיום. פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית וילבר בתיאוריית השלבים שלו הגדיר את שלב המעוף הגיון כשלב שעדיין שייך לרמה האישית אך זהו המבנה האינטגרטיבי הגבוה ביותר לפני העלייה לשלבים הטראנס פרסונאליים. (אצל ליבליך, 2009, עמ' 59) זהו כבר שלב אקזיסטנציאליסטי ובטיפול, בשלב זה, יעלו נושאים כמו משמעות, אחריות, רצון ומוות. בתופעת שיתוק השינה יש במיוחד מקום לאותם נושאים קיומיים, מפאת אופי החוויה. גישה אקזיסטנציאליסטית בטיפול המאפשרת מקום לכל אותם שאלות קיומיות היא הכרחית לצורך הפיכת החרדה והדיכאון האופייניים לשלב זה ולאפשר לגעת בהם ולהתמודד איתם. בפסקאות הקודמות כבר נגעתי בהקשר שבין שיתוק שינה לנושאים אקזיסטנציאליסטים ולכן אביא אותם כאן בקצרה: מוות – הפחד מהמוות והמפגש הבלתי אמצעי עימו המתרחש בשיתוק השינה ממוסס את ההדחקה הרגילה שלנו מפני המוות ומציפה את סופיות קיומנו כעובדה מוגדרת. אחריות – המקום אשר בו עקב חוויית שיתוק השינה קל להגיע אל המקום הקורבני וחסר האונים שבו מתרחש דבר מה אשר מחוץ לשליטה שיש לנו בחיינו. מעבר ללמידה איך ניתן לשלוט בתופעה עולה תפיסת השליטה וחוסר האונים כנושא שניתן לעבוד עליו על ידי בדיקת ההתמודדות עם אותו מצב. רצון – בשלבים מאוחרים יותר אפשר ללמוד איך על ידי הפעלת כוח הרצון אפשר להביא את החוויה הזו לכדי חוויה שניתן למנוע אותה או ליצור אותה על ידי התכוונות בלבד, האפורד מספר על אנשים שמצליחים להביא את עצמם לחוות זאת על ידי התכוונות מתוך מקום סקרן הרוצה לצאת מגבולות הגוף ולחקור סביבת מציאות חדשה לחלוטין. ( hufford, 2010 part 3) קרקוע ואל השמיים (skying) בסעיף על המניעה של תופעת שיתוק השינה כתבתי על הצורך בקרקוע בכדי להחזיר את האדם יותר אל האדמה ואל הגוף, אם אנו מעוניינים לשמר את התופעה אך להיפתח אליה ממקום מאפשר ומצמיח אנו נמשיך בתרגילי קרקוע אך נוסיף לכך גם תרגילי אל השמים (skying) (Totton, 2012, p 96) במין משחק וריקוד עדינים אשר מטרתם להגדיל את הבסיס הארצי, היציב והבטוח אך לא ממקום הבא להחליף את אותה היפתחות לעבר השמיים אלא ממקום הבא לאזן בין שני כוחות אלו, ולהביא אותם לאינטגרציה של יכולות טראנס פרסונאליות גבוהות עם בסיס מקורקע ואיתן המחובר לאדמה.
11.7 מערכת היחסים בין המטפל למטופל
לסיום הייתי רוצה גם להדגיש את מהות הקשר שבין המטפל למטופל, במקרה בו הם מחליטים ללכת לכיוון של צמיחה רוחנית, מכיוון שיש לו חשיבות מכריעה בתהליך עצמו. מסורות רוחניות רבות מדברות על הקשר בין מורה וחניך, ונראה שיש פה מערכת שאין בה יחסי כוחות שווים, החניך לא יודע כלום והוא תלוי במורה אשר הוא בעל הסמכות והידע, ועל החניך להתמסר כמה שיותר למורו. סוג זה של מערכת יחסים, עלול במספר מקרים להיהפך לקשר של שליטה וניצול, וישנם דוגמאות רבות לניצול כוחני שכזה בידי מורים אשר הכתירו עצמם כ'גורו', או כמוארים, כאלו שסוחפים אחריהם אנשים ומנצלים אותם, או כתות בהם ה'חניך' מתאיין ומבצע את דברי המורה בלי לשאול שאלות או להתנגד (אצל ליבליך, 2009, עמ' 278-302). כשאדם עובר חוויה רוחנית חזקה ואפילו הארה הוא יכול להכתיר את עצמו למורה אף על פי שאין לו שום מסגרת התייחסותי למה שהוא עבר או שהוא אפילו לא התחיל כלל מסע של צמיחה רוחנית. כשנבין שאותה 'הארה' עליה אנו מדברים במערב אינה מצב סטטי אלא מקום שמגיעים אליו ונופלים בחזרה למציאות הרגילה, נוכל לראות את סיפורו של המורה הרוחני כסיפור טרגי של נפילה מהשחקים (שם, עמ' 287) שלב האידיאליזציה בטיפול, אשר בו המטופל רואה את המטפל באור אומניפוטנטי הוא שלב כמעט הכרחי ביצירת הקשר הטיפולי, אך מטרת המטפל היא להצליח שהמטופל יראה אותו כאחד האדם, יאלום ניסח בצורה מדויקת את רגע ההתפקחות של המטופל לכך שאין אדם שיש בידיו את כל התשובות אלא שכולנו מחפשים כל הזמן:" ...הדבר החשוב ביותר שהמטופל לומד בטיפול קשור למגבלות של מערכות יחסים. הוא לומד מה הוא יכול לקבל מאחרים, אך אולי חשוב מכך, הוא לומד מה הוא איננו יכול לקבל מאחרים. כשמטופל ומטפל נפגשים ברמה האנושית, האשליות של המטופל ללא ספק נפגעות. המושיע האולטימטיבי נראה בבירור כאדם רגיל ותו לא... כפי שקנת פישר מציין, זהו רגע מאיר עיניים כשלעולה הרגל מזדמן לחשוב: אולי איש אינו יודע – אולי כולנו עולי רגל... באופן אופטימאלי מה שהוא לומד מהמפגש השלם הוא שהוא, המטפל וכל האחרים – כולם אחים באנושיות שלהם ובבידוד התמידי שלהם." (יאלום, 2011, עמ' 342) גם אצל קסטנדה אפשר לראות איך לאורך השנים משתנה תפיסתו של קסטנדה את דון חואן – לפני המפגשים הוא נראה לו כאינדיאני זקן וחלש, בהמשך הוא מתגלה כמורה יודע כל ורב עוצמה ובהמשך מראה לו דון חואן שהוא בדיוק כמוהו ומספר על מוריו שלו ועל כל החולשות שהיו לו בתהליך הלמידה ועדיין הן חלק ממנו, מה שמצייר את דון חואן בספרים המאוחרים יותר כדמות הרבה יותר אנושית, בעלת יתרונות וחסרונות. לכן מההיבט של הקשר הטיפולי על המטפל לדאוג כמה שיותר שעם הזמן המטופל יראה אותו עם כמה שפחות העברות, ללא אידיאליזציה, אלא כפי שהוא באמת, עוד אדם סקרן הפתוח לחקירת אופקה הרחב של התודעה.
12. חוויה אישית
I think I`m awake
Rolling on my blanket
I am sinking into the bed
Light around me
Beautiful washes of pulsating color
Buzzing white noise
It sounds like one hundred bees
I too once thought the radio played
Let`s act like children while we sleep paralyzed
Pulsing
You control it
Body`s asleep
And your mind is awake
- dredg, scissor lock, 2002 נושא שיתוק השינה מרתק אותי כל כך מכיוון שחוויתי אותו על בשרי ומוכר לי דרך חוויה אישית ופנימית ולא רק ממקום מדעי, מרוחק ואמפירי של מתבונן חיצוני, כפי שגם שני החוקרים המובילים האפורד וצ'יין התחילו לעסוק בתחום לאחר שחוו שיתוק שינה בעצמם וניסו לפענח את התופעה ולמצוא לה הסברים. בחלק זה אביא בקצרה את המפגש האישי שלי עם החוויה אשר הביאה אותי לכתיבת מחקר זה. בשנת 1993 הגיע לידי ספרו של רפי רוזן המבוסס על תורתו של רייך "החוש השביעי והמציאות שמעבר" (רוזן 1989). הספר ריתק אותי כבר מתחילתו ובעזרתו הצלחתי לפתח חישה אנרגטית ולהיות מודע לשדה האנרגטי שמסביבנו. מאחר שבאותה תקופה למדתי בפנימייה יכולתי לתרגל על אנשים אחרים ריפוי בעזרת השדה האנרגטי בתדירות גבוהה. מה שהתחיל כטיפול לאחר שיעורי ספורט בשרירים כואבים התפתח עם הזמן גם לריפוי אסתמה ולהפסקת גמגום (אני מניח שהייתה חשיבות רבה לכך שהמטופלים היו צעירים – בני 16). לאחר שהתחלתי להכיר את התחום הזה נחשפתי לספר נוסף "פיתוח התפיסה העל-חושית" (מרטין 1992) שראה חשיבות גדולה בתרגילי הרפיה. אחד מהתרגילים האלה היה לשכב בלי לזוז, לנשום עמוק וחזק, למתוח ולהרפות כל שריר בגוף ולסיום לדמיין איך כל הגוף הופך לאבק (עמ' 36). כיום אני מבין שצורת הנשימה שנשמתי בתרגולים האלה היא הנשימה ההולוטרופית שפיתח גרוף כדי להגיע למצבים טראנס פרסונליים ולהגיע למצבי תודעה לא רגילים, לאחר שהשימוש בסמים משני תודעה יצא מהחוק (אצל טוטון 2012, עמ' 136). באחד הלילות פקחתי לפתע את עיניי והרגשתי שאיני מסוגל לזוז, קול שנשמע כמו משק כנפיים של אלפי ציפורים הלך והתגבר בתוך אוזניי. פחד נורא מילא אותי וחשתי במין נוכחות מרושעת מרחפת מעליי שדימיתי לענן שחור, הרגשתי שהענן מנסה לשאוב אותי כלפי מעלה ולנתק אותי מגופי. נאבקתי באותו כוח בראשי ובשלב מסוים הכול נפסק בבת אחת, הייתי מסוגל לזוז מחדש והתחושה של נוכחות זרה לידי נעלמה מהחדר, ורק הפחד נשאר עדיין. המשכתי לחוות חוויות דומות בתכיפות ולעתים התווספו להן חוויות של דמות שחורה דמוית צל הנמצאת לידי בחדר ובהמשך אף חוויות של יציאה מהגוף. לא יכולתי לספר את חוויותיי לאף אחד ובספרים שקראתי על כל מיני חוויות מיסטיות לא מצאתי משהו שהזכיר את מה שעובר עליי. חשבתי שאני האדם היחיד בעולם שחווה זאת. בשלב זה עשיתי את ההקשר בין התרגול האנרגטי וההרפיה שהייתי עושה והחלטתי להפסיק לגמרי לעשות אותם. אך גם לאחר שהפסקתי אותם, המשיכו החוויות להופיע בצורה די תכופה. כשפתחתי ב-2002 עסק לגינון, תדירות החוויות פחתה אך לא פסקה לגמרי וגם הרגשתי איך משהו בי מתקרקע יותר. בשלב מסוים כשהרמתי ידיים ממציאת חומר או ידע על התופעה החלטתי לנהל יומן של אותם חוויות כדי שאוכל לעקוב אחר התדירות שלהם ואחר החוויות הספציפיות הקורות בכל אחד מהמקרים. את הקטע הבא כתבתי ב2004: "פריצת דרך!!! שוב הייתי מודע לחדר בלי יכולת לזוז, אבל הפעם היה משהו שונה, לא היה בי כל פחד והרעש באוזניים היה נשמע כמו כינורות נעימים, אפילו היה לי קצת חבל שיכולתי לחזור לזוז והמוזיקה נפסקה, שמתי דיסק במערכת, של להקת dredg (2002) שקניתי השבוע, ומתוך שעמום חיפשתי את מילות השירים על העטיפה, אבל במקום מילות השיר הייתה בחוברת המצורפת לדיסק אסופה של כתבי יד של אנשים המספרים על חוויות משונות שהם עברו הקשורות בחוסר היכולת לזוז ובדמויות מפחידות שמגיעות אליהם תוך כדי שזה קורה להם, יש לזה אפילו שם sleep" "paralysis, איזה הקלה, אני כבר לא לבד!! אני יבדוק אם אני אוכל למצוא על זה עוד חומר" הידיעה שיש עוד אנשים שחווים את מה שאני חווה עזרה לי להכיל את מה שעברתי ולדעת שיש עוד אנשים כמוני, אך עדיין לא הרגשתי שאני יכול לשתף עוד מישהו באותם חוויות ולא ידעתי מה היקף התופעה. לא היה לי ספק שמי שלא חווה זאת גם לא יוכל להבין את עוצמת החוויה. בינואר 2007, לאחר מספר חודשים בהם לא חוויתי שיתוק שינה, חשתי שוב את אותה סקרנות מעורבת בפחד ורציתי לחוות שוב מפגש עם השלכות רוחניות הכרוכות בשיתוק שינה, אף על פי שנרדמתי על בטני באותו לילה חזרה אלי החוויה הזו. התעוררתי ולא יכולתי לזוז, הוילון שבחלון שליד המיטה התנפנף בפראות, והספקתי לתהות אם לא סגרתי אותו לפני שנרדמתי. לפתע נכנסה מהחלון דמות אפלה וישר נגשה אל מראשות המיטה והחלה חונקת אותי, הפחד היה בהתחלה לא נורא יחסית לפעמים הקודמות, וכבר קראתי מספיק על התופעה כדי להבין שלא נשקפת לי באמת סכנה ושאין לי מה להיבהל מזה שאני לא מצליח לזוז, אך לפתע צצה בראשי עוד מחשבה, אולי זה לא שיתוק שינה ויש פה באמת אדם אמיתי שמצמיד אותי למיטה ומנסה לפגוע בי, מחשבה זו העלתה את רמת פחד המוות מחדש ונאבקתי בכל כוחי להצליח ולהחזיר את השליטה לגופי, לבסוף אחרי זמן שנראה נצחי הצלחתי להשתחרר,הדמות נעלמה והלב שלי דפק בקצב חזק ומהיר, החדר היה ריק והוילון שליד המיטה היה דומם ליד החלון שהיה סגור. לקח לי הרבה זמן להירגע ולחזור לישון, אמרתי לעצמי שהשבעתי את הסקרנות שלי לזמן הקרוב ואני לא רוצה לחוות יותר את החוויות הללו. נראה שלאותה אמירה היה משקל כי מאז לא חוויתי יותר את הפן המפחיד של שיתוק השינה (הייתה עוד פעם אחת לאחר שלוש חודשים שבהם הייתה חוויה של יציאה מהגוף והתחושה הייתה של חוויה חיובית ולא של אותה חוויה מפחידה).
13. חזון
כל אדם מתייחס לאופק הראייה שלו עצמו כאל גבולות העולם – ארתור שופנהאואר אריסטו, תלמידו של אפלטון, חלק על מורו בקשר לתורת הצורות והאידיאות (ראה נספח ג) וטען שאת הידע האמיתי כלפי הצורות ניתן להכיר רק באמצעות התבונה והמחשבה (לוין, 2010, עמ' 29), אותה חשיבה וראייה אמפירית היא זו ששלטת כיום בעולם המערבי, בעוד גישתו של אפלטון יותר מתאימה לתרבויות הנחשבות לפרימיטיביות או לרוח העידן החדש התופסת תאוצה בשנים האחרונות. לא נראה שאותו ויכוח תפיסתי עתיק יומין הולך להשתנות בשנים הקרובות, אך מה שכן, התפתחות המדע משתנה ומתקדמת כל הזמן, ייתכן ואפלטון ואריסטו היו חלוקים בנוגע לגורמים השונים להתפתחותם של מחלות מאחר ובתקופתם עוד לא היה למדע את הכלים האמפיריים לראות ולחקור חיידקים, אך כמובן עצם זה שהמיקרוסקופ לא היה קיים, ולא הייתה יכולת לראות חיידקים אינו אומר שלא היו קיימים חיידקים בתקופתו של אריסטו, אלא רק שלא היתה את האפשרות לצפות בהם ולחקור אותם. כיום עולם המדע כבר יודע שהעולם אותו אנו רואים הוא עולם של אנרגיה, ולא של עצמים דוממים כפי שהיה נהוג לחשוב, כאשר נראה לנו שאנו יושבים על כיסא למעשה אנחנו מרחפים מעליו, אנו נדחים על ידי הכוחות הקוונטיים והחשמליים של הכיסא (קאקו, 2012, עמ' 177). יתרה מזו, הפרופסור לנוירופסיכולוגיה, כריס פרית' טוען שההפרדה בין רוחני לפיזי, היא בכלל שגויה בעיקרה, וזוהי אשליה בלבד הנוצרת במוחנו. מאחר וכל מה שאנו חווים, בין אם זה ברוחנו ובין אם זה בעולם הגשמי, מגיע אלינו ממוחנו, ולמעשה קשרי המח עם העולם הפיזי, עולם העצמים המוחשיים, ישירים לא יותר מקשרי המח עם עולם הנפש והמחשבות. (2011, עמ' 30) ישנם מדענים שהצליחו כבר בעזרת מכשיר fMRI למפות ולראות מה המח רואה כשהוא חולם, (קאקו, 2012, עמ' 67) ייתכן ובשנים הבאות, בעזרת המדע נוכל לראות מה רואה אדם תוך כדי חוויית שיתוק שינה, ושזרם התודעה והעולם הפנימי יהיה פרוס גם לפני המדענים והחוקרים המסתכלים מבחוץ אל אנשים החווים חוויות תוך אישיות. בשנת 1953, פרסם אלפרד קינסי את ספרו על מיניות האישה, בעזרת אין ספור נתונים סטטיסטים ומחקרים אמפיריים הוא הראה לעולם שלאישה יש יצר מיניות כמו לגבר, עבודתו התקבלה ברגשות מעורבים, הוא קיבל הרבה מכתבי תודה מנשים שהרגישו הקלה על מה שהם חשות ולעומת זאת הרבה תגובות נזעמות ממוסדות ואנשים שהעדיפו להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא. מחקרו המקיף והיסודי של קינסי היה יכול להיחסך אם במקום זאת היה אפשר פשוט לדבר בחופשיות על נושאים אלו או לחילופין ללמוד מצפייה בתרבויות שאינם שייכות לזרמים המונותיאיסטים. גם מחקר זה, שנעשה בו שימוש רחב בכלים מדעיים וסטטיסטים, הוא למעשה לא יותר מלקיחת דבר שהינו ידוע ומקובל ברב תרבויות העולם והגשתו מחדש תוך כדי שימוש בשפה המדעית המקובלת, בנוסף, לפי כל הנתונים המדעיים לפחות אדם אחד מתוך שלוש חווה שיתוק שינה, לפחות פעם אחת במשך חייו, ולכן - כביכול, לא אמור להיות משהו פשוט יותר מלהעלות את הנושא הזה לדיון ציבורי. איני מצפה מהמדע לקבל ולהכיר כיום את אופיין האמיתי של חוויות שיתוק השינה, כל עוד אין ביכולתו למדוד אותו בכלים המדעיים, אך ייתכן והכיוון אליו הוא הולך בשנים האחרונות והידע החדש על אופיו של היקום, תפיסת העולם והאנרגיה הקיימת ביקום תמשיך להקביל ולהתקרב לכל מה שפילוסופים ואנשי רוח רבים טוענים כבר למעלה מאלפיים שנה. מישל ז'ובה, חוקר החלומות, שבתור חוקר חיצוני הטיל ספק זמן רב בקיומם של חלומות צלולים – חלומות בהם התודעה ערה ומודעת לעובדת היות האדם חולם, אך לאחר שהחל לחוות בעצמו ולהתאמן בחלימת חלומות צלולים, לא רק שהכיר בקיומם אלא גם טען שלא מדובר בתופעה נוירולוגית אלא במרכיב פסיכולוגי (רוק, 2007, עמ' 166) טוטון כותב שמאחר ודרך הפסיכותרפיה הגופנית ניתן להגיע לחוויות של חיים קודמים, רוחות, פיות, אנרגיות ארציות וקוסמיות, טלפתיה, ראיית הנולד, סינכרוניות, רוח ואלוהים. אנשים מסוימים מדברים בקול על החוויות שלהם ואילו אחרים נותרים דוממים. הפסיכותרפיה הגופנית כדיסציפלינה נוטה לשמור על השתיקה בנושאים אלו היום, כחלק מהאסטרטגיה שלה לזכות בהכרה ציבורית. (טוטון, 2012, עמ' 188) אך אם אנו בתור מטפלים גופניים או טראנס פרסונאליים (לפי טוטון וגם לדעת החוקר, מדובר בשני צדדים של אותו המטבע) נהיה פורצי הדרך בתחום, נוכל להכשיר את הקרקע לסובלנות כלפי כל החוויות הללו בלי שיקושרו לפסיכוזה או לחוסר יכולת לפעול בעולם היומיומי המקובל.
14. סיכום
אם אנסה למקד את מסקנותיי מעבודה זאת, אוכל לנסות ולתמצת אותם במספר נקודות: תופעת שיתוק השינה הינה תופעה נפוצה שאינה מסוכנת ואינה מצביעה על פתולוגיה מסוימת, למרות זאת, רב אנשי הטיפול – רופאים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים אינם מכירים את אותה תופעה, מה שעלול לגרום לאבחון שגוי. כיום רוב המחקרים בנושא שיתוק השינה נעשים על ידי חוקרי שינה וחוקרי המח, למרות תרומתם הגדולה להבנת התופעה, הסתכלות על שיתוק שינה דרך עיניים אלו בלבד מתאר רק צד אחד של המטבע הקשור לתופעת שיתוק השינה, בעזרת הסתכלות על שיתוק שינה דרך חקר התודעה והנפש, ניתן יהיה לראות ולגלות היבטים נוספים של תופעה זו. המושג הזיית טרום-שינה כפי שמכונות התופעות של ראיית הדמויות על פי הנוירולוגיה, שולל וממעיט את אופי החוויה, בגישה טראנס פרסונלית המכירה בקיומם של תופעות מסוג זה, אני מציע את השם השלכה רוחניתspiritual) projection), המתייחסת לראיית סוג מסוים של אנרגיה כדמות אשר נראית לכל אחד בצורה שונה ומושפעת מהתרבות, הנפש והעולם הפנימי של האדם החווה אותה. ניתן להביט על שיתוק השינה לא כעל אפיזודות נפרדות אלא כעל תהליך מתמשך, בתחילה ישנם ראיית דמויות, קשיי נשימה, ופחד גדול, ובהמשך כשלומדים להתמודד עם הפחד ניתן להגיע לחוויות של יציאה מהגוף וחקירת מרחבי תודעה חדשים בתוך מציאות לא רגילה. מאחר ושיתוק שינה הינה חוויה רוחנית שלרוב נגרמת לאדם ללא התכוונות, היא עלולה להוביל למשבר רוחני, בעזרת טיפול מכיל ומצמיח, המטפל יכול להוביל את אותו משבר רוחני לתוך תחילתו של תהליך של צמיחה רוחנית. ניתן למצוא את התופעות הנגרמות בשיתוק שינה בתוך תורות רוחניות שונות, תחת שמות שונים לאותם מושגים, באותם תורות רוחניות מתוארות התופעות כחלק ממסלול המשמש לצורך התפתחות רוחנית, תורות אלו גם מסבירות בדרכם את הסיבות להופעתם של אותם השלכות רוחניות. השוואה בין אותם תורות רוחניות לבין הפסיכותרפיה מראה שבגישה האקזיסטנציאלית ישנם מרכיבים דומים לאלו שיכולים לעלות כשמביאים לטיפול את שיתוק השינה לצורך התפתחות רוחנית. נראה שכדי שיהיה אפשר להכיל את המטופל ולהיות איתו בחוויה שלו, על המטפל להכיר באפשרויות של קיומם של מרחבים מעבר למה שאנו מסוגלים לתפוס בחושינו, לכן נראה שפסיכותרפיה המכירה בקיומם של מרחבים טראנס פרסונאליים היא זו שתענה בצורה המדויקת ביותר על צרכיו של המטופל. בהתייחסות בטיפול לשיתוק שינה על המטפל להיות מודע לצרכיו של המטופל ולבדוק איתו מה הם הדברים הישירים איתם הוא מתמודד ומה הם התוצאות העקיפות העלולות להיגרם מתוך אותה תופעה. עבודה זו חידדה אצלי תופעות רבות הקשורות לעולם שיתוק השינה וקשריו הענפים, אם זאת נראה שעדיין הידע על תופעה זו נמצא רק בתחילתו ושמחקרים עתידיים של תחום זה יכולים לבדוק עוד אספקטים שונים של שיתוק השינה, כגון האם ישנם קווי אופי המאפיינים אנשים החווים שיתוק שינה? עד כמה עמוק הקשר בין מיתוסים שונים ואפילו ארכיטיפים לתופעת שיתוק השינה? מהם הדרכים הכי טובות לעורר באופן אקטיבי את שיתוק השינה? ועוד. כולי תקווה שבעתיד תחום זה יקבל את הבמה לה הוא ראוי, נראה שמספיק שהתחום יהיה ידוע יותר בציבור כדי לפתור רבים מהתסמינים השליליים להם הוא גורם וכך לתת לשיתוק השינה להיות חוויה מקובלת ונורמטיבית, ואולי אפילו חיובית, כפי שהיא כבר קיימת כיום במספר תרבויות בעולם.
נספחים
נספח א השאלון לשיתוק שינה של J. A. CHEYNE - (2010) תרגום: יאיר לביא לפעמים כשאני נרדם או מתעורר אני חווה תקופה קצרה בה איני מסוגל לזוז למרות שאני ערני ומודע לסביבתי. א. אף פעם ב. פעם אחת ג. כמה פעמים בחיים שלי ד. כמה פעמים בשנה ה. באופן חודשי ו. באופן שבועי ז. מספר פעמים בשבוע. בפעמים אלו ניסיתי לדבר או לקרוא בקול ולא הצלחתי. אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד לפעמים במהלך חוויות אלו אנשים חווים 'התעוררות מדומה' שבה הם מתיישבים יוצאים מהמיטה ועושים פעילויות שונות רק כדי לגלות בסוף שהם עדיין במיטה מתעוררים לפתע, האם חווית זאת פעם? אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרגשתי נוכחות הנמצאת איתי בחדר אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הייתה לי תחושה של ריחוף אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה ראיתי משהו –צורה, אדם או ישות מסוימת אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרגשתי לחץ על החזה או על איבר אחר אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרגשתי שאני מתקשה לנשום אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה שמעתי רעשים משונים אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה פחדתי שאני הולך למות אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במהלך החוויה הרגשתי ויברציות, עקצוצים, או חוסר תחושה. אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרגשתי שאני עוזב לרגע את גופי אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במהלך החוויה ראיתי את הגוף שלי מנקודת מבט חיצונית אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרחתי ריחות משונים אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במהלך החוויה הרגשתי תחושת 'מעלית' או שעליתי או ירדתי במהירות רבה. אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרגשתי שהמצעים זזים מעצמם או שמשהו מושך אותם. אף פעם ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה חשבתי שהתיישבתי או הזזתי יד או רגל רק כדי לגלות בסוף שלא זזתי בכלל. אף פעם. ב. לעיתים רחוקות ג. לעיתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרגשתי שאני נופל אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים תכופות ד. תמיד במשך החוויה הרגשתי שאני נחנק אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים תכופות ד. תמיד במהלך החוויה הרגשתי שאני עף אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים תכופות ד. תמיד במהלך החוויה הרגשתי שהגוף שלי מסתובב במהירות אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים תכופות ד. תמיד במהלך הזמן שלא יכולתי לזוז הרגשתי שמישהו נוגע בי א. אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים תכופות ד. תמיד במהלך החוויה יכולתי לפקוח את עיניי אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד אנשים חווים רגשות שונים במהלך החוויה אנא ציינו את הרגשות אותם חווית במהלך החוויה ואת עוצמת הרגש מאחד עד שבע כש 1 – מסמן בכלל לא ושבע מסמן רגש עוצמתי. פחד אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה - __ אושר אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה - __ כאב אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה - __ קור אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה - __ עצב אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה -__ כעס אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה-__ תחושות ארוטיות אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה-__ רעידות אף פעם ב. לעתים רחוקות ג. לעתים קרובות ד. תמיד. עוצמה-__ באיזו תנוחה אתה חווה את החוויה בדרך כלל משתנה ב. על הגב ג. על הבטן ד. על צד שמאל ה. על צד ימין באיזו תנוחה אתה נרדם בדרך כלל משתנה ב. על הגב ג. על הבטן ד. על צד שמאל ה. על צד ימין מתי הייתה החוויה האחרונה בשעות האחרונות ב. ב24 השעות האחרונות ג. שבוע שעבר ד. חודש שעבר ה. בחצי שנה האחרונה ו. בשנה האחרונה ז. בחמשת השנים האחרונות. מאחד עד שבע כשאחד זה ישנוני ושבע זה ערני, עד כמה אתה ערני במשך החוויה. עוצמה-__ מתי זה קורה בדרך כלל? במהלך ההרדמות ב. במהלך ההתעוררות ג. באמצע השינה מתי זה קורה בדרך כלל? בשינה סדירה ב. בתנומה ג. אחר-_______ באיזה גיל הייתה החוויה הראשונה?-____ הערות נוספות-________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________ נספח ב המודל הטיפולי – תרשים זרימה
נספח ג אפלטון – משל המערה (לאו, 2010, עמ' 25) הבה נניח שעמוק בירכתי מערה יש קבוצת בני אדם הכבולים בשלשלאות. צללים חולפים הלוך ושוב על הקיר שמולם, אך משום שזה המראה היחיד שנגלה לעיניהם, האסירים משוכנעים שהצללים האלה הם עולם המציאות. יום אחד, משתחרר אחד האסירים מכבליו, מטפס למעלה, ומגלה מדורה. מאחר שעיניו הורגלו בחשיכה, האור החזק מסנוור אותו. ואולם כשעיניו מתרגלות לאור המדורה, הוא מתחיל לזהות את מה שהוא רואה מולו. לפני המדורה צועדים בני אדם שנושאים בידיהם פסלים או דגמים של בעלי חיים, של אנשים ושל חפצים דוממים. האסיר מבין כעת שהפסלים הללו הם המקור האמיתי לצללים שהטילה האש על הקיר מתחת. הוא מבין כעת עד כמה הוא הוטעה עד כה – מה שתפס כמציאות לא היה אלא עולם של צללים, העצמים הממשיים הוסתרו מעיניו. האסיר ממשיך לטפס ומגיע לכניסה למערה. הוא יוצא החוצה, ואור היום שוב מסנוור אותו. כעבור זמן מה הוא מתחיל לזהות נופים, ובסופו של דבר רואה את השמש ברום הרקיע. הוא מבין שהשמש היא שמאירה את כל מה שסביבו. האסיר חוזר אל מעמקי המערה, אך כעת התרגלו כבר עיניו לאור והוא שוב מועד כסומא. בסופו של דבר הוא מגיע לשאר האסירים הכפותים, ומספר להם על מסעו המופלא למעלה. הוא מספר להם שהם הוטעו, אבל הם לועגים לו. "אתה הוא העיוור" הם אומרים לו, כשהם רואים אותו מועד. משחק הצללים על קיר המערה ממשיך להלך קסם על האסירים, לגביהם, תיאורים של "מציאות אחרת" הם מגוחכים וחסרי שחר.
ביבליוגרפיה
אייל, נ. (2004) נפלאות הזיכרון ותעתועי השכחה, תל אביב: אריה ניר. אריכא, י. (1998) קבלה מעשית, כפר סבא: אריה ניר. אשל, ע. (2002) מחשבות על הכלה, הזדהות והאפשרות להיות, שיחות, ט"ז (2), עמודים 137-146. בולגקוב, מ. (1999) האמן ומרגריטה, (קריקסונוב, פ (מתרגם)), תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרי עליית גג. בזנסון, ו, א. (2009) מובידיק: יצירת אומנות, עמודים 629-653. בתוך: מלוויל, ה. מובידיק, (גירון, ג.(מתרגם)). תל אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד. וייס, מ. היקמן, ט. (2001) מלחמת התאומים (כפרי, ח. (מתרגם)) תל אביב: אופוס. וילבר, ק. (2006) קיצור תולדות הכל, (אנטין, א.(ייעוץ) אידו טל, י.(מתרגם)), אור יהודה: כנרת. ויניקוט, ד. (2010א), ההגנה המאנית, עצמי אמיתי עצמי כוזב, (ברמן, ע.(עורך) אראל, א. בן-חיים, נ. זילברשטיין, א. נוה, מ. רמון, צ. (מתרגמים)), תל אביב: עם עובד. עמ' 28-45 ויניקוט, ד. (2010ב), עיוות העצמי במונחים של עצמי אמיתי ועצמי כוזב, עצמי אמיתי עצמי כוזב, (ברמן, ע.(עורך) אראל, א. בן-חיים, נ. זילברשטיין, א. נוה, מ. רמון, צ. (מתרגמים)), תל אביב: עם עובד. עמ' 202-213 ויניקוט, ד. (2010ג), התפתחות רגשית פרימיטיבית, (ברמן, ע.(עורך) אראל, א. בן-חיים, נ. זילברשטיין, א. נוה, מ. רמון, צ. (מתרגמים)), תל אביב: עם עובד. עמ' 48-61 טוטון, נ. (2012) פסיכותרפיה ממוקדת גוף, (שריג, ד. (מתרגם)) קריית ביאליק: אח. יאלום, א. לשץ', מ. (2006) טיפול קבוצתי, תיאוריה ומעשה, (הרמן, ב. (מתרגם)) האוניברסיטה העברית: כנרת, זמורה-ביתן, דביר. יאלום, א. (2010) מתנת התרפיה (גיא, כ.(מתרגם)) אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר. יאלום, א. (2011) פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית, (שפס, מ. (מתרגם)) האוניברסיטה העברית: כנרת, זמורה-ביתן, דביר. יונג, ק.ג. (1987) על החלומות, (דביר (עריכה ותרגום)), תל אביב: זמורה, ביתן. לאו ס, (2010) הפילוסופים הגדולים, מטר הוצאה לאור, תל אביב. לוין, י. פלג, א. (1981) עולם השינה והחלומות, תל אביב: ספריית מעריב. ליבליך, מ. (2009) האדם שבקצה האגו, פסיכולוגיה טרנספרסונלית, מפגש בין מזרח למערב, ירושלים: כתר ספרים, פרדס חנה: רימון. לייב, א. י. (1992) דון חואן – בין מאגיה שחורה למיסטיקה, הרצלייה: גל. מוריסון, ס. (2012) אין לה אלוהים – צעירה עירונית בחיפוש אחר הארה, (פניאס-אוחנה, ל.(מתרגם)) תל אביב: ידיעות אחרונות וספרי חמד. מלוויל, ה. (2009) מובי דיק, (גירון, ג.(מתרגם)), תל אביב: ידיעות אחרונות – ספרי חמד. מרטין, ז. (1992) פיתוח התפיסה העל-חושית, (כסלו, י(מתרגם)), ישראל: אור-עם. נוטקביץ, א. (1991) הזדהות השלכתית כהגנה מפני קנאה, שיחות, ה(3), 178-185. נצר, ר. (2011) מסע הגיבור, מודן: מושב בן-שמן. סחרוף, ב. מוכיח, ר. (2009) אבן גבירול – אדומי השפתות, תל אביב: נענע דיסק. סטוקר, ב. (1984) דרקולה, (ברעם, א.(מתרגם)) ירושלים: אלישר סלייטר, ל. (2005) לפתוח את התיבה של סקינר, (הלוי, ר.(עורכת), שפס, מ.(מתרגם)) תל אביב: אריה ניר. פרית', כ. (2011) מוח ונפש, (כהן, ע. (מתרגם)) ירושלים: ש. זק. קאקו, מ. (2012) הפיזיקה של העתיד (שגיא, א. (מתרגם)) רמות השבים: אריה ניר. קואלו, פ. (2012) אלף, (משמר, ת. (מתרגם)) תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד. קובלר-רוס, א. (200) המוות חשוב לחיים, בר-כוכבא, י.(מתרגם) ירושלים: כתר. קורנפילד, ג. (2008) הלב הנבון, (גפן, ב.(מתרגם)) בן שמן: מודן. קסטנדה, ק. (1983) מתנת הנשר, (תדמון, ח.(מתרגם)), תל אביב: זמורה, ביתן. קסטנדה, ק. (1987א) האש שבפנים, (תדמון, ח.(מתרגם)), תל אביב: זמורה ביתן. קסטנדה, ק. (1987ב) הטבעת השנייה של העוצמה (גונן, ש. (מתרגם)), תל אביב: זמורה ביתן. קסטנדה, ק. (1987ג) מסע לאיכטלן, (ארבל, ע.(מתרגם)) תל אביב: זמורה ביתן. קסטנדה, ק. (1987ד) מציאות נפרדת, (רגבים, י.(מתרגם)) תל אביב: זמורה ביתן. קסטנדה, ק.(1987ה) משנתו של דון חואן, (רגבים, י.(מתרגם))תל אביב: זמורה-ביתן. קסטנדה, ק. (1990) סיפורי עוצמה, (שדה, י.(מתרגם)), תל אביב: זמורה-ביתן. קסטנדה, ק. (1995) אומנות החלימה, (ארבנס, ח. (מתרגם)), תל אביב: זמורה ביתן. קסטנדה, ק. (2001) צדו הפעיל של האינסוף, (כהן, א (מתרגם)), תל אביב: זמורה ביתן. קרמר, ח. (2003) אנטומיה של הנשמה, ירושלים: מכון נחלת צבי. רוזן, ר. (1989) החוש השביעי והמציאות שמעבר, תל אביב: תמוז. רוק א. (2007) הנפש בלילה, (ע. זילבר (עורך) י. מילוא (מתרגם)), תל אביב: עם עובד. שדים ורוחות, (תשל"ט), האנציקלופדיה העברית, כרך 31, עמ' 463-467, ירושלים – תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ. שליט, ר.(2011) יעילותם של טיפולים פסיכו-תרפויטיים המשלבים מצבי תודעה חלופיים. שרפשטיין, ב. (1987) פתח דבר, מתוך משנתו של דון חואן, (רגבים, י.(מתרגם))תל אביב: זמורה-ביתן. Bell,C. C. Shakoor, B. Thompson, MDew, D. Hughley, E. Mays, R. Shorter-Gooden, K. (1984), prevalence of isolated sleep paralysis in black subjects, journal of the national medical association. 76(5), 501-508. Bower, B. (2005) night of the crusher – the waking nightmare of sleep paralysis propels people into a spirit world, science news, 168(2) 27. Blackmore, S. (1998) abduction by aliens or sleep paralysis? , CSI the committee of skeptical inquiry. http://www.csicop.org/si/show/abduction_by_aliens_or_sleep_paralysis Cheyne, J.A. & Newby-Clark, I.R. & Rueffer, S.D. (1999) relations among hypnagogic and hypnopompic experiences associated with sleep paralysis, journal of sleep research. 8(4) 313-317. Cheyne, J.A. (2002a) situational factors affecting sleep paralysis and associated hallucinations: position and timing effects, journal of sleep research, 11(2), 169-177. Cheyne, J.A. (2002b) the waterloo episodic sleep paralysis study, waterloo sleep paralysis and waking nightmare project. 1 p 2. Cheyne, J.A. (2005) sleep paralysis episode frequency and number, types, and structure of associated hallucinations, journal of sleep research, 14(3), 319-324. Cheyne, J.A. (2010), the cultural-historical transformation of the alien in maupassant's - le horla, http://watarts.uwaterloo.ca/~acheyne/Transformation.pdf Cheyne, J.A. (2010b), the true night-mare: SP in myth and legend, http://arts.uwaterloo.ca/~acheyne/night_mare.html Dredg, (2002), el cielo, santa monica: interscope records. Herman J, (1997). an instance of sleep paralysis in moby dick, sleep 20(7),577-579. Hishikawa, Y. Shimizu, T. (1995) Physiology of REM sleep, cataplexy, and sleep paralysis, advances in neurology, 67 p 245-271. Hufford, J.D. (1982) the terror that comes in the night, Pennsylvania: university of Pennsylvania press. Hufford, J.D. (2008) Visionary spiritual experiences and cognitive aspects of spiritual transformation, the global spiral 9(5) http://www.uphs.upenn.edu/pastoral/sites/Hufford_Spiral.pdf Hufford, J. D. (2009) sleep paralysis with david hufford,http://www.youtube.com/watch?v=YDpA0MJx780 Hufford, J. D. (2010) sleep paralysis part 2 of 10, http://www.youtube.com/watch?v=6qhS_47BqoY&feature=relmfu Hufford, J. D. (2010) sleep paralysis part 3 of 10, http://www.youtube.com/watch?v=xJg01nm9vu0&feature=relmfu Hufford, J. D. (2010) sleep paralysis part 5 of 10, http://www.youtube.com/watch?v=huchL8YPp8Y&feature=relmfu Hufford, J. D. (2010) sleep paralysis part 8 of 10, http://www.youtube.com/watch?v=wZ3pnQfYxlg&feature=relmfu Kompanje, E.J.O. (2008) 'the devil lay upon her and held her down' hypnagogic hallucinations and sleep paralysis described by the dutch physician isbrand van diemerbroek (1609-1674) in 1664, journal of sleep research, 17(4), 464-467. Levin M,(1933). The pathogenesis of narcolepsy with a consideration of sleep paralaysis and localized sleep, The journal of neurology and psychopathology. 14(5), 1-14 Lowen, A. (1971) the language of the body, New York: macmilian Maleval, J.C. Charraud, N. (2003) the alien abduction syndrome, in totton, n. (editor) psychoanalysis and the paranormal - lands of darkness, (pp. 129-138) London: karnac. Manford, M. Andermann, F. (1998) complex visual hallucinations – clinical and neurobiological insights, brain. 121, p 1819-840. Mcnally, R.J. & Clancy, S.A. (2005), sleep paralysis, sexual abuse, and alien abduction, transcultural psychiatry, 42(1), 113-122. McClenon, J. Edwards, E.D. (1996) The incubus in film, experience, and folklore, southern folklore, 52(1) p 3-18. Monroe. R. A. (1971) journeys out of the body, New York: broadway books. National health service (2011) sleep paralysis – treatment, uk http://www.nhs.uk/Conditions/Sleep-paralysis/Pages/Treatment.aspx Nickel, J.(1995) the skeptic-raping demon of Zanzibar, CSI the committee to skeptical inquiry. http://www.csicop.org/sb/show/skeptic-raping_demon_of_zanzibar/ Piddington, A. (director), (2006), the killing of john lennon, UK. Pitcher, G. (2006), the shetani of Zanzibar, Zanzibar travel guide, http://www.zanzibar-travel-guide.com/bradt_guide.asp?bradt=1847 Salvador Dali, http://www.moodbook.com/history/modernism/salvador-dali-classical.html#one-second-before-awakening-from-a-dream Schneck, J.M. (1960), sleep paralysis without narcolepsy or cataplexy, JAMA the journal of the American medical association, 173 (10) 1129. Schneck, J. M. (1969), henry fuseli, nightmare and sleep paralysis, JAMA the journal of the American medical association, 207(4), 725-726. Szklo-Coxe, M. Young, T. Finn, L. Mignot, E. (2007) depression: relationships to sleep paralysis and other sleep disturbances in a community sample. Journal of sleep research, 16(3)297-312. Takeuchi, T. Miyasita, A. Inugami, M. Sasaki, Y. Fukuda, K. (1994) laboratory-documented hallucination during sleep-onset REM period in a normal subject, perceptual and motor skills, 78 p 979-985 Terrillon, J.C. Marques-Bonham, S. (2001) does recurrent isolated sleep paralysis involve more than cognitive neurosciences?, journal of scientific exploration, 15(1), p 97-123. Twemlow, S.W. Gabbard, G.O. Jones, F.C. (1982) the out of body experience: a phenomenological typology based on questionnaire responses, am j psychiatry, 139(4), p 450-455. Vihvelin, H. (1948) on the differentiation of some typical forms of hypnagogic hallucinations, acta psychiatrica scandinavica, 23 (3-4) p 359-389. Walsh, M. T. (2005) diabolical delusions and hysterical narratives in postmodern states, presentation to the senior seminar, department of social anthropology, university of Cambridge. http://www.scribd.com/doc/13997211/Diabolical-Delusions-and-Hysterical-Narratives-in-a-Postmodern-State Walter, M. N. Neumann-Fridman, E. J. (2004), Shamanism- an encyclopedia of world belief, practices, and culture. Santa Barbara: abc clio.